"7 באוקטובר שינה לנו את התוכניות, להיות פה בחג - זה נס"

משפחת פרידמן עלתה ארצה מפנסילבניה, משפחת שטיין הגיעה עם ארבעה ילדים לאפרת, ומשפחת אנגלר עלתה לישראל לקראת המכינה הצבאית של שני ילדיהם. רגע לפני החג שלוש משפחות אשר החליטו לעשות עלייה לישראל בעקבות הגיוס לצבא של בנם או בתם - מספרות על התחושות לקראת ראש השנה בארץ בצל המלחמה, כישראלים גאים: "הבנו שאנחנו צריכים להגיע הביתה".

"ידענו שיום אחד נעלה"

דבורה (50) וסקוט (54) פרידמן עלו למעלות־תרשיחא שבצפון הארץ יחד עם שני ילדיהם, אליהו (18) ודינה (11). דבורה היא אחות במקצועה, ואחרי החגים מצפה לה עבודה חדשה בתחום הבריאות. סקוט מגיע מתחום הנדל"ן, ובישראל הוא מתכנן להתחיל קריירה חדשה.

א' (23) הגיע לישראל בשנת 2020 ללימודי ישיבה של שנה, ולאחר שסיים התגייס לצה"ל ב־2022 כלוחם בצנחנים. אחותו, נעמי (21), עלתה לישראל ב־2023 ועשתה שירות לאומי כבת שירות בודדה. המשפחה עלתה ארצה בעקבות המעבר של שניהם - וכעת תחגוג איתם לראשונה את ראש השנה, כאזרחי המדינה.

"היינו ממש גאים בהם על הבחירה לעלות לפה ולשרת את המדינה דרך שירות צבאי או שירות לאומי", הם מספרים בשיחה עם "ישראל היום". "הרגשנו שכל מה שנוכל לעשות כדי לתמוך בהם, ולעשות את המעבר קל עבורם - נעשה זאת".

חשבתם שיום יבוא ותעלו ארצה?

"כשהתחתנו תמיד ידענו שיום אחד נעלה לישראל", הם משתפים בחיוך, "אבל אולי כשנצא לפנסיה. כשא' ונעמי עלו, אמרנו 'למה לחכות לשנים המאוחרות של חיינו?', ואז כשהמלחמה התחילה אמרנו: 'למה אנחנו כבר לא שם?'. ואז סקוט הגיע לישראל להתנדב, ובאותו רגע הבנו שאנחנו צריכים להגיע הביתה ולהיות פה עם הילדים שלנו - במדינת ישראל", הם משתפים.

"החיים קשים בכל מקום"

איימי (49) ונועם (49) שטיין עלו ביולי 2025 מפנסילבניה לישראל עם ארבעת ילדיהם: דינה (23), לילי (18), תפארת (16) וישראל (14), והקימו את ביתם החדש ביישוב אפרת.
כמו משפחות רבות אחרות, גם איימי ונועם החליטו בסופו של דבר לעלות לארץ בסיוע ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו־JNF ארה"ב - בעקבות שלושה ילדים שכבר עלו לפניהם.

בנם אשר (26) עלה ב־2019 והתגייס כלוחם לאיסוף קרבי, סימה (22) עלתה ב־2023 ועשתה שירות לאומי כבת שירות בודדה, וא' (19) עלה ב־2024 והתגייס כלוחם בכפיר.
"כאשר נאמר לנו שהוא עולה ויתגייס לצה"ל, היינו ממש בסדר עם ההחלטה הזו", מודים ההורים. "חשבנו שהוא עושה משהו מדהים ופשוט אמרנו לו ללכת על זה, ושהלוואי שיום יבוא ונבוא בעקבותיך - והנה אנחנו פה".

מתי הבנתם שהגיע תורכם?

"בשלב מסוים שלושה מהילדים שלנו היו פה. היו לנו הרבה שיחות טלפון לא פשוטות עם הילדים - על הקושי עם המרחק והמחסור בטיסות בעקבות המלחמה, מה שגם הקשה על המשפחה. אתה גם רואה מה קורה במדינה, ויש גבול עד כמה אתה יכול לתרום ולעשות למען המדינה מרחוק. אבל להיות כאן ולעבור את זה ביחד עם כולם, זה הרבה יותר עוצמתי", הם מספרים.

"היה ברור שזה יקרה"

גם יונתן (56) ובקי (55) אנגלר מתארים את התהליך שהוביל אותם לעלות ארצה באוגוסט 2025 ממרילנד לתל אביב - כשאיתם עלתה גם אמו של יונתן, חווה (89), שגרה בהרצליה.
"יש לנו תאומים בני 18, ארז ואולגה, שהגיעו לארץ במאי למכינה קדם־צבאית", הם מתארים.

"הם הגיעו לפה בהשראת אחיהם הגדול, ב' (22), שעלה לישראל ב־2021 והתגייס לקרבי בגבעתי. עכשיו הוא נמצא בגבול לפני כניסה לעזה", הם אומרים בחשש, אך נדמה שהם מבינים את תחושת השליחות.

"אבא שלי נמלט מאירופה לישראל במלחמת העולם השנייה", יונתן משתף, "הוא נלחם כחלק מארגון 'ההגנה' במלחמת העצמאות, כך שהילדים שלנו גדלו על הסיפור של סבא והמורשת שלו. ב' חלם להתגייס לצה"ל מגיל 8, זה משהו שתמיד היה חשוב לו - וברגע שסיים את התיכון עלה מייד לארץ. היה ברור לנו שזה יקרה והיינו תמיד בעד".

מה לגביכם?

"תמיד רצינו ותכננו לחזור לארץ בשלב כלשהו", אומרים זוג ההורים, "חשבנו לחכות עד סוף התיכון של התאומים, אבל 7 באוקטובר שינה לנו את התוכניות". יונתן מספר כי מאז פרוץ המלחמה הגיע פעמים רבות לישראל, והמציאות כאן שינתה אותו. "המצב בארה"ב לא הפחיד אותנו או הבריח אותנו לפה. באנו לישראל מבחירה ומרצון להיות חלק מהמדינה".

לדבריהם, אחרי שעלו ארצה הם למדו להעריך מחדש דברים רבים בחייהם. "לשבת עם המשפחה שלך בראש השנה פה בארץ - זה מבחינתנו נס", הם מסכמים.