המאבק של הלוחמת והחיילת הבודדה: "לכל מי שנלחמה על הבית, יהיה בית לחזור אליו"

אחרי שגדלה באשדוד עם אם חד-הורית וחוותה בילדותה מצב כלכלי מאתגר, מוריה אזולאי, לוחמת בודדה משוחררת, דור ראשון במשפחתה להשכלה גבוהה ולשירות בצה"ל, הבינה שהשינוי יגיע רק בזכות עבודה קשה - והחליטה שדבר לא יעצור אותה בדרך לשינוי. וכך, אחרי שירות צבאי מאתגר ולא מעט השקעה בלימודים, היא כיום משמשת בתור מרצה בינלאומית על הזירה הישראלית, סטודנטית לממשל ודיפלומטיה באוניברסיטת רייכמן - ומנכ"לית-מייסדת של "חזית בודדה": פרויקט שקם במטרה להבטיח כי "לכל מי שנלחמה על הבית - יהיה בית לחזור אליו".

"בשלוש השנים האחרונות אני גרה בראשון לציון, אבל בילדות גדלתי באשדוד במצב סוציו־אקונומי נמוך", מספרת אזולאי בשיחה עם "ישראל היום", "סיפור הילדות שלי הוא לא מיוחד בעיני, יש המון ילדים שהם דור ראשון להשכלה גבוהה ולשירות בצה"ל, שגדלו עם אם חד־הורית ובלי אבא בתמונה. אבל מה שמיוחד בסיפור שלי זה לא מה קרה לי - אלא מה בחרתי לעשות עם זה".

בתיכון, למרות מצבה המשפחתי והכלכלי, אזולאי בחרה להשקיע רבות - מה שהביא אותה לקבל את אות מצטיין הפעיל של עיריית אשדוד. "התנדבתי המון, עשיתי כל מה שיכולתי כדי לא לבזבז את הזמן שלי ברחוב. הייתי בפרויקט ההסברה 'שגרירים צעירים', וכבר בגיל 16 ידעתי שהחלום שלי הוא להיות דיפלומטית", היא מסבירה.

במקביל, היא הייתה חניכה בתנועת הנוער "אחריי" לכושר קרבי, משום שידעה שהיא רוצה להתגייס כלוחמת. "רציתי להגן על המדינה שלי, אז המשכתי למכינה הקדם־צבאית של 'אחריי'. יצאתי משם עם מערכות יחסים מאוד חזקות, כמו זוגיות של שלוש שנים, וגם את החברה הכי טובה שלי הכרתי משם".

היום, אחרי שירות משמעותי כלוחמת בצה"ל וסבב הרצאות ברחבי העולם - מוריה רוצה שאנשים בארץ יידעו דבר אחד: "מאחורי כל לוחמת בודדה, עומדת ילדות מורכבת, ללא עורף משפחתי או כלכלי. למרות זאת, הן מתגייסות לשירות קרבי, עוברות הכשרה אינטנסיבית, ובשחרור מוצאות את עצמן לבד מול יוקר המחיה".

לדבריה, רבות מהן נאלצות לוותר על לימודים, יזמות או קריירה - רק כדי לשרוד. "הלוחמות הבודדות הן דוגמה ומופת לדור העתיד, הן מביאות עמן שילוב ייחודי של חוסן, שליחות, מוסר, עבודה ומנהיגות. למרות שיכלו לבחור במסלול קל יותר, הן בחרו להילחם ולהגן על הבית. החוויות שעברו והערכים שספגו בשירות הופכים אותן לכוח משמעותי בעיצוב פני החברה הישראלית".

מתי הבנת שאת רוצה לעזור ללוחמות בודדות אחרות?

"כשחזרתי לארץ אחרי סבב הרצאות של חצי שנה, ישר לתקופת מבחנים של סמסטר א' ברייכמן - קיבלתי מכתב פינוי של 14 יום מהדירה ששכרתי", מוריה חושפת, "שם, הגעתי לנקודת שבירה קשה. זה החזיר אותי לילדות - לכל הפעמים שנזרקתי מהבית. נזכרתי גם בשושנה, לוחמת נגביסטית מהצוות שלי, אחות לנשק - שנפצעה מירי מחבלים בראש, בפעילות מבצעית בטובאס (עיר פלשתינית במזרח השומרון, ר"ש).

"גם היא הייתה חיילת בודדה, ובמהלך השירות נלחמנו שתינו לא רק באויב, אלא גם על זכויות הת"ש שלנו - וחיכינו חודשים כדי לקבל דירת אל"ח. היא אפילו נאלצה לגור תקופה אצל המ"מית שלנו, זיו, שגם היא לומדת איתי היום ברייכמן, ועוזרת לי המון בהקמת העמותה. הבנתי שזה לא תקין וגם לא מוסרי, שלוחמות בודדות - שגם ככה נאבקו כל הילדות שלהן, ונלחמו למען המדינה - לא תהיה להן קורת גג יציבה".

בדיעבד, מוריה מספרת שהקושי היה כמעט בלתי אפשרי. "זה היה נס שהצלחתי לעבור את המבחנים של סמסטר א', כשבמקביל הייתי צריכה לעבור דירה לבד, בלי עזרה, בזמן קצר של 14 יום. ואז, באחת ההרצאות של מועדון ה־Skills Human ברייכמן, הגיע גיא, מנכ"ל עמותת ידידי דובדבן, וסיפר איך גייס 5 מיליון דולר למען בוגרי היחידה. חשבתי לעצמי, אולי יש פרויקט כזה לבוגרי חי"ר גבולות? וחיפשתי, אבל לא מצאתי אף עמותה ליחידות המעורבות וגם לא פרויקט שעוזר בדיור ללוחמות שמשוחררות למעלה משנה.

"שם קיבלתי החלטה - להקים את 'חזית בודדה', ולהעניק דיור ללוחמות בודדות משוחררות. כל זה קרה כבר אחרי שהתקבלתי לתוכנית קיץ יוקרתית באוניברסיטת פן, שם למדתי ועבדתי כעוזרת מחקר. החוויה הזו גרמה לי להחליט שכשאחזור לארץ אתחיל תואר ראשון כמו שתמיד חלמתי, ברייכמן. ואז, כשנגמרה התוכנית, הוזמנתי להרצות במעל 15 מדינות בארה"ב - בפני אוניברסיטאות, קהילות יהודיות ולא יהודיות - על הסיפור שלי, השירות כלוחמת, ומה שקרה ב-7 באוקטובר".

ממקום של מחסור - ללמוד לגייס

בערך באותה התקופה, מוריה מספרת שהתקבלה להתמחות בגיוס כספים בעמותת "ישראליז" - אשר מקדמת את תדמית ישראל בעולם. במקביל, היא התקבלה לתוכנית מנטורינג בדיפלומטיה אצל מיקי אהרונסון, שם היא שיתפה ברעיון להקים פרויקט ללוחמות בודדות. הרעיון הזה התגלגל לאוזניו של אלון טל, הבעלים של קרן מריט ספרד - אחת הקרנות הפילנתרופיות הגדולות בישראל. "אלון אימץ אותי ואת הרעיון שלי, ופתח לי חשבונות בנק מוכרים במס בישראל ובארה"ב, כדי שאוכל לגייס תרומות ולהפעיל את הפרויקט", היא מתארת.

מאז, מוריה התקבלה לתוכניות יוקרתיות נוספות - בהן "Today Business" של אוניברסיטת פרינסטון, לשם היא מספרת שהתקבלו רק 2% מהסטודנטים בעולם. "בנוסף, התקבלתי לייצג את ישראל במשלחת דיפלומטית לגרמניה של ה־IDI. אם היו אומרים לי בגיל 13 שאסיים תיכון בהצטיינות, אשרת כלוחמת, אתקבל לאוניברסיטת פן, ארצה על ישראל ביותר מ־15 מדינות בארה"ב, אלמד ברייכמן ואוביל פרויקט שנותן בית ללוחמות בודדות משוחררות - הייתי עונה: 'איך? אין לי כסף ואין לי ייחוס משפחתי. אבא שלי חרדי שלא עובד 23 שנה, ואמא שלי הייתה מנקה'".

כך, בסופו של דבר, מוריה גילתה שכסף הוא אכן אמצעי חשוב, אבל ערכים ועבודה קשה - משמעותיים עבורה הרבה יותר. "נכסים פיזיים זה נחמד - אבל נכסים פנימיים זה מה שקובע", היא אומרת היום, בעודה יוצאת למסע גיוס כספים עבור הפרויקט שהקימה. "ערכים, מוסר עבודה, שאיפות וחלומות - אלה הדברים שמאפשרים לשבור כל תקרת זכוכית".