"שינינו את פני המערכה והצלנו חיי אזרחים"

ימים בודדים אחרי פרישתו מפיקוד טייסת הכטב"מים 166, סא"ל ע' מספר על הבוקר הנורא של השבת השחורה ("לא היינו שם כדי להשפיע על המערכה בהפתעה") • המלחמה בלבנון ("כשיודעים איפה נפל הכטמ"ם, מוודאים שלא ייקחו אותו") • וההישג הטכנולוגי רגע לפני תחילת המערכה באיראן ("הסתובבתי עם דמעות בעיניים") • מיוחד

"שינינו את פני המערכה והצלנו חיי אזרחים". צילום: דובר צה"ל

לא רבים יודעים זאת, אך רק ביום רביעי בלילה, שעות ספורות לפני שמטוסי חיל האוויר המריאו לאיראן במסגרת מבצע עם כלביא, הושלמה בניית היכולת של מערך הכוכב - כלי טיס בלתי מאויש לטיסה למרחקים ארוכים.

טייסת 166, שפעלה במשך שנים בגזרות קרובות, שינתה את חוקי המשחק: לראשונה המריא הכוכב לטיסה ארוכה, מסוכנת ומדויקת, הרחק אל תוך השטח האיראני, באופן שאפשר לחיל האוויר לצוד בזמן אמת מחבלים, להשמיד טילי קרקע־קרקע ומשגרים רגע לפני הירי לשטח ישראל, ולפגוע במערכות נ"מ מתקדמות שאיימו על מטוסי הקרב המאוישים.

מה שנראה עד לא מזמן כמדע בדיוני הפך למציאות, בזכות סדרת מהלכים מהירה ופורצת דרך שאפשרה לטייסת לפעול באיראן כפי שהיא פועלת בעזה או בלבנון, וככל הנראה להציל חיי ישראלים רבים.

166, שעליה פיקד סא"ל ע' עד לפני ימים בודדים, היא טייסת כלי טיס מאויש מרחוק (כטמ"ם) המפעילה את מטוסי הזיק (הרמס 450) והכוכב (הרמס 900). מדובר בכלי טיס מתקדמים המאפשרים איסוף מתקדם במגוון סנסורים - אלינטים, צילום בזמן אמת ולא בזמן אמת, יכולת אחיזת שטח וכמובן תקיפה.

משנים את חוקי המשחק. כטב"ם זיק (הרמס 450), צילום: דובר צה"ל

זמני השהייה של כלי הטיס באוויר משתנים בהתאם לתצורה שבה הם טסים, אך בגדול אפשר לומר שהזיק יכול לטוס כ־15 שעות, ושהכוכב התחיל את המלחמה עם יכולת טיסה של כ־20 שעות, ולאחר שינויים ושיפורים הנדסיים, ובעיקר הגדלת משקל ההמראה וניצול כל מכל הדלק, כעת הוא יכול לטוס כ־30 שעות.

"תחושת בטן אחרת"

סא"ל ע' (38) מתגורר בבסיס חיל האוויר פלמחים, עם רעייתו גילי ושלושת ילדיהם. את דרכו בצה"ל הוא החל בטייסת 166, ובגיל 19, אחרי מלחמת לבנון השנייה, כבר החליט שחלומו הוא לפקד עליה.

7 באוקטובר תפס אותו ארבעה חודשים לאחר שהוא מונה לתפקיד חייו. בסביבות 5:15 בבוקר התקשר לע' רע"ן איסוף אווירי דאז סא"ל ב', ואמר לו שהגיע עדכון מבצעי מהמטה. מכיוון שהם מתגוררים בסמיכות, השניים החליטו להיפגש בשיכון המשפחות בבסיס, עם מפקד טייסת 161.

"ישבנו במרפסת שלי, ואמרנו שאנחנו לא יודעים מה קורה. יש ידיעות לא ברורות, מעבים כוננויות, ובפרקטיקה לוקחים את הזיק שטס בצפון לאזור הדרום, מקצרים כוננויות, ושמים עוד זיק בכוננות 60 (דקות) מ־10:00 בבוקר. מצד אחד, במהלך השירות שלי קיצרו כוננויות אלפי פעמים, וזה לא היה חריג. מצד שני, משהו בבטן הרגיש לי אחרת, אני לא יודע להסביר את זה. ואז ב' אמר: 'שמעו, או שזה שום דבר, או שעושים לנו יום כיפור'".

סא"ל ע' חזר למיטתו, אך נותר ער. בשעה 6:29 החלו אזעקות מסביב לבסיס. "באותו רגע אני אומר לעצמי 'שיט'. קם, אומר לגילי לקחת את הילדים למסדרון. עושה רצף טלפונים ומזניק את הטייסת, בלי שאמרו לי שום דבר.

"אני לא זוכר שאי־פעם שמעתי על מפקד צבאי שהצטער שפעל בעודף כוח. דיברתי עם המנל"ח (מנהל הלחימה) ווידאתי שכל המטוסים השמישים ממריאים. בכל מקום הזמנים בפועל היו מהירים יותר מהכוננויות. הצטיינו בכוננויות. אבל זה לא המבחן - המבחן הוא התוצאה הסופית. דיברתי עם כל הרלוונטיים, ושלחתי הודעה לקפ"ט (קבוצת פקודות טייסתית) הטייסת: 'בוקר טוב ומפתיע, ניפגש ב־7:30 לקפ"ט פתיחת מלחמה'. כך כתבתי לו".

יוזמה לפני פקודות

לפי סא"ל ע', ב־6:29 היו מעל רצועת עזה שלושה זיקים בלבד, ואילו הכוכב היה בכוננות 180 (דקות). "הכוכב הראשון המריא אחרי שעה וקצת. לא היה אפשר לעשות את זה מהר יותר, אולי בכמה דקות בודדות", הוא מציין.

"לא היה אפשר לעשות את זה מהר יותר". סא"ל ע' עם ילדיו, צילום: דובר צה"ל

בחלק מהתחקירים עלתה סוגיית הספיגה - כלומר, במקום לחמש ולהכין את המטוסים, החיילים נכנסו למרחבים מוגנים בזמן התרעות צבע אדום. "בטייסת שלי לא פגשנו את זה. בטייסות אחרות זה כן היה לכמה דקות, שאנשים התמגנו ולא המריאו. אמרתי לכולם 'להמריא הכל' כמה שיותר מהר, בלי לעצור. מילים חדות. היה לי ברור שיש צבע אדום בלי הפסקה, אז זו הפתעה. אני יודע שהמודיעין חסר, כי שמעתי משהו לא ברור שעה וחצי-שעתיים לפני כן. קורה דבר לא טוב, ולכן צריך הרבה מטוסים. בשלב הזה לא התקבלו שום הנחיות מהמטה".

רק לאחר השעה 7:00 בבוקר קיבלה הטייסת הנחיה "להמריא הכל". "כתבתי למילואימניקים 'תהיו זמינים, מייד עדכונים', כדי שיתחילו להתלבש אבל לא יפריעו בטלפונים לטייסת. כמו לוחמים טובים - אנשים פשוט הגיעו".

כשהגיע לטייסת, לפני שנכנס לתדריכים, סא"ל ע' ביקר באחד הקוקפיטים (קרונות השליטה). "ראיתי את הדבר הבא: מפקד משימה עם פרצוף מוטרד, שלושת המטוסים שבדרום בלי חימוש, מסתכלים מזרחית לגדר, בשטחנו".

סא"ל ע' מתאר כי אנשיו, שצפו בתמונות ששלושת הזיקים העבירו לאחור, לא הבינו בתחילה מה הם רואים. "הם ראו בני אדם, לא ברור אם חמושים, בסמוך לגדר, כמו מתוך קשית. בין הידיעה של מה שקרה בדיעבד לבין המצב התודעתי שבו הם היו באותו בוקר יש פער.

"ממה שהם ראו, הם התקשו להבין שיש פלישה רחבת היקף, ושמדובר במחבלים ולא בחיילים או באזרחים שלנו. בשלב מסוים התחילו להגיע טלפונים, והמאמץ היה לבנות תמונת מצב. נפתחו קבוצות ווטסאפ עם אזרחים, השתמשו בטלפונים אזרחיים ובמפות, כולם עשו כמיטב יכולתם כדי לבנות את התמונה".

לפי סא"ל ע', בתוך שעתיים או שלוש כבר היו כ־20 כטמ"מים מעל רצועת עזה. "התחילה רכבת של אווירונים שהגיעו ותקפו הכי טוב שיכלו בהתאם לפרטים שקיבלו. זה לא היה מושלם, התעדוף לא היה מדויק. חלק ממאפייני ההפתעה. אבל לא היו מטוסים שחזרו לבסיס עם חימוש".

אתה מתאר כאן את עצמך ואת אנשיך רצים ומתנפלים על המשימה, אבל אנשים בעוטף עזה ובבית עדיין שואלים את עצמם איפה היה חיל האוויר ביום הארור ההוא.

"חיל האוויר, ואני בתוכו, לא היה שם כדי להשפיע על המערכה בהפתעה. זה מה שחוו האזרחים במדינה, וזה הכאב שאני חוויתי באותו בוקר, ואקח אותו איתי לעד. אין תירוצים לאמירה הזו - זו קביעה. הופתענו באותו בוקר, ולא עצרנו את זה בזמן מספק. כששואלים איפה היה חיל האוויר, אני אומר בכאב: ביחס להפתעה שחווינו, הארגון לא היה מספיק טוב בזמנים ובכמות. בכל כוננות הטייסת עמדו בזמנים שנקבעו מראש, ואף מעבר להם בצורה דרמטית, וזה עדיין לא הספיק, כי התרחיש היה אחר. התחקירים בחיל האוויר היו כנים וענייניים, ודיברו על מה שיכולנו לעשות אחרת.

מרוץ של התאמות. כוכב (הרמס 900), צילום: דובר צה"ל

"אני שואל את עצמי: אם ב־5:30 הייתי מחליט להמריא, ולא רק ב־6:30, האם זה היה עוזר? כן. אבל האם זה היה משנה את פני המערכה? לא".

השלב הבא של הטייסת היה ההכנות למלחמה בלבנון, ולאחר מכן התמרון הקרקעי בארץ הארזים. "יש הבדל בין טיסה בקרב הגנה בגבול הצפון לבין הפיכת לבנון לזירה הראשית", אומר סא"ל ע'.

במהלך המלחמה הצליח חיזבאללה להפיל כטב"מים בודדים, כמה זיקים וכוכב אחד. "ברוב המקרים כשנופל כלי אין דלף מידע, משום שרוב הדברים לא נשמרים על המטוס. יש מקומות שמוחקים מראש באופן יזום, או שתוקפים את הכלי מהאוויר כדי להשמיד אותו אם יש חשש. בכל מקום, כשיודעים איפה נפל הכטמ"ם מוודאים שלא ייקחו אותו".

היעד: איראן

האירוע המשמעותי ביותר של חיל האוויר מאז תחילת המערכה, ויש שיגידו גם המוצלח ביותר, הוא כמובן מבצע "עם כלביא" - 12 ימי המלחמה היזומה והמפתיעה של ישראל באיראן.

במקור, טייסת 166 לא תוכננה להשתתף כלל במבצע, משום שמבחינה טכנית, כלי הטיס שהיא מפעילה לא יכולים לטוס עד איראן הרחוקה. כמו כן, בשל ההבנה שבמהלך מלחמה עם איראן בסיסי חיל האוויר הופכים באופן מיידי ליעד, הטייסת קיבלה הנחיה להיערך לארוז את הכטמ"מים ולהוציא אותם אל מחוץ לבסיס.

"ככותרת, אמרו לנו 'תהיו בארגזים'. וזה הפריע לי", אומר סא"ל ע'. "הבנתי שבגדול לא נטוס כמה שבועות, או כמה זמן שזה לא ייקח, וזה אף על פי שצריכים אותנו בעזה, ביו"ש ובלבנון. אז התחלנו לחשוב איך עושים את זה. בסוף השיח, אמרתי שלא יכול להיות שתהיה יחידה לוחמת, במקרה הזה הטייסת שלי, שלא תטוס ותעשה את הכי טוב שהיא יכולה בזמן מלחמה. בחיל האוויר היתה אמירה של מפקד חיל האוויר שצריך לעשות את הכי טוב שאפשר כדי להפוך את המעגל השלישי (איראן; ל"ש) למעגל ראשון. והמשימה שלי היתה להביא את הטייסת למעגל השלישי".

"'עם כלביא' היה מבצע בהצטיינות - אבל הוא לא מכפר על 7 באוקטובר", צילום: אי.פי, רויטרס

כדי להבין את המורכבות, די לציין כי הזיק והכוכב לא נבנו לפעולה באיראן, וכי האנשים לא היו מוכשרים לפעילות במרחבים רחוקים. השלב הראשון של סא"ל ע' ואנשיו היה להראות לפיקוד הבכיר שאפשר בכלל לבצע את המהלך.

"לקח לנו חודשיים-שלושה לתכנן ולהתחיל לבנות את היכולת". בשל המידור, סא"ל ע' מצא את עצמו מכין את אנשיו למשימה באיראן, מבלי שהוא יכול היה לספר להם למה הם מתכוננים. "רק בלילה שלפני המבצע, ביום רביעי, הצלחנו לעשות פקודת מבצע שבודקת את כל המרכיבים של הכשירות. ביום היציאה למבצע בדקנו שהכל עובד - וזה עבד".

"רואים את הטילים"

בבוקר המבצע, "שלחנו את מי שצריך לאן שצריך, כדי שנהיה מוכנים", סיפר סא"ל ע'. ההמראה התקיימה כמה שעות לפני המראת מטוסי הקרב, שכן כטב"מים טסים לאט יותר. "חלק מהמטוסים היו צריכים לחצות את הקו לאיראן לפני מטוסי הקרב, וחלק אחריהם. בשלב מסוים היתה תקלה בדרך, באחת התקשורות. לקח כמה דקות מורטות עצבים, שנראו כמו נצח, עד שנפתרה. ראינו את המטוסים חוצים קו של מדינה ומגיעים, ואז רואים את מה שהם רואים. טילי קרקע־קרקע, מערכות נ"מ לסוגיהן ומכ"מים. זו תחושת סיפוק שמתורגמת לדמעות. הסתובבתי עם דמעות בעיניים".

"ההגשמה הכי גבוהה"

במהלך 12 ימי עם כלביא, מטוסי הטייסת תקפו באמצעות הכוכב כ־300 פעמים, בעיקר טילי קרקע־קרקע ונ"מ. ישראל איבדה במבצע שמונה כטב"מים, ארבעה מהם מסוג כוכב. "אני מרגיש שבפעילות שעשינו, כולנו שינינו את פני המערכה בצורה דרמטית. אני לא מדבר במונחים של הכרעה, אבל אני יודע שהפעולות הללו הצילו חיי אזרחים רבים. אני לא יודע אם עשרות או מאות, אבל הרבה מאוד טילי קרקע־קרקע והרבה טילי נ"מ נפגעו בזכות המהלכים הללו.

"מבחינתי, זה פחות פגיעה בבאר שבע או בבת ים, ופחות מטוסים שהיו צריכים לנטוש מעל שטח אויב. שמרנו על כוחותינו ועל האזרחים, וזו ההגשמה הכי גבוהה לאדם שמשרת את המדינה, בסדיר ובמילואים.בתת־הסעיפים בחזון הטייסת, לא היה כתוב שהמערך יגיע למעגל השלישי. בשביל זה יש בני אדם, שצריכים לקחת את האמל"ח שלהם הכי רחוק. זה היה פלא".

ועדיין, בסוף סא"ל ע' מדגיש: "'עם כלביא' היה מבצע בהצטיינות - אבל הוא לא מכפר על 7 באוקטובר, שאותו נישא איתנו לעד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר