הכל התחיל בתמרון בלבנון, כשהיה עיכוב בפעילות והלוחמים נאלצו לחכות בשטח. רס"ל (במיל') א', בן 24, תושב חוות בודדים בערבה, שמשמש כלוחם בחפ"ק של מפקד אוגדה 36, חיפש מה לעשות. ואז הוא ראה את כוס הקפה המשומשת שלו – ורעיון הבליח במוחו.
"הכנסתי יד לכיס ומצאתי עיפרון. לא היה לי דף כדי לצייר. ראיתי את כוס הקפה שהרגע שתיתי ואמרתי – יאללה, בוא ננסה". התוצאה, חצי שנה מאוחר יותר, היא אוסף מרהיב של כוסות קפה שעליהן צייר א' רגעים מהלחימה בלבנון ובעזה. 30 כוסות כבר יש באוסף ובתיקו יש ערכה מיוחדת עם כוסות קפה שעליהן הוא מצייר בזמן המועט שיש לו בזמן הלחימה בדרום הרצועה.
א' מספר כי הוא מצייר מאז שהוא זוכר את עצמו. "אני מצייר מהגן, מאז שנגעתי בעיפרון בפעם הראשונה". בתחילת המלחמה, לאחר 7 באוקטובר, נשא מחברת שבו תיעד את חוויותיו. כעת, החליפו כוסות הקפה את המחברת, והוא בהחלט שוקל לערוך תערוכה של האמנות הייחודית כשתסתיים המלחמה.
הציורים שלו אינם מתארים לרוב את הקרבות. במקום זה, הוא בוחר לתפוס רגעים אנושיים. חיילי מסתתר מתחת להאמר ביום חם, לוחמים מאבטחים ברגע של הפוגה בלחימה ועוד.
אחד הציורים החביבים עליו נוצר במהלך אימון נהיגה בתחילת הסיבוב בעזה. "עצרנו את הרכבים לפני נהיגת לילה, והשקיעה הייתה ממש יפה. זה היה נראה לא קשור למציאות, הנוף היה יפה והחלטתי לצייר את מה שראיתי".
הוא כבר צייר עשרות כוסות, כשכל אחת מספרת סיפור אחר. "זה בעיקר רגעים, משהו שתפס אותי באותו רגע", הוא מסביר. הכוסות נשמרות בזהירות מירבית בביתו - במדף הכי גבוה בבית, רחוק מהישג ידם של אחרים שעלולים לזרוק אותן בטעות. לצד הכוסות וציוד הציור שלו, הוא גם מחזיק בשדה הקרב חומר מיוחד שמגן על הציורים שלו מכל משמר – עד שיגיעו בבטחה לביתם.
א' רואה בעבודתו יותר מתיעוד אישי. "הבנתי שזה איזשהו רגע היסטורי ואני רוצה לתעד אותו באיזושהי דרך", הוא אומר. המסר שלו פשוט: "הציורים מזכירים שבסוף יש אנשים בתוך הסיפור הענק הזה. בתוך כל הכותרות הגדולות יש אנשים".
בתוך כל "הבלגן המטורף הזה", כפי שהוא מכנה את המצב, א' ממשיך לצייר, לתעד ולהזכיר לכולנו שמאחורי כל אירוע היסטורי עומדים אנשים עם סיפורים אישיים, חלומות וכוסות קפה שהפכו לקנבס.