בבוקר נלחמים, בערב מפתחים אמל"ח

"בתחילת המלחמה קיבלנו דרישה לפתח מיומנות למעקב אחרי כטב"מים ולהשמדתם", חושף מ', מוביל פרויקטים ופיתוח כטב"ם ברפאל. "כל מדינת ישראל שמעה בחדשות על איום הכטב"מים, אבל אנחנו היינו אלו שצריכים להפיל אותם, ובפרויקטים שונים ברפאל ביקשו מאיתנו לדמות את האירוע הזה. שמנו על הכלים את האמצעים הנכונים, העלינו את הפלטפורמות בשמי המדינה, והאנשים שלנו עקבו אחר הכלים - והשמידו אותם".

אלא שמבחינת מ', כמו לא מעט עובדים בחברה הביטחונית, זו ממש לא היתה המשימה היחידה שהיתה על שולחנו, מכיוון שהוא משמש במילואים כמטיס כטב"ם בחיל האוויר. הוא ורבים מחבריו משרתים מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל 600 ימי מילואים ויותר, ובד בבד עובדים בחברה שמייצרת כמה מהאמצעים הקריטיים ביותר של מדינת ישראל במלחמה הזו.

"אני חלק מקבוצה של טייסי כטב"ם, ומוביל פיתוח מיומנויות של הכלי, תחת מערך הניסויים של רפאל", מסביר מ'. "אנחנו תומכים את הפרויקטים ברפאל בצורה רוחבית. זה יכול להיות מיומנויות של כלי טיס, נשיאת אמצעים שונים על הכלים, ועוד. כל מי שרוצה להפעיל כטב"ם ברפאל עובר אצלנו. אנחנו מקבלים את הדרישות של הפרויקט ומתרגמים אותן למיומנויות עצמן - הקמת היכולת והטיסות בפועל".

י': "לא אחת מצאתי את עצמי מג'נגל - נוסע לחזית הצפונית ולמכון המחקר לסירוגין, ובין לבין מצליח גם לבקר בבית כדי לראות שכולם בסדר ואם הילדים זוכרים מי אני"

700-600 ימי מילואים

בחלק מהמקרים נאלצים העובדים של רפאל להחליט מי יותר חשוב, "אבא" או "אמא". י' (50), עמית מחקר במחלקת ניווט בחטיבת המחקר והפיתוח של החברה, משמש איש צוות החפ"ק של סמג"ד מילואים בחטיבה 7. בשנתיים האחרונות הוא מתמרן בין שירות בחטיבה הסדירה לבין העבודה.

"בשעות הבוקר של 7 באוקטובר כבר הייתי במחסני החירום של החטיבה, ומשם עלינו לפעילות אינטנסיבית בחזית הצפונית. מהר מאוד הבנתי שיהיה צורך במאמץ בשני הערוצים - בכובע הצבאי ובכובע האזרחי. במאמר מוסגר אגיד שבעבודתי אני מוביל דברים שהם גם רלוונטיים למלחמה. בשבועיים הראשונים הצוות שלי, צוות מאוד מיומן ומוכשר, עם הרבה מוטיבציה ויכולת, החזיק יפה מאוד, כי לא הייתי אפילו דקה ברפאל, אבל לאחר מכן היה צורך למצוא פתרון לצרכים מורכבים.

"מצאתי את עצמי מג'נגל: נוסע לחזית הצפונית ולמכון המחקר לסירוגין, ובין לבין מבקר בבית, כדי לראות שכולם בסדר ואם הילדים זוכרים מי אני", צוחק י'. בניגוד למילואימניקים בחטיבות מילואים, מכיוון שי' הוא לוחם ביחידה סדירה, למעשה המילואים שלו לא נפסקו כמעט ליום אחד מאז. "החטיבה נלחמת כבר שנתיים ברצף. צריך להבין שהחבר'ה הסדירים התגייסו לתוך המלחמה, הם לא מכירים בכלל שגרה אחרת".

עבודה בלי הפסקה

"כמה ימי מילואים עשיתי? מי זוכר? בין 600 ל־700", צוחק א' (45). הוא איש משטח הנעה ברפאל ובתפקידו במילואים הוא ראש צוות חילוץ מטוסים. "היו לי כל מיני חלונות שחרור, חודש פה, חודש שם, לטובת פרויקטים חשובים של רפאל. היה צריך אישור להוציא אותי מהמילואים. במבצע 'עם כלביא', למשל, הקפיצו אותי ב־4 לפנות בבוקר בחזרה למילואים. כרגע אני בחזרה בפעילות ברפאל, אבל אי אפשר לדעת מתי אחזור למילואים".

א' מוסמך לכל מטוסי חיל האוויר ומשמש בתפקיד שלרוב נעשה על ידי אנשי קבע ותיקים ולא אנשי מילואים. תפקידו כמילואימניק דומה לעיתים לתפקיד שהוא ממלא ברפאל, בעיסוק עם מערכת מסווגת שבה חומר מסוכן. "בפעם הראשונה ששחררו אותי ממילואים במלחמת חרבות ברזל זה היה כדי לנסוע לדרום, לבסיס אחר של חיל האוויר, לעבוד על מערכת של רפאל".

בעת המלחמה עם איראן נדרש א' לעבוד במשך 24 שעות ביממה בבסיסי חיל האוויר כמילואימניק. "היו כל הזמן נחיתות והמראות, והיה צריך לייצר שעות טיסה למטוסים, לתקן אותם ולהשמיש אותם. העבודה היתה מאוד אינטנסיבית", הוא מספר.

השלושה לא מפרטים רבות, מסיבות ברורות, על עבודתם ברפאל, אך בין המשפטים שנאמרים, באישור ביטחון המידע והצנזורה, ניתן להבין כמה היא קריטית לטובת המלחמה. "אני לא יכול לפרט יותר מדי", אומר י'. "אפשר לומר שפרויקטים של רפאל קיבלו קדימות לפיתוח מהיר בגלל המלחמה. חבר'ה כמוני, שמגיעים לרפאל עם ניסיון רב בתעשייה וראייה הנדסית, לצד ניסיון במערכת הצבאית, דחפו כל הזמן לראות איך אנחנו רותמים את היכולת שלנו לעזור לצבא.

"בשבועיים-שלושה הראשונים, לדוגמה, עלה צורך דחוף עבור יחידות מתמרנות, והצענו מערכת מסוימת. וכמו שקרה בהתחלה בהרבה דברים, לקחנו קצת מכאן וקצת משם והדבקנו בדבק סלוטייפ דברים. רתמנו לטובתנו חברות אזרחיות, שהפגינו רוח אדירה של הירתמות, והצלחנו ליצור אמצעי לחימה חדשים במהירות".

"במקרה אחר", משתף י', "נוצר צורך מבצעי. גייסתי עובד שעוסק בתחום התקשורת, ובתוך שבוע הבאנו לידי פעילות את היכולת הזאת. בימים כתיקונם אם היינו מפתחים את היכולת כמו שצריך - זה היה אורך בין חצי שנה לשנה".

א': "בפעם הראשונה ששחררו אותי ממילואים במלחמת חרבות ברזל זה היה כדי לנסוע לדרום, לבסיס אחר של חיל האוויר, לעבוד על מערכת של רפאל"

מ', הצעיר שבחבורה, הוא בן 33. תוך כדי המלחמה נולד בנו בכורו. האינטנסיביות שהוא מתאר כמעט בלתי נתפסת. "מצאתי את עצמי עושה לילה בטייסת, למחרת נוסע לדרום הארץ לאימון פרויקטים של רפאל נגד כטב"מי אויב, ובתוך כל הדבר הזה גם הילד הראשון הגיע. עברתי את האתגר הזה רק בזכות המנהלים ברפאל והעובדים שנתנו כתף היכן שצריך".

דור ההמשך

השלושה מבהירים כי אף שהם אלו שמתראיינים, הם אינם היחידים שעושים מספר כזה של ימי מילואים תוך כדי עבודה בחברה ביטחונית. "רוב קבוצת הכטב"ם עושה מילואים בהיקפים האלו", מספר לנו מ'. "כולנו בעצם חבר'ה צעירים, ובלי עזרה מרפאל לא היה אפשר לעשות זאת".

מ': "כל מדינת ישראל שמעה בחדשות ללא הפסקה על איום הכטב"מים, אבל אנחנו ברפאל היינו אלה שצריכים לפתח במהירות את המערכות שיפילו אותם"

תוך כדי לחימה ומילואים אינטנסיביים קבוצת הכטב"ם של רפאל העלתה לאוויר כלי טיס שדימו את אלו של האויב, והמערכות הפילו אותם. אי אפשר לפרט רבות על המערכות, אך מ' מבהיר כי "המערכות שפיתחנו נמסרו לצבא והצילו הרבה מאוד חיים".

הגב בבית

האתגרים לא היו רק במילואים או בעבודה. כל השלושה הם תושבי צפון הארץ, ובמקרה של א' בתו השלישית נולדה תוך כדי התמרון בלבנון. "היו אזעקות בחדר לידה, שהיה כמובן במקום מוגן. אנחנו גרים חמישה קילומטרים מהגבול, ובתקופה של הלחימה העזה מול חיזבאללה זה היה אינטנסיבי מאוד גם בבית. אני לא הייתי הרבה בבית, אבל אשתי והילדים הגדולים השתדלו בצורה מדהימה. בלי הגב שלהם, בלי התמיכה מהבית, היה לי הרבה יותר קשה".