שום דבר בסיפור של אלי לסרי (23) הוא לא שגרתי. הוא גדל בבני ברק למשפחה חרדית בת 13 אחים. בגיל צעיר הוא עזב את הדת, מה שהוביל לנתק מהוריו ולעזיבת הבית - וכך מצא את עצמו ברחוב. יחד עם אנשים טובים שפגש בדרך ונחישות אין קץ הוא הצליח להגשים את החלום להתגייס ליחידה מובחרת בצה"ל, וכיום הוא עוזר לאנשים אחרים עם סיפור חיים דומה לשלו.
משק הבית בו גדל לסרי לא תמיד היה יציב, עם גירושים חוזרים ונשנים של ההורים. "הכריחו אותי להניח תפילין, וכשלא - קיבלתי מכות. זה גרם לי לקחת אלף צעדים אחורה", הוא מספר.
בתקופתו בישיבה היתה הטרדה מינית מצד אחד הרבנים (שנתפס לאחר מעשה), מה שלדבריו נתן לו את הדחיפה אל מחוץ לדת. "חשוב לי שיידעו שלא בכל הישיבות זה ככה, אבל זה מה שאני חוויתי. בסופו של דבר חזרתי לזה ולהניח תפילין, למשל. הבנתי שמה שעשו לי זה לא בסדר, אבל התפילין לא אשמים".
אדם-מלאך ששינה לו את החיים
כאמור, הוא החליט לעזוב את הדת בגיל 14, ובך מצא עצמו ברחוב מספר שנים, בלי מסגרת וכתף תומכת, עד שהגיע בגיל 17 לבית השנטי. "זה נתן לי מסגרת. המקום שימש לי בית לתקופה", הוא מספר.
הוא גר בבית השנטי למשך כחצי שנה, עד שנפלט מהמסגרת בעקבות תקרית אלימה, כך לדברי המוסד החינוכי. "במהלך משחק בעטתי במישהו, שזה לא היתה הכוונה שלי, בכל זאת, משחק. עפתי מהבית והייתי ברחוב לעוד כשבועיים - עד שמישהי שמעה את הסיפור שלי ונתנה לי טלפון של אדם בשם גדי, הוא היה המלאך שלי.
"היא אמרה לי: הוא יעזור לך. זה מה שקרה", הוא מספר בהתרגשות. "התקשרתי אליו והיה קליק מההתחלה. הוא לקח אותי כפרויקט אישי. עזר לי עם דירה, עם עבודה, תמך בי בכל דבר. בהתחלה לא רציתי להתגייס בכלל, אבל הוא אמר שזה יכול לשנות לי את החיים. שאל אותי: 'מה אתה רוצה?' אמרתי לו: 'יש לי תנאי אחד: אם אני מתגייס, זה רק לעוקץ'".
הבחירה ביחידה לא הייתה מקרית. "יש לי חיבור מיוחד לכלבים מגיל קטן. תמיד ידעתי שאם כבר צבא, אז רק עוקץ. לא רציתי לוותר על החלום הזה".
"קרעתי את הטופס בפרצוף שלה"
אלא שהדרך לצה"ל לא הייתה קלה. לסרי קיבל פטור, והמאבק לבטל אותו לקח זמן רב. "14 פעמים הגעתי ללשכת הגיוס, בכל פעם משהו נתקע. בסוף, ראתה אותי קב"נית ושאלה: 'למה אתה מנסה כל כך?' אמרתי לה: 'אני רוצה לשרת' - ואז היא הציעה לי פטור. היא נתנה לי את הטופס וקרעתי אותו מול הפרצוף שלה. אמרתי לה: 'אני לא פה בשביל לקבל פטור. אני פה בשביל להתגייס'".
אחרי המלחמות בבירוקרטיה ובדעות הקדומות, הוא התגייס לחוות השומר, בסיס טירונים לחיילים המגיעים מאוכלוסיות ייחודיות בחברה ומרקע מורכב. "הייתי מצטיין טירונות ועד היום המפקדת שלי משם מאוד משמעותית עבורי", הוא מספר בחיוך. "אני באמת אומר לך, שזה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי".
שייכות, שליחות ומשמעות
כשהגיע מועד השיבוץ מתל השומר ליחידת השירות, הוא הבין שהוא יוצא למלחמה נוספת - כי הובהר לו ששיבוץ לעוקץ הוא דבר כמעט בלתי אפשרי. "הייתי שבור, הרגשתי שנלחמתי לחינם. ביקשתי לראות קצין מיון שדרכו אוכל לקבל שיבוץ אחר. קצין מיון שדווקא נחשב קשוח שמע את הסיפור שלי - ואחרי שבועיים קיבלתי שיבוץ לעוקץ. כשהודיעו לי בכיתי. הרגשתי שמישהו ראה אותי".
לסרי שירת ביחידת עוקץ, וגם שם הוא גרף הצטיינות. במהלך השירות גם השלים בגרויות בבסיס מחווה אלון. התפקיד שלו השפיע משמעותית על הלחימה: "בחרבות ברזל נפלו לפחות חמישה כלבים שעברו תחתיי. זה מבאס ובכלל לא פשוט, אבל לפחות הם הצילו אנשים אחרים, חיילים שלא היה 'הותר לפרסום' עליהם, ברוך השם. כואב לומר, אבל זו חצי נחמה".
על תקופת השירות הוא אומר: "הצבא שינה לי את החיים. קיבלתי שם ערכים, שייכות, משמעות. הרגשתי שאני שייך, שאני נותן משהו. זה היה מאוד משמעותי".
לאחרונה החליט לעבוד על פודקאסט שייתן במה לסיפורים של חיילים בודדים. "יש להם מה להגיד. המון. אני מרגיש שהשליחות שלי עכשיו היא להיות הקול שלהם". הוא מתקשה לקבל את הדיווחים על גל ההתאבדויות של חיילים, חלקם מוגדים כבודדים או חסרי עורף משפחתי: "הם בסך הכל צריכים מישהו שיקשיב להם לפעמים, אני אומר לך, הייתי שם. זה קורע את הלב".
"העולם צמא למשמעות"
לאורך השירות וגם לאחריו, הוא חזר לקשר עם הוריו, ובמקביל, לא חדל מלחשוב איך אפשר לעזור לחיילים במצבו. "רוב הזמן ניסיתי להבין איך מקשרים בין החיילים לכל הגורמים - תרומות, מוצרים, לינה, תחבורה", הוא מספר. "יש המון עמותות וגורמים, כל אחד עושה משהו, אבל אין חיבור. ואז גיליתי אפליקציה קטנה שמאגדת את הכל".
בזמן שפעל לבדו במרץ לדאוג לכל צרכיהם של החיילים, לסרי נכנס לאפליקציית Dreemz בכדי לחקור, לפרסם וללמוד. בתוך כך, החל לפרסם סרטונים על החלום שלו לפתוח עמותה לחיילים בודדים - עד שאחד הפרסומים הגיע לסמנכ"לית.
"היא התרגשה והתקשרה אליי", הוא מספר. "היא דיברה איתי על כמה שהחלום הזה מרגש אותה ושהיא רוצה לעזור במה שאפשר". בתום השיחה, היא חיברה אותו עם אחראי הפרסום של החברה - מה שעזר לו להגיע לאנשים עם כלים חדשים ועסקים שונים שמסייעים לו בבניית המיזם.
כעת, עם עזרה מאנשים טובים שפוגש בדרך, הוא דואג לארוחות שישי וכרטיסים להופעות עבור חיילים בודדים, מקררים ומיטות שהוא מסיע בעצמו. הוא מנסה לדאוג לכל צרכיהם ולעשות קצת טוב על הלב למי שהחיים מקשים עליו גם ככה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"ראיתי כמה כוח יש כשיש מערכת אחת שמאגדת את המידע, זה מקל", אמר לסרי. "הבנתי שיש אפשרות לפתרון אמיתי".
יובל מנצורה, מנכ"ל Dreemz: "החלום של אלי ריגש אותנו עד עמקי הלב. הוא מזכיר לנו שוב כמה העולם צמא למשמעות - וכמה חלום אחד שמתגשם יכול לשנות לא רק את החיים של החולם, אלא גם של עשרות ואפילו מאות אנשים סביבו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו