"מתוך אלפי הסיפורים שסופרו על 7 באוקטובר, ספק אם יש עוד סיפור כמו זה של ארבעת האחים למשפחת דאובה - ארבעתם לוחמים, קצינים בכירים, שזינקו בשבת השחורה כדי להילחם. כך נראה 7 באוקטובר שלהם" (לקוח מתוך הספר "הטנקים כאן - חטיבה 188 בקרבות 7 באוקטובר").
ארבעה אחים יש במשפחת דאובה. כולם גבוהים, כולם חסונים, כולם קצינים לוחמים. כנראה שככה זה כשסבא וסבתא שלך נלחמו יחד במלחמת השחרור בגוש עציון. כנראה שככה זה כשאבא, אלי, הוא סא"ל במיל' בשריון.
בוקר 7 באוקטובר תופס שניים מהאחים בקיבוץ עין צורים, בין קרית מלאכי לאשקלון, הקיבוץ שסבא וסבתא הקימו אחרי המלחמה ההיא, מייד אחרי שחזרו מהשבי הירדני. ניב, סגן אלוף, שהחל את דרכו בחטיבת השריון 188, משמש באותם ימים כמפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי (מלט"ק). עידן, רב סרן, הצעיר והגבוה שבאחים, הוא מפקד חדר הפיקוד הקרבי של גדוד 53, חטיבה 188.
בסביבות השעה 7, בעודם בממ"ד, ניב מראה לעידן את סרטון הטנדר בשדרות. "נראה לך שזה אמיתי, אחי?", עונה עידן, "זה פייק". כעבור כמה רגעים מתקשר אליו המפקד שלו, סא"ל סלמאן חבקה, ומקפיץ אותו להצטרף לכוחות הגדוד, שמתחילים לדהור דרומה כדי לעלות על טנקים ולהצטרף ללחימה בעוטף.
באותה שעה, באזור המרכז, מתעורר בביתו האח הבכור, חנוך, אל"מ. גם הוא התחיל את דרכו בחטיבה 188. ובמלחמת לבנון השנייה, כמ"פ בחטיבה, עוטר בעיטור העוז על חילוץ הירואי של צנחנים ליד בינת ג'בייל.
ב-7 באוקטובר הוא נמצא בחופשה לקראת שחרור, אחרי שסיים תפקיד כמפקד חטיבה 4. הוא יוצא מהבית, נוסע דרומה ומצטרף למפקד גדוד 77, הגדוד שהטנקים שלו הגנו באותו בוקר על הגזרה וספגו מכות קשות. פחות מחודש אחר כך, אחרי שסא"ל חבקה ימצא את מותו בקרב בצפון הרצועה, יחליף אותו חנוך כמג"ד 53.
האח הרביעי, אורי - החי"רניק היחיד מבין האחים - הוא באותו בוקר מח"ט 300, החטיבה המערבית בגבול לבנון, ומוביל את ההגנה ואת חילופי האש מול חיזבאללה.
"תן לי טנק"
בזמן שעידן עושה את דרכו לצאלים, ניב - שאין לו תפקיד בחירום - מחפש איפה הוא יכול להילחם. "אחי", מתקשר אליו עידן, "אנחנו בדרך לצאלים, ממלאים צוותים בטנקים. מי שמגיע - עולה. בוא". ניב, ששימש בעבר כמג"ד בגזרה, מבין שהנסיון שלו יכול להיות משמעותי ומייד מסובב את ההגה דרומה.
באותה שעה, כוחות של חטיבה 188, בפיקודו של אל"מ אור וולוז'ינסקי (וולוז') דוהרים על דעת עצמם לצאלים כדי לעלות על הטנקים של גדוד 53 ולצאת לעוטף. הם בכלל התחילו את היום בפעילות מבצעית באיו"ש, אבל הבינו מהר מאד שהטנקים שלהם, כוח השריון המשמעותי הכי קרוב לעוטף, יכולים לשנות את התמונה. שני כוחות נוספים של החטיבה - כוחות חי"ר שלה - מגיעים בשעות הבוקר לעוטף ונלחמים בזיקים, בכפר עזה ובבארי.
מתוך "הטנקים כאן"
בסביבות 12 בצהריים - נצח עבור תושבי העוטף, אבל זמן שיא במונחי שריון - שלושה טנקים של גדוד 53 מוכנים לצאת להילחם. לפתע נעצרת מכונית על משטח הטנקים. ניב יוצא ממנה.
"תן לי טנק", הוא מבקש מהמח"ט וולוז'.
"קיבלת", עונה האחרון, "אתה מפקד הכוח".
ניב מטפס על המרכבה ושלושת הטנקים יוצאים לדרך.
"משהו השתחרר", מתאר עידן, האח הקטן, את הרגע הזה. "אפילו שאח שלי בכוח, אני מרגיש ירידת מתח, תחושה שאם מתוך כל הבלאגן הצלחנו להוציא 'כדור ראשון', אז מעכשיו זה ירוץ".
ואכן, הכוח בפיקודו של ניב הוא הראשון מבין חמישה כוחות שריון - 20 טנקים בסך הכול - ששולחת החטיבה באותן שעות לעבר העוטף. הם נלחמים בבארי, בכפר עזה, בשדרות, בכיסופים, במעבר ארז, בנח"ל עוז ובמקומות נוספים. הם הורגים מחבלים, מצילים אזרחים ותורמים תרומה מכרעת ל"הפיכת הקערה" ולהחזרת השליטה באזור.
באזור צאלים, הכוח בפיקודו של ניב דוהר צפונה לעבר העוטף. כעבור כשעה הם חוצים את כביש 232. "תחנות ב' כאן קודקוד", מודיע ניב בקשר לטנקים שאיתו, "מצב מבצעי - מלחמה. צורת קרב - התקפה. לתפוס עכשיו את הבני זונות ולהתחיל להשיב באש".
בהוראת אל"מ טל אשור, שתפס בבוקר את הפיקוד על הגזרה, אחרי נפילתו של המח"ט אסף חממי ז"ל, הם עוקפים את הישובים וחוצצים בין ניר יצחק, סופה וחולית לבין הגדר, עוצרים בירי את "הטיילת" שהלכה שם משעות הבוקר. שתי יממות ויותר הם יילחמו שם, יהרגו כ-25 מחבלים ויאפשרו את ההשתלטות מחדש על היישובים והמוצבים.
סיפורם המלא של האחים דאובה מסופר בספר "הטנקים כאן - חטיבה 188 בקרבות 7 באוקטובר" מאת רונן וודלינגר. הספר מביא לראשונה את סיפורה המלא של החטיבה ב-7 באוקטובר ואת התפקיד המרכזי שהיה לה בהפיכת הקערה בקרבות.
הספר יצא לאור בעקבות עבודה מאומצת של עמותת ברק של חטיבה 188, מתוך כוונה לשמר את המורשת ולהנציח את הנופלים וכל הרווחים מהספר - תרומה לחיילי ובוגרי החטיבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו