"הטכנאית נהייתה לבנה": הקצין במילואים יצא לחופשה - וחזר להתמודדות משפחתית קשה מנשוא

פסח ברנד, רב סרן במיל' בצנחנים, יצא בדיוק לפני שנה לחופשה קצרה מהמילואים באמצע המלחמה - וגילה כי בנו הצעיר, יותם (בן 11), מתמודד עם סרטן מזן נדיר. מרגע זה הוא מצא עצמו נלחם בכמה חזיתות של חייו. "הייתי קרוע", הוא מספר ל"ישראל היום", "הרגשתי שנטשתי את החברים והחיילים שלי, אבל ידעתי שאני צריך להילחם לצד הילד שלי".

חודש המודעות הבינלאומי לסרטן ילדים מצוין בחודש ספטמבר, שהחל במקביל לתחילת שנת הלימודים בישראל. באופן סימבולי, לפני שנה, 1 בספטמבר 2024 - היה היום האחרון שבו יותם ברנד הלך לבית הספר. זה היה היום הראשון שלו בכיתה ה', שאחריו השתנו חייו וחיי משפחתו.

פסח ברנד (41) מקרני שומרון, גרוש, אב לשלושה, רב סרן במיל' בצנחנים ועו"ד במקצועו, הוא השני מתוך תשעה ילדים. "בחודשי המלחמה הראשונים, היינו חמשת האחים ועוד שני גיסים מגוייסים ליחידות לוחמות (כיפת ברזל, שיריון, הנדסה וחי"ר) בכל גזרות הלחימה", הוא מספר.

בנובמבר לפני כמעט שנתיים, בתחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה, בן דודו יונתן (יוני) ברנד נפל בקרב. "ב-7 באוקטובר, כמו כל עם ישראל, הוקפצנו ואני עליתי לצפון לכמעט ארבעה חודשים ברצף. השתחררתי, הייתי בבית כשישה שבועות - וחזרתי לסבב נוסף. בדיוק אז, לקראת אמצע הסבב, יותם בני הקטן התלונן שהיד שלו כואבת באזור מרפק שמאל".

ברנד מספר שבהתחלה, כהורים לילד פעלתן שמשחק כדורגל, הם לא מאוד נבהלו, אבל הלכו לבדוק. "באחת מהיציאות שלי מהצבא הוא התלונן שעדיין כואב לו, אז לקחתי אותו למוקד. עשו לו צילומים, בדקו וראו שבר ישן - אז הפנו אותנו להמשך מעקב בקהילה", הוא מספר, "עוד שבועיים עברו, ויותם המשיך להתלונן שעדיין כואב לו, אז הלכנו לאורטופד בקהילה. הוא לא ממש בדק ואמר לנו: 'הוא בסדר, תמשיכו הלאה'".

כעבור כמה שבועות שבהם יותם המשיך להתלונן על כאבים, ההורים ביקשו מהרופא לעשות בדיקות דם, אך גם הן יצאו תקינות. ההורים, שחשו שמשהו לא תקין, קבעו גם בדיקת אולטרסאונד וייעוץ אצל רופא פרטי מומחה. "כשהגענו אליו היו ממצאים באולטרסאונד שלא ברור טיבם, אז הוא ביקש לעשות גם MRI", משחזר ברנד. "באמצע התהליך הזה כבר השתחררתי מסבב שני במילואים אחרי שחטפנו כהוגן".

בתפקידו במילואים הוא מכהן כקצין מטה בחטיבה 226, אותו הוא מתאר כ"תפקיד עם הרבה אחריות". בתום שני סבבי המילואים, שנמשכו כחצי שנה, רצה ברנד לנסוע ל"טיול שחרור" בארה"ב. "היו לנו עוד בדיקות שהרמאטולוג אמר לעשות, והוא אמר שזה לא דחוף, נוכל לעשות אותן כשנחזור - אז נסענו".

כשהם חזרו וביצעו את ה-MRI, גרושתו מתארת ש"הטכנאית נהייתה לבנה". "היא שאלה מי שלח אותנו וענינו שהרמאוטולוג, אז היא ענתה: 'אתם לא תמשיכו איתו', בלי להגיד שום דבר נוסף". ההורים של יותם נבהלו ופנו במהרה למומחה עם ממצאי הבדיקה. כ-24 שעות לאחר מכן, פרופ' איריס אשד משיבא התקשרה אליהם - ופירטה את החדשות שעולות מן הממצאים. "היא קבעה לנו ייעוץ דחוף למחרת בבוקר, ושם זה היה כמו לעלות על רכבת אקספרס".

בהמשך הם רצו מבדיקה לבדיקה, ובמקביל הם חיכו לתשובות. "באותו סוף שבוע, חמישי-שבת, היה אמור להיות לי נופש משפחות של הקצינים עם הילדים בירושלים. באותו חמישי קראו לנו לשיבא, ויחד עם עובד סוציאלי וכל התהליך השלם עברנו את השלב שבו מפילים עליך את התיק הזה", הוא מספר בגרון חנוק, "כל הסיפור הזה קרה בדיוק לפני שנה".

ההורים קיבלו יחד החלטה על הנופש שבנויה ממספר שיקולים: הראשון - הם יודעים על הסרטן, אבל יותם עדיין לא יודע. והשני - בגלל שיום ראשון זה היום הראשון ללימודים, הם יספרו לו (יחד עם הרופאים והעובדת הסוציאלית) ביום שני. וכך היה. "הלכתי לנופש עם המשקל הזה על החזה בלי לספר לילדים", הוא מספר בקול חלוש, "רציתי שיהיה להם סוף שבוע נעים".

מסתבר שליותם היתה הרגשה לא טובה. "בשישי בערב יותם אמר: 'לא נראה לי שלרופאים יהיה משהו טוב להגיד לי ביום שני'". במהלך אותו סוף השבוע, כאשר הילדים לא לצידו - הוא בישר על הסרטן של יותם למפקדיו וחבריו ליחידה. "הבנתי שאצטרך לקחת פסק זמן מהתפקיד שלי", הוא אומר.

במוצאי אותה השבת ההורים סיפרו לבנות הגדולות, ביום ראשון נפתחה שנת הלימודים, וביום שני יותם נפגש עם הצוות הרפואי לצד הוריו - שבישרו לו כי יש לו סרטן עצמות נדיר (Ewing Sarcoma). הוא החל לעבור טיפולים רבים כהכנה לטיפול בכימותרפיה, מעקירת שיניים ועד לתהליך לשימור פיריון. כשבוע לאחר מכן הם התאשפזו לתקופה ממושכת.

בשיא המלחמה בסרטן הוא שקל 27 ק"ג בלבד. "ממש עור ועצמות", מספר פסח. לקראת החגים, במקביל לטיפולים של הילד, היחידה של פסח קיבלה צו 8 נוסף לקראת התמרון בלבנון. "היה לי נורא קשה. תביני, עשיתי עד אז רק סבבי הגנה - לא הייתי בעזה, הייתי בצפון, במצב מאוד סטטי. התמרון תפס אותי בנקודה מאוד קשה. כל ההכנות שעשינו לקראת - ואני מפספס את זה, אני לא שם עם החברים ועם הפקודים שלי, אני לא איתם".

פסח הבין שאת הסבב הזה בצפון הוא לא יכול לעשות עם חבריו לנשק, אז בחר במקום זה לבקש להועיל במקום אחר. "ידעתי שאני גם ככה בבתי החולים, אז ביקשתי לעזור בקליטת הפצועים. אז שובצתי זמנית בתא הנפגעים של החטיבה", סיפר. "פעם אחת אחרי שהתחלפנו בבית חולים והייתי בדרך חזרה הביתה הוקפצתי לבלינסון קיבלתי טלפון לחזור כי מגיעים פצועים במסוקים. אז עליתי על מדים וחזרתי, זה היה אירוע קשוח".

משבר זהות

"אחד הדברים הקשים בזה שאתה מגלה שלבן שלך יש סרטן זה שכל העולם שלך מתהפך, כל המהות שלך מתכנסת ללהיות 'אבא של'. המהות שלך מצטמצמת ללהיות ההורה של הילד. לפני זה הייתי פסח ברנד, הייתי רב סרן, עורך דין, הייתי הבן זוג, האבא - וכבר בשנה שלפני זה הזהות שלי היתה סביב הזהות של המילואים ולא סביב עצמי, כי הייתי תקופה משמעותית וארוכה במילואים, ופתאום בבת אחת ועוד במאני טיים לקחו את זה ממני, המציאות השתנתה לי בין הידיים.

"ברמה הערכית, הרגשתי שאני נוטש את העמדה שלי, את התפקיד שלי, לא הרגשתי עם זה בנוח. הסיכום היה כזה: הם מתקשרים אליי ואני אומר להם אם אני יכול לבוא או לא, ואם לא - הם מקפיצים מישהו אחר. תלוי במצב של יותם".

הטיפול בסרטן העצמות של יותם בוצע בכמה שלבים: טיפולים כימותרפיים  בשיבא, לאחר מכן ניתוח שהם ביצעו באיכילוב, קבלת התוצאות, השתלת מח עצם ועוד.

פסח מספר שנקודת אור משמעותית עבורם היתה עמותת "גדולים מהחיים". "יש להם פרויקט כזה שבו הם מכינים את חדר ההשתלות של הילד במחלקה, כי הילד הולך לבלות שם המון זמן. הם שואלים מה הוא אוהב, מה תחומי העניין, ואז בנות השירות הולכות וקונות דברים ומכינות לו את החדר. זה היה מאוד מרגש. יותם נכנס לחדר והתרגש מכל מה שהכינו לו על המיטה, הוא כל כך שמח".

במהלך האישפוז הזה הם הבינו שיותם יצטרך בנוסף לקבל גם הקרנות וחששו מנזק בלתי הפיך. "עשינו ייעוץ מול מרכז מומחה באוסטריה שאמר שהוא יידע לעשות את ההקרנות מבלי לפגוע בגדילה של היד של יותם, אז טסנו לשם לחודשיים. ב'גדולים מהחיים' עזרו לנו בהוצאות הכבדות.

"בשבוע הראשון של הקליטה טסנו שנינו, ולאחר מכן גרושתי ואני עשינו שבוע-שבוע, הלוך-חזור. בפעם האחרונה שחזרתי, היתה תחושה מוזרה באוויר, הקברניט הודיע שהוא מבקש אישורים לנחיתה בישראל. מסתבר שבאותו היום היתה התקיפה באיראן. יותם היה צריך לחזור ונתקע שם עם אמו, אני והבנות היינו בארץ. תיכננו לעשות טיולים משפחתיים כדי לסגור ליותם את תקופת הטיפולים, אבל זה לא קרה".

"מה יותר מפחיד את הילד?"

ברנד מספר כי יותם פחד מהתקיפה באיראן, שהוא היה מודע מאוד למה שקורה בארץ - ורצה כבר לחזור. "ברגע שיכולנו והתחדשו הטיסות, העלינו אותו על מטוס לפני המתוכנן והבאנו אותו לארץ. הוא כבר לא היה בהקרנות, הוא היה בשלבים האחרונים של דברים שהם לא הכרחיים, אז החזרנו אותו". הם חזרו לשיבא, ביצעו סריקות והוחלט שיותם יעבור טיפולי החזקה, שזה כימו במינון נמוך על מנת לשמור על המצב הקיים, ואם תא סרטני סורר ירים ראש - הטיפול יוריד לו אותו בחזרה".

לפני כחודש, נודע למשפחה שיותם נקי מסרטן. "יותם נקלט לשיקום בתל השומר, הוא נמצא שם מספר פעמים בשבוע לטיפולים, בדיקות וביקורות. אתמול הוא פתח את שנת הלימודים בכיתה ו' יחד עם חבריו בבית הספר. זה משמח, אבל מלווה בחששות. גם פיזית, אבל גם איך זה לחזור למסגרת אחרי שהוא לא היה בה שנה שלמה. הפעם האחרונה שהוא ביקר בבית ספר זה היה היום הראשון של שנה שעברה".

אלה בשורות טובות, לא?

"בטח, אבל יספרו לך כל ההורים שזה גם מאוד מפחיד. במקביל יש טיפולים, כל שלושה חודשים אנחנו בסריקה וזה מפחיד, הלחץ לקראת הסריקה הבאה עולה. כל סריקה כזאת זה לחוות את הכל מחדש.

עבור פסח, כל השבוע הזה הוא מאוד מציף, כי בדיוק לפני שנה הכל קרה. "הדבר הכי חשוב סביב הסיפור הזה הוא לא לאבד אמונה, לא משנה כמה התמונה היתה מורכבת - והיא היתה מורכבת. היו שם רגעים שבהם יותם כמעט מת לנו בבית. אלה אירועים משני חיים של מלחמה בתוך מלחמה בתוך מלחמה. לרוץ עם עמוד של כימו לממ"ד כשיש אזעקות, ולהתעורר באמצע הלילה, ומה יותר מפחיד את הילד - זה שתהיה אזעקה, או זה שתהיה אזעקה בכימו, או בכלל הטיל מפחיד אותו?

"ההתמודדויות סביב המלחמה בתוך המלחמה היו מאתגרות. בפרט כשקצת הייתי קרוע, וקצת הרגשתי נטישה של החבר'ה מהצבא, ובמקביל ביישוב שלנו נהרגו חבר'ה לאורך השנה, ולהגיע לאזכרה של בן דוד שלי משיבא להר הרצל. המון המון דברים שקורים תוך כדי.

שליחים מהשמים

"באחת הביקורות האחות שאלה אותנו אם אנחנו קשורים לברנד מירושלים (יוני ברנד ז"ל, בן הדוד שנפל בעזה; א"פ) - מסתבר שהיא אחות של החבר שנהרג יחד איתו באותו הטנק, באותה התקרית. סמרו לי השערות באותו יום. זו לא היתה הפעם הראשונה ולא האחרונה. אחר כך גיליתי שמי שעושה לו את האקו לב היא דודה שכולה, ומי שהזמנתי לתקן לי את האינטרנט בבית הוא אב שכול מ-7 באוקטובר. זה פוגש בכל מקום. הרגשתי שאני מקבל שליחים בהזמנה מיוחדת מלמעלה".

אפרת ליכטמן, מנכ"לית "גדולים מהחיים": "חודש המודעות הבינלאומי לסרטן ילדים מזכיר לכולנו עד כמה ההתמודדות של המשפחות היא כפולה וכואבת - במיוחד בעת מלחמה. הסיפור של פסח ויותם הוא לא רק מאבק במחלת הסרטן, אלא גם מאבק יומיומי על שגרה, על כוח להמשיך ועל תקווה לחיים. אנחנו בגדולים מהחיים פוגשים את המשפחות ברגעים הכי קשים שלהן, ולא נותנים להן להתמודד לבד. אנחנו כאן להיות להן גב ולוודא שאף אחד לא נשאר מאחור".