"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
נדב, ערן, אריאל ודקל ז"ל הם הדוגמה למנהיגות מאחדת - זו שכה חסרה היום
כל אחד מהארבעת הנופלים - לפני כ-30 שנה וב-7 באוקטובר - חקקו בי זיכרונות וערכים שהלכו והולכים איתי תמיד • ביום הזיכרון הזה, בואו נזכור את המסר שהותירו לנו: אנחנו יחד • ובבקשה, אל תשכחו את המשפחות השכולות
סרן דקל סויסה ז"ל. צילום: דובר צה"ל

נדב, ערן, אריאל ודקל ז"ל הם הדוגמה למנהיגות מאחדת - זו שכה חסרה היום

כל אחד מהארבעת הנופלים - לפני כ-30 שנה וב-7 באוקטובר - חקקו בי זיכרונות וערכים שהלכו והולכים איתי תמיד • ביום הזיכרון הזה, בואו נזכור את המסר שהותירו לנו: אנחנו יחד • ובבקשה, אל תשכחו את המשפחות השכולות

ליאור גרוס
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

[object Object]

את רס"ן נדב מילוא ז"ל פגשתי כשהיה מפקד פלוגת טירונים בבסיס האימונים של הצנחנים. אני הייתי אז קצין צעיר, מפקד צוות בסיירת הצנחנים. לכאורה, לא היה בינינו קשר ישיר - הוא מעולם לא פיקד עליי. ובכל זאת, נדב היה אחד המפקדים שהשפיעו עליי יותר מכל.

תמיד היה לו זמן לומר שלום, לחייך, להתעניין באחר, ולהעניק תחושת ערך אמיתית. נדב הקשיב ושאל שאלות - לא כי היה צריך, אלא כי באמת התעניין באנשים סביבו. הוא לא הטיף ולא נתן עצות גדולות שנחקקו בי, אלא פשוט הביט בעיניים, חייך, והיה נוכח באמת. המון עוצמה יש בכך - בהקשבה, במבט, בהתעניינות כנה.

נדב נהרג בקרב בלבנון בשנת 1997 בעת ששימש מפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית של הצנחנים.

סרן ערן שמיר ז"ל היה קצין המבצעים של סיירת הצנחנים בתקופה בה שירתתי כסגן מפקד היחידה. ערן היה אדם חיובי, חייכן, צנוע ואוהב אדם. הוא הקרין אופטימיות תמידית והשרה סביבו תחושת ערך וביטחון. בכל שיחה, גם בתחקירים ביקורתיים, ערן ידע להקשיב, להודות בטעויותיו ולהתייחס בכבוד לכולם.

ערן נהרג בהתקלות עם מחבלים בשנת 1997 במהלך מבצע בלבנון.

רס"ן אריאל בן משה ז"ל היה חניך שלי כשהייתי מפקד הפנימייה הצבאית בחיפה. כבר כנער הצטיין בהכל, והיה המנהיג הטבעי והבלתי מעורער של חבריו. בדומה לנדב ולערן, גם אריאל התאפיין בחיוך, בהקשבה, ובאהבת אדם כנה לצד מקצועיות ללא פשרות.

אריאל נהרג כמפקד פלגת הלוחמים בסיירת מטכ"ל בקרב ההירואי אותו הוביל בקיבוץ רעים ב-7 באוקטובר.

גם את סרן דקל סויסה ז"ל הכרתי בפנימייה. דקל היה מנהיג טבעי שניחן בענווה, דרך ארץ, ואהבה עצומה לחייליו.

דקל נפל בגבורה בקרבות ה-7 באוקטובר, בעת שפיקד על חייליו כמ״מ בגדוד 13 בהגנה על המוצב עד הרגע האחרון.

רס"ן אריאל בן משה ז"ל, צילום: ללא

ביום הזיכרון הזה עולים בזיכרוני עוד רבים וטובים. כמו אריאל, נדב, דקל וערן הם מהווים דוגמה מובהקת למנהיגים האמיתיים של עם ישראל. לאלו שבזכותם אנחנו כאן.

מה נוכל ללמוד מהם? נוכל ללמוד על המנהיגות המאחדת שאפיינה אותם - אולי המנהיגות החשובה ביותר שאנו כל כך זקוקים לה היום.

מנהיגות מאחדת איננה מוותרת על מחלוקות. היא מאפשרת שיח פתוח, אי-הסכמות, ואפילו ויכוחים - כמו בין אחים. אבל היא גם יוצרת סביבה של רעות אמיתית, של ביטחון, של הבנה שהמשותף בינינו רב על המפריד.

במלחמות, בקרבות, ובאירועים הקשים ביותר - ראינו גיבורים שסיכנו ואף הקריבו את חייהם לא כדי להגן על דעותיהם או על מוצאם של חבריהם, אלא פשוט כי הם אחיהם. לעיתים אפילו לא הכירו אפילו את שמם, אך הלכו יחד. נלחמו יחד. אהבו יחד.

מה הסוד שמאחד אותנו ברגעי אמת? מה גורם ללוחמים ולמתנדבים, בסדיר ובמילואים, לסכן את חייהם? מה גרם לעם שלם לקום, להתגייס, לחבק, לתת יד? זו לא הייתה הנחיה מגבוה. לא פקודה ולא מדיניות. זה צמח מהשטח - מהמפקדים, מהחיילים, מהאזרחים. מהמנהיגים האמיתיים של עמנו.

ביום הזיכרון הזה, בואו נזכור את המסר שהותירו לנו: אנחנו יחד. בואו נוקיר את זכרם ונמשיך את דרכם. ניקח על עצמנו להיות מנהיגות ומנהיגים מאחדים - נקשיב, נשאל, נקבל דעות שונות, נסכים לעיתים לא להסכים - אך תמיד נזכור את הרעות. נחיה את הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך".

אם נפעל כך כמנהיגים - במשפחה, בבית הספר, בצבא, בארגונים שלנו, בקהילה - נהיה ראויים לאנשים היקרים האלה.

ולסיום - השנה יש כל כך הרבה משפחות שזקוקות למילה טובה, לחיבוק, לנוכחות. יש משפחות שלא יזכו לראות הפעם את חברי הצוות והמפקדים של יקיריהם - כי הם ממשיכים להילחם בחזיתות השונות. אם ליבכם מוביל אתכם - לכו. בקרו. תמכו. גם אם אינכם מכירים. בואו נזכור: בכאב ובתקווה - אנחנו כאן. יחד. כדי להישאר.

ליאור גרוס, סא"ל (מיל') הוא מנטור למנהיגים בכירים ומנכ"ל קבוצת טורוס. במהלך שירותי הצבאי שירת כמפקד ביחידות צנחנים (סיירת הצנחנים, מגלן, בסיס ההדרכה וגדוד 101).

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...