"שחייה במים פתוחים" היא אחת התוכניות החדשות של עמותת "זיו נעורים", אשר הוקמה אחרי 7 באוקטובר במטרה להעניק סיוע לאנשי מילואים פוסט-טראומתיים - דרך שחייה "טיפולית". השבוע הצטרפנו למפגש הסיכום של קבוצת הלוחמים שמונה אנשי מילואים מכל הארץ ובמגוון גילאים, במטרה לתת קול ובמה לסיפורים שמלווים אותם - ולהציג דרך שונה לריפוי.
"אחרי שאחי נפל, הים היה זה שהחזיר אותי לחיים", משתף מ' את חברי הקבוצה במעגל עיבוד על החוף, אחרי שחייה קבוצתית של שעה בים הפתוח. "לצערי, גם הבן שלי נפל במלחמה הנוכחית, אז לאחרונה לא הגעתי הרבה למילואים. גיליתי שהחיים שלי הם קצת כמו הים - אני שוחה מול הגלים, לפעמים אני מצליח לעבור אותם - ולפעמים המים שוטפים אותי", הוא מודה בכאב. "אבל זה המקום היחיד שבו אני מצליח להוציא את הכול".
מ', שמשרת בתפקיד של חוקר במילואים והיה מהראשונים לחקור את מחבלי הנוחבה בערב ה-7 באוקטובר, מספר כי הגיע לקבוצה אחרי תקופה לא פשוטה - והיום הוא מוצא בה מפלט. "זה התחיל מזה שחבר שראה שאני במצב על הפנים, ואמר שהוא ילמד אותי קיאקים. באתי איתו ופחות התחברתי לקיאק, אבל התחלתי לשחות - וזו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי שאני מצליח לנשום ולצאת מהחושך. אמרתי לו שהוא הציל אותי", הוא אומר, ועיניו לרגע מוארות.
הקבוצה נפגשת אחת לשבוע, בימי שלישי בשעה שמונה בבוקר ("הרוטינה הקבועה הכרחית לטיפול"), ופותחת בשחייה משותפת בים בקיבוץ פלמחים. מדובר בחבורה של 12-10 לוחמים אמיצים ששירתו מאות ימי מילואים מאז החלה המלחמה, והספיקו לראות ולחוות לא מעט זוועות בדרך.
אחת לשבוע אותה קבוצה נפגשת כדי לשחות יחדיו, כשאל גופם מחוברים מצופים, ובליווי מדריך ופסיכולוג קליני הם נכנסים ללב הים. השחייה עצמה, שארכה דקות בודדות במפגש הראשון, נמשכה הפעם כשעה, במפגש ה-12 והאחרון של חברי הקבוצה.
"אחרי 7 באוקטובר המנכ"ל פנה אליי ואמר - 'תפתחו את הים לכולם'", מספרת דנה הראל, מנהלת השיווק של העמותה, "כך הקמנו קבוצה תהליכית שמציעה תוכנית טיפולית בים הפתוח, לצד מנהל המרכז ופסיכולוג קליני שמלווה את השחייה במים", היא מתארת. "בכל מפגש יש שיחת פתיחה, שחייה - ובסוף שיחת עיבוד".
חברי הקבוצה, אשר מוכרים כהלומי קרב במשרד הביטחון או נמצאים בתהליך - מגיעים לים כדי להתמודד עם המים, הגלים הקשים ובעיקר עם הטראומות והתחושות המורכבות, שלפעמים לא ניתן לתאר במילים. "אצלנו אין כזה דבר 'לפתוח בתהליך' או להיכנס לביורוקרטיה, ואין רשימות המתנה לקבלת מענה. אנחנו פה בשביל הלוחמים, מתי שהם צריכים", דנה מסבירה.
"הים מאוד מזמין למעברים וליצירת תהליכים", מסביר אביתר גיל-עד פסיכולוג קליני שמלווה את הקבוצה מיומה הראשון - ושוחה לצידה בים הפתוח. "זאת המסגרת הטיפולית שהייתי בה הכי מיותר, כי הים בפני עצמו עושה את העבודה - והשיחה שמגיעה אחר כך היא מאוד זורמת, נעימה וחיובית וזה מה שנכון בסטינג הזה של ים ושחייה".
"הים זה שקט, זה אנרגיות שונות", אומר נ', תושב השומרון, במעגל הסיכום. "עצם השחייה בשקט למשך שעה - מביאה להשפעה, גם אם אתה לא יושב ומעבד את החוויה. זה מביא תוצאות, ואפילו אשתי אומרת לי ללכת - שזה עושה לי טוב. לפעמים הים מתחבר למצב הרוח שלך, שיכול להיות סוער או רגוע, וגם קבוצת השיתוף נותנת לך להרגיש בנוח לשתף או שלא - כולנו מגיעים מרקע דומה ומבינים את החוויות".
לעומת חלק מחברי הקבוצה, ד', אשר גדל בצרפת, מספר כי היה מבלה בים רבות במהלך ילדותו - אבל דווקא בישראל הוא מצא את עצמו מבלה בים פחות ופחות. "אני לא אוהב גלים, אבל פה זה מימד אחר - הבנתי שהים מתחיל רק אחרי 50 מטר פנימה, וזה מאפשר לי ליהנות מהים גם כאן. זה עוזר לשטוף את כל הסחל'ה", הוא משתף בכנות. "היו מקרים לא נעימים שבהם אנשים נהרגו לידי, היו פעמים שהתחלתי להיות חבר של מישהו - ואחרי שבוע הוא נהרג. אז יש מה לשטוף".
אחד האתגרים שליוו את ד' לאורך שירותו כמפקד וכחוקר, היה דווקא האחריות הכבדה שחש כלפי חייליו. "אתה חושב שאם זה אתה שנפגע, זה בסדר, אבל לראות את זה קורה למישהו אחר - זה קשה", הוא מסביר, "וכמו שאחרים נהרגו - הרבה זמן ישבה עליי המחשבה שזה יכול היה לקרות לחיילים שלי באותה המידה. כמפקד אתה מרגיש שאתה מסכן שם את כולם, והם רצים להילחם - אז אתה שואל את עצמך אם הפעילות באמת שווה את זה. היו מקרים שצלפים ירו סנטימטרים ממני. עברנו שם ממש בין הטיפות".
אתגר נוסף שאותו לוחם מציג, הוא המעבר החד בין השירות הקרבי לבין החיים בבית. "אחרי המילואים אתה במשמעות מאוד גדולה, ופתאום אתה חוזר לעבודה שהיא קצת אפרורית, והכול נעלם. אבל שבוע שעבר, כשחזרתי מהים, פתאום הרגשתי שוב רמבו - והזדקפתי מחדש".
עידו רום, עובד סוציאלי ומנהל המתחם בפלמחים שמוביל את הקבוצה בים וביבשה, מתחילת התוכנית מוסיף: "כשדיברנו על הקבוצה הזאת בהתחלה מאוד התרגשתי, כי עוד לא יצרנו קבוצה שמיועדת לשחייה בלבד. אני חייב להגיד שהמפגשים כאן הפכו לעוגן, זה נותן אנרגיות. נכנסים למים בלי הרבה דיבורים, מתאספים יחד בידיעה שאף אחד לא זז מפה עד עשר בבוקר. ואז, יושבים ומדברים על הדברים, וזה הופך לטקס שנותן אוויר לנשימה. אז כרגע זה אומנם סוף התוכנית, אבל כולם יותר ממוזמנים להגיע למועדון ולהשתמש בציוד לשחייה, בליווי שלנו. יש מרכזים בכל הארץ, וזה הבית שלכם פה", הוא מסביר ופונה לחברי הקבוצה.
"העמותה קיימת 25 שנה והוקמה ע"י אנשי השייטת, והמטרה שלנו היא אחת: שכל מי שצריך יגיע אלינו, ואנחנו נקבל אותו בברכה", מסכמת דנה את הדברים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו