י' תושב בת ים ששירת יותר מ-400 יום במילואים במסגרת "חרבות ברזל", מתאר מציאות קשה וכמעט בלתי נתפסת: אחרי מאות ימים של הקרבה מחוץ לבית - הוא מצא את עצמו חוזר למאבק כלכלי עיקש.
בימים אלה הוא מתמודד עם משכורת חלקית (נמוכה במיוחד), מקרר ריק והליך גירושין סבוך מאשתו שנכנסה לדיכאון בעקבות חסרונו. "לא ציפיתי שאחרי כמעט שנתיים של לחימה, יקרה מצב כזה", הוא מספר כעת.
י', ששירת בצה"ל כנהג יחידה והשתחרר ב-2019, גויס למילואים ב-7 באוקטובר כמו רבים אחרים. "ברור שהתייצבתי מיד", הוא מספר בשיחה עם "ישראל היום", "הייתי בהלם כמו כל המדינה, ועוד לפני שקיבלתי צו, הגעתי ב-11 בבוקר לתחנת נתניה כדי לנסות להתנדב כנהג אמבולנס. זו הייתה עבורי תחושה של שליחות".
אלא שהשליחות המדוברת גבתה ממנו מחיר אישי: "בימים אלה אני בעיצומו של הליך גירושין", הוא משתף, "בת הזוג שלי לשעבר נכנסה לדיכאון כי לא הייתי בבית. נאלצתי להתייצב פעמיים למילואים כדי שתהיה לי רשת ביטחון כלכלית - ולא ציפיתי שדווקא מהעבודה יגיע הנזק הכי גדול".
"לא פוטרתי - התפטרתי בדין מפוטר"
י' הועסק כמאבטח בסיירת ביטחון עירונית במהלך המלחמה, כאשר לטענתו, בחודש מאי קיבל רק רבע משכרו המלא - וכלל לא קיבל תלוש שכר על פברואר-מרץ. "המשכורת שלי גם ככה לא גבוהה. יש לי הלוואות וחשבונות לשלם עוד לפני מילוי של מקרר. זה לא אמור לקרות - לא בטעות ולא בזדון", הוא מדגיש.
אלא שאחרי פניות חוזרות למעסיק, לביטוח לאומי ואפילו למוקד מילואים וקרן הסיוע, י' הבין כי הכסף לא עומד להגיע - והחליט להתפטר. "התפטרתי מהעבודה בדין מפוטר לפי סעיף 11 א' לחוק פיצויי פיטורין", הוא מפרט, "זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי, אבל הפעם כבר לא הסכמתי לשתוק".
למרות שפנה למספר רב של גורמים, י' מסביר כי לא קיבל מענה שנתן פתרון הולם לצרכיו. "אני בלי משכורת כמעט, וכבר פניתי לבקש סיוע משפטי, רשימת עורכי דין - אבל כל פעם נאמר לי 'זה בטיפול', ואף אחד לא חזר אליי".
בתוך כל זה, הוא פנה גם לחברות האשראי והתקשורת כדי למנוע קריסה כלכלית. מתוך תסכול עמוק, הוא נאלץ בסופו של דבר לפרסם פוסט ברשתות החברתיות, כדי לבקש מהציבור עזרה: "פשוט פחדתי שינתקו לי הכול. התחננתי. דיברתי עם חברות הסלולר - ניסיתי להגיע להבנות. הרגשתי נבגד", הוא מודה בכאב, "חייל מילואים שכיר שמקבץ נדבות באינטרנט".
לסיום, י' שולח מסר חד ונוקב בעקבות חווייתו האישית: "אני לא היחיד. אולי נראה שכן, אבל אני אזרתי את האומץ ואת הכוחות. אנחנו האנשים השקופים, ויש כלל ברור: לא מתעסקים עם כסף. 10 שקלים יכולים להיות ההבדל אם יהיה אוכל החודש או לא. אני לא אוותר, הגיעו מים עד נפש. גם ככה קשה לנו להיקרא למילואים שוב ושוב".
תגובת דובר צה"ל: "כל פניות משרת המילואים מוכרות וטופלו בקרן הסיוע. הפניות הועברו בנוסף גם לגוף הציבורי הרלוונטי להמשך הטיפול וסיוע למשרת המילואים מול מעסיקו. צה"ל מוקיר ומעריך את משרתי המילואים ומשפחותיהם בעורף שהקריבו מעצמם למען המדינה, וימשיך לפעול למענם בכל עת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו