תראה איך הזמן טס. סיימת 12 שנות לימוד, השתתפת בטקס סיום של המחזור, ואפילו הספקת ללכת לנשף סיום, והנה אתה מגיע לבקו"ם. בטח כבר קיבלת את השיבוץ שכל כך רצית, וגם אם זה לא מה שרצית - אתה בסוף תאהב את מה שצה"ל בחר עבורך, מבטיח לך.
תדע שאתה מגיע אלינו - החבר'ה הטובים - כי כולנו, עד היום, חלק מהדבר הענק הזה שנקרא צבא ההגנה לישראל.
כשאתה יוצא הביתה בפעם הראשונה, תסתכל מסביב - על האדם שהולך לידך ברחוב, על הספר שמספר אותך, על הזקנה שיושבת על הספסל ומאכילה יונים. כולם, כנראה, שירתו את המדינה, ויש כאלה שעוד משרתים. כי המקום שאליו אתה מתגייס ממשיך גם אחרי שירות החובה, ולא עוזב אותך שנים ארוכות.
אנחנו הדור שלחם ב"צוק איתן", וכעבור עשור חזר לאותו המקום בדיוק ב"חרבות ברזל". חשבו שאנחנו נהיה דור אבוד, אבל אנחנו כלום לעומתכם, לעומתך, אחי.
אתם הדור שנולד לתוך הבלגן. הדור ששרד מגפה עולמית, שגדל בצל סגרים, בידודים, מסכות. שגדל למציאות שבה חדשות על מלחמות אינן שיעור בהיסטוריה אלא עדכון יומי בפושים באייפון. אתם נכנסים לשירות צבאי בעולם שבו הגבולות מטושטשים - בין חזית לעורף, בין חייל לאזרח, בין זמן שגרה לזמן חירום.
והיום, עם גיוסך, אתה מצטרף אלינו - לשדרת קבלת האחריות הביטחונית של מדינת ישראל. אין כאן הרבה מאיתנו, אבל כל אחד - מלמיליאן!
אז איך תמצא את הכוחות? הם כבר שם, בתוכך. הכוחות האלו נולדים דווקא מהקשיים, מלילות ללא שינה, מהאובדן ומהרגעים שבהם נדמה כי אין אוויר. מהטלפון עם החברה בלילה, עם אמא.
שם, עמוק בפנים, נוצר גרעין של חוסן. אתם כבר פיתחתם אותו בלי לשים לב. בשיעורי הזום, בוויתור על מסיבות סיום, בלהיות בני נוער במציאות שלא דומה לשום דבר שדמיינו הוריכם.
כדי להסתער קדימה אתה תצטרך מטרה שבוערת בתוכך, לא מטרה מופשטת. אתה תגלה, אחי, שמורל גבוה לא מגיע מהנאומים של המג"ד או מהדגלים על התורן. הוא נבנה מהחיבור זה לזה. תגלה שברגע האמת אתה מסתער בשביל אח שלך אליסף שעבר איתך את המסלול וצריך חיפוי.
אתה מסתער מתוך ידיעה ברורה שאתה נלחם 30 ק"מ בסך הכל מהבית שלך, שאתה מגן על מה שיקר לך באמת: אמא, החברה שלך, השפה, החבר'ה, העם הזה שיעשה לך על האש כשתצא להתרעננות מהרצועה.
תלמד על בשרך שהציונות היא לא הקונגרס הציוני מהבגרות בהיסטוריה. היא החלטה יומיומית לקום בבוקר ולעשות את מה שנדרש כדי שהמדינה הזו תמשיך להתקיים.
כשהקרב יהפוך לקשה, תזכור שהמטרה של כולנו ברורה. הבלגן סביבכם, בשדה הקרב ומחוצה לו, לא ישנה את העובדה הפשוטה: אנחנו כאן כדי לנצח!
ואם במעלה הדרך מה שקורה במדינה מייאש אותך, אם יבער בך הזעם הזה על חוק השתמטות, או שתחשוב שמגיע למשרתים כאן יותר, או שהריקבון הפוליטי יחדור את מעטה הווסאח והרבאק - אנחנו נהיה שם. אנחנו נילחם לצידך, נשתה איתך קפה, נסיע אותך הביתה, נזכיר לך שהחל מהרגע שבו דרכת בבקו"ם יש לך שייכות חדשה: אתה חלק מאיתנו, מעגל המשרתים.
מלש"בים, מתגייסים טריים, דור העתיד של צה"ל - עכשיו זה בידיים שלכם. תבואו עם לב פתוח, עם אמונה בצדקת הדרך ועם נחישות שלא נשברת. מדינת ישראל זקוקה לכם - לא רק כחיילים, אלא כדור המשרתים הבא של ישראל, הדור שיוודא את המשך קיומנו כאן, שיישא את הלפיד וימשיך להעביר אותו מיד ליד, בשדה הקרב - ומחוצה לו.
הכותב הוא מנהל יוזמת "מגן הדור"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו