לאורך שנים נהג לעטר איל מאיר ברקוביץ ז"ל את הסוכה של בני המשפחה בבית ביישוב סוסיא באיורים ייחודיים, הומוריסטיים ועמוסי כפלי משמעות פרי ידו המוכשרת ודמיונו העשיר, אותם הציג לילדי היישוב שהגיעו לבקר בסוכת המשפחה במהלך החג במטרה לנסות ולנחש את משמעותם: החל מאין ספור סיפורי תנ"ך שזכו לפרשנות מודרנית שלו עצמו, דרך ביטויים מהמשנה ששינן עת למד בישיבה וכלה במונחים ביולוגיים שאסף בזמן לימודיו כסטודנט בשנה הראשונה ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית.
את כל אלה אייר בצורה פשוטה המשלבת סיפור, על גבי גלילי אל-בד אותם בני המשפחה היו צובעים ותולים יחד כחידות מצוירות על דפנות הסוכה, לקראת חג הסוכות. ילדי היישוב שהצליחו לנחש מה מסתתר בציורים השונים המעטרים את דפנות הסוכה היו מקבלים ממתק, ואילו השאר נהנו מהמשחק שהפתיע אותם בכל שנה מחדש.
"כבר מגיל צעיר היה איל ילד מוכשר, ברוך כישרונות, ספורטאי מצטיין", פותחת אימו, ריקי. "הוא היה ענו וצנוע, ילד מאוד חכם שידע זאת ולא עשה מזה סיפור, ולצד זאת אהב מאוד לעזור לאחרים".
איל, בן 28 בנופלו, נולד בבאר שבע, נדד עם משפחתו עד לניו-זילנד במסגרת שליחות של ההורים ומיד לאחר מכן חזר יחד עם המשפחה לסוסיא. שם, למד בבית הספר האזורי ובישיבה התיכונית, והמשיך ללימודים בישיבה הגבוהה "בני דוד" בעלי. על אף שריקי מספרת שהיא ושמעיה, אביו של איל, זיהו את התשוקה העזה של בנם לאיור כבר מגיל קטן, בתקופת לימודיו זו החלה לבוא לידי ביטוי ביתר שאת.
"כבר כשלמד בישיבה, איל היה מאייר קומיקס שמסכם כל סוגיה שנידונה", היא נזכרת, "חברים היו נותנים לו רעיונות, והוא היה מצליח להפיח בכל רעיון חיים. חוץ מזה, לכל מקום שאיל הלך הוא לקח עמו ספר משניות קטן, בגודל של ספר תנ"ך, בו הוא היה כותב מדי יום בכתב הזעיר האופייני לו כל מיני פרשנויות, קיצורים או 'פטנטים' שעזרו לו לזכור את הלימוד. רק אחרי שהוא נפל גילינו את זה. למעשה, אנשים שמבינים בתחום אמרו שהתמצות שלו לדברים היה מדויק להפליא".
לאחר שלוש שנים בישיבה התגייס לסיירת מטכ"ל. אחרי שמונה חודשים, עבר איל לשרת ביחידת הקומנדו מגלן, שם שירת במגוון תפקידי פיקוד עד שחרורו. "באותה התקופה שהגיע למגלן, הגיע ליחידה גם גל מאיר איזנקוט ז"ל, בנם של גדי וחנה", ממשיכה ריקי, "מאז, איל וגל הפכו להיות צמד ברזל, סמל וחובש. שני אנשים שונים משני קצוות החברה, סוסיא והרצליה, שחיו יחד ונפלו יחד". בסוף שנת 2022 נישא איל לבחירת ליבו, מיכל, והשניים עברו להתגורר בירושלים. שם, החל ללמוד רפואה באוניברסיטה העברית, וגם אז לא זנח את התחביב מן העבר והמשיך לאייר מושגים שלמד כסטודנט שנה א' לרפואה.
פחות משנה לאחר מכן, עלה שוב על מדים והפעם כלוחם במילואים בגדוד 699 בעוצבת "חצי האש". "בדצמבר הצוות יצא למשימה באזור ג'באליה בעקבות מידע שהתקבל על גופות החטופים עדן זכריה ז"ל ורס"ב זיו דדו ז"ל שנמצאו באחת המנהרות", נזכרת ריקי. "בדרך לאיתור המנהרה, התפוצץ על השניים מטען והם נהרגו. לא בכדי השם השני של שניהם הוא 'מאיר'. שני המאורות הגדולים הללו כבו בערב חג האורים".
עם אחד, סוכה אחת
לקראת חג הסוכות, במוזיאון ישראל החליטו להקים סוכה מיוחדת לזכרם של "צמד הברזל", כפי שמתארת ריקי את השניים, בה נתלו האיורים של איל - אותם בני המשפחה סרקו לשם המשימה. לדברי בני המשפחה, הסוכה מבקשת לארח במהלך ימי החג את עם ישראל על כלל גווניו, בצורה שתשקף את ה"יחד" שהשניים פעלו לפיו, ולאפשר למבקרים לנחש את הסיפורים שמאחורי האיורים.
"איל לא שמע את המילים, הוא ראה אותן. זה גם היה סגנון האיור שלו - את ארבעת המינים הוא צייר כארבעה 'מיניונים', את השמות של חלק מהאושפיזין (אברהם, יצחק ויעקב) אייר כאברהם לינקולן, יצחק שמיר ויעקב שוויקי, וזה בדיוק העניין. הוא האמין שכל עם ישראל יכול לשבת בסוכה אחת, שכולנו ראויים לכך, דבר שהשתקף גם בספריה הפרטית שלו, שהכילה ספרות מקור באנגלית לצד ספרות ישראלית ותורנית על כלל גווניה. גם גדי, בזמנו, ספד לבנו גל ואמר שאנחנו יכולים לחיות ביחד, ולא רק למות ביחד. אנחנו מאמינים ברוח הזו שהם השאירו לנו, שהרי בינינו מסתובבים עוד המוני 'איל-ים' ו'גל-ים'".
למעשה, ביום ראשון הבא יגיעו שתי המשפחות אל הסוכה המוצבת בחצר אגף הנוער של מוזיאון ישראל, יחד עם חברים של איל וגל ז"ל לשירות, לשיחה של חיזוק ותקווה, ולחידון מהנה דרך האיורים. "כבוד גדול ומרגש לארח את הסוכה שמביאה אור ונחמה", מציינת גלית בנט דהן, אוצרת ראשית באגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל. "הסוכה היא סמל לאחדות ולחוסן, ממש כמו החברות המיוחדת בין איל וגל, שהיו שונים אבל כל כך קרובים. הסוכה פתוחה לכולם, כגשר המחבר את כל חלקי החברה הישראלית, ובחוה"מ הילדים יוכלו להיכנס אליה בחינם".
