"זוכר כל אירוע ספציפי": ארבעת מג"די הצנחנים חושפים את ההתמודדויות הקשות

קצת יותר משנתיים חלפו מאז הבוקר ההוא, ב-7 באוקטובר, והזיכרון של אותם ימים עדיין חי אצל חטיבת הצנחנים. מיד עם קבלת הדיווח על החדירה לעוטף, כל גדודי החטיבה קפצו לבארי, לכיסופים, לעלומים, לחולית, לכפר עזה ולרעים שם נכתבו השעות הראשונות של המלחמה.

הלוחמים פעלו באומץ ובגבורה, והיוו כוח חיוני בהגנה על התושבים ובתיאום הפעולות הראשונות. מפקד סיירת הצנחנים, סא"ל נ', מתאר כיצד הם מתמודדים עם הפחד בכל רגע: "אני חושב שאחת הדרכים להתמודד עם החשש הזה מלהיפגע היא להאמין בעצמך, להאמין בתרגולות, באימונים. אבל הרבה יותר מזה להאמין בצוות, שהם יעשו את הכי טוב שאפשר כדי לנצח ולהחזיר את כולם הביתה. ואם חלילה משהו ישתבש, הם ירוצו פנימה לתוך האש בכל פעולה שרק אפשר".

המחויבות הזו נמשכת בכל שלב של הקרב. מג"ד 101, סא"ל מ', מספר שהאובדן הופך לחלק מהחיים של המפקד: "המקום הזה, שבו אתה כמפקד מאבד פקודים זה באמת משהו שהופך להיות חלק בלתי נפרד ממך עד סוף חייך. זו הסוגיה של אחריות. הערך הזה שנקרא אחריות, גם אחריות למשימה ובעיקר בעיקר אחריות לאנשים. אחד ממקורות הכוח שאני תולה בהם המון זה החיבור למשפחות - נאין יותר חזק מזה. משימת חיינו היא לזכור ולהזכיר בכל עת שהם חלק מאיתנו, חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו".

"החיבור למשפחות הוא לכל החיים", מספר מג"ד 890, סא"ל ה', שכבר בשירותו כחייל חווה את יום הזיכרון בבית העלמין, והיום, כמפקד, הוא רואה איך הלוחמים הצעירים מתמודדים עם הרגעים הללו: "תחילה הם חושבים שזה יהיה מפגש כואב, ואז מגלים שהמשפחה היא הדבר הכי מדהים שיש. זה חלק מהגדוד וזה חלק מהערכים שלנו כאנשי צבא, כמפקדים וכלוחמים. אני חושב שה-DNA שלנו הוא 'לא חוזרים עד שמבצעים'. אנחנו עושים את זה גם בשבילם, נסיים כל משימה, נגיע לאן שצריך ונעשה את זה בכל דרך שנבחר".

המג"דים מספרים גם על המחויבות להמשיך את הדרך של כל לוחם שנפל. מג"ד 202, סא"ל י', מסביר שהזיכרון מחזק את הרוח והמחויבות של הצוות: "אני לא יכול לחשוב על מורשת בלי לזכור שמות ופנים. אני זוכר כל רגע וכל דקה, את האירוע הספציפי, את הלוחם הספציפי. דווקא אחרי נפילה של אחד הלוחמים בצוות או בפלוגה, אני חושב שהמחויבות נעשית גדולה יותר. היא נעשית גדולה יותר למול העובדה הפשוטה שהלוחם שנפל הקריב את הכל לעמידה במשימה שכולנו נשלחנו אליה, שכולנו מבינים אותה. כי יש מחויבות לדרך של הלוחם שהלך בה להמשיך ללכת בה. והביחד הזה מייצר יותר רוח, דרך וכוח מאשר משבר בהרבה פעמים".

במהלך השנתיים האחרונות המשיכה החטיבה לפעול כמעט בכל חזית אפשרית. לאחר ההגנה על העוטף, היא הצטרפה לתמרון קרקעי רחב בעזה, השתפפה במבצע "ארנון" לחילוץ ארבעת החטופים ממחנה נוסייראת, הייתה בין הראשונים שנכנסו לתמרון קרקעי בלבנון, פשטה על מתחמים צבאיים ובתים שהפכו למוצבים, והובילה לחימה בסוריה, כולל השתלטות על עמדות אסטרטגיות בכתר החרמון ותפיסת אזור החיץ בגבול ישראל-סוריה. כיום החטיבה פועלת בגזרת יהודה ושומרון, בהגנה התקפית ובסיכול מתמשך של מחבלים ואמצעי לחימה, במשימתה להגן על תושבי הגזרה.