בזמן שאלפי מילואימניקים סיימו לאחרונה מאות ימי לחימה רצופים, סיפורה של פלוגת הפינוי של גדוד 52 בחטיבה 401 מגלם בתוכו את המורכבות, הדרמה והאחדות של החברה הישראלית במלחמה. רס"ן (מיל') דביר קאליש, נשוי פלוס אחד מהוד השרון, וסרן (מיל') גבריאל אהרונוב, נשוי פלוס שלושה ותושב מעלה אפרים, לא רק הובילו את אנשיהם בגזרות הקשות ביותר, אלא הפכו את הפלוגה לחממה מגובשת בין כל גווני וחלקי החברה הישראלית.
החיבור בין קאליש לאהרונוב שהחל את דרכו בצנחנים והגיע לפלוגת מילואים בשריון, הוא סיפור של חיבור בין קצוות. אהרונוב הוא בנו של ראש ישיבת ההסדר במעלה אפרים, הרב מיכאל אהרונוב ובוגר ישיבת ההסדר בעצמו וקאליש לעומתו גדל בסביבה חילונית מאוד. "בתחילת המלחמה כשהביאו לי את המספר של גבריאל לצורכי גיוס הפלוגה למילואים הבנתי מהר מאוד שזה בחור שאני שחייב לצרף אליי לפלוגה", מספר קאליש. "טון הדיבור, הרצינות ששידר והזרימה בשיחה, הובילו מייד להבנה שמדובר בלוחם שאתה רוצה שיהיה לידך".
מתחילת המלחמה, קאליש ואהרונוב משרתים בפלוגת החי"ר במילואים של גדוד 52 בחטיבה 401. זאת פלוגת מילואים שמתמרנת בתוך גדוד שריון סדיר, שנלחם ברצף ללא הפסקה מאז 7 באוקטובר. הפלוגה נלחמה בכול גזרות הרצועה - בצפון רצועת עזה, והמשיכה גם לדרום הרצועה בכיבוש העיר רפיח. תפקיד הפלוגה שמורכבת מלוחמים חובשים ופרמדיקים הוא קריטי: בכל תמרון שמתבצע הם אחראים להעניק מענה רפואי ראשוני ולפנות פצועים תחת אש כדי ולאפשר לכוחות הלוחמים להמשיך את המשימה. "הצק"ג שלנו איבד 33 לוחמים בהם מפקדים וקצינים וספג כמאה פצועים. הפלוגה נאלצה להתמודד עם אירועים קשים מאוד", נזכר אהרונוב.
שיא הדרמה התרחש בחודש מאי 2024 בעיצומו של התמרון ברפיח. גבריאל נלחם בעזה, כאשר אשתו רות הייתה לקראת סוף החודש התשיעי להריונה. "הסיכום היה שהיא מתקשרת אליי רק כשהיא נוסעת לבית החולים". משחזר גבריאל. היא אכן התקשרה בדרכה לחדר הלידה בבית חולים.
גבריאל יצא למספר שעות להיות לצידה בלידה וחזר לרצועה זמן קצר לאחר שנולד בנם השלישי לביא הראל. "שעתיים לאחר הלידה החיילים שלי מתקשרים ומודיעים לי שקאליש ספג פציעה בראש ונאלץ להתפנות משטח הלחימה". בשיחה שניהלו למחרת בבוקר, קאליש בחר להעביר את הפיקוד על הפלוגה לידי גבריאל באופן מיידי. "המצב היה מורכב מאוד מבחינה מנטלית לפלוגה", קאליש נזכר. "שעות אחרי לידת בנו השלישי גבריאל תפס את הפיקוד ועשה זאת כמו גדול".
פלוגת התמרון של גדוד 52 משקפת יותר מכל את הפסיפס הרחב של החברה הישראלית וזה דרש מהמפקדים תשומת לב יתרה. "יש חבר'ה שמגיעים משני קצוות החברה הישראלית, מקיבוצניקים מהקצה השמאלי ביותר ועד מתנחלים , מדוסים ועד חילונים גמורים", הם מספרים בחיוך. המשמעות הייתה ויכוחים רציניים סביב הסוגיות המרכזיות שמפלגות את המדינה.
"אני ודביר קיבלנו החלטה שחשוב לייצר שיח פתוח ולא להתעלם מהמציאות ברחוב", מסביר גבריאל. "נרמול השיח נתן את המקום לכולם, מבלי להתפשר על עקרונות שכל אחד מביא עמו מהבית ומהמקום שבו התעצבה האישיות שלו. אבל היה הסכם ג'נטלמני בפלוגה שהדיונים מתקיימים רק כשאנחנו בתוך הארץ, אך מחוץ לגבול כשחוצים את הגדר, המשימה היא מעל הכל וכולם ממוקדים בה בלי היסחים מיותרים".
לאחר שסיימו מאות ימי מילואים ושוחררו לראשונה מאז ה-7 באוקטובר, הבינו קאליש ואהרונוב שהמלחמה על ערכי הליבה רק מתחילה. "מיד עם תום הלחימה התחלנו לתת הרצאות על ערכים וציונות לבני נוער ברחבי הארץ ונדהמנו לראות עד כמה הם צמאים לזה," מספר קאליש. מכאן הניצוץ להקמת המיזם 'מאחורי המדים' נדלק במהירות. "כשהגענו לתיכונים במקומות רבים בארץ עמדנו מול מאות תלמידים משכבות י"ב וכששאלנו מי רוצה ללכת לקרבי, הופתענו לראות מספר קטן כל כך של ידיים שהורמו למעלה וזה כאב לנו מאוד".
לטענתם, הבעיה אינה רק אידיאולוגית, אלא נובעת בראש ובראשונה מניתוק, ריבוי מסרים, וחוסר לגיטימציה לשירות קרבי משמעותי. המיזם שלהם מבקש לשלב בין הרצאות וליווי של בני נוער, כדי שיבינו את המשמעות של הנתינה והאחריות. "הבית שבו גדלתי במעלה אפרים והישיבה שבה למדתי חינכו אותי שאני צריך תמיד להתייצב היכן שהכי צריך אותי. איפה שהעם שלך צריך אותך, שם אתה נמצא בלי שאלות מיותרות ואת הערכים האלה אני מבקש להעביר לנוער של היום. החוזק הערכי שספגנו בבית ובישיבה הוא זה שהפך אותנו למי שאנחנו בשעת מבחן. את העוצמה הזו, המגיעה מהבית ומהמסורת שלנו, אנו רואים כשליחות עליונה לשמר ולהנחיל אותה לדור הבא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו