"זה נראה לי אז כמו חלום רחוק": הנער החרדי מאוסטריה שהפך לתוכניתן בממר"ם

סמל י׳, בן 23, גדל באוסטריה במשפחה חרדית, הרחק מהטכנולוגיה ומהחיים המודרניים. למעשה, עד גיל 20 י׳ בכלל לא החזיק טלפון חכם, ולא ידע לפתוח קובץ וורד. בתקופת מגפת הקורונה, ביקר י׳ בישראל והרגיש משהו שלא הרגיש קודם לכן - תחושת שייכות עמוקה, כזו שלא הכיר בניכר, עטפה אותו. תחושה זו הובילה אותו להחלטה להתגייס לצה״ל.

״כשהגעתי לכאן, הרגשתי שאני בבית, משהו בי השתנה. זה היה כמו גילוי עצמי״, הוא מספר. למרות הקשיים, פערי השפה והתרבות והמסגרת הנוקשה - הוא בחר להישאר. י׳ עבר הכשרה מקדימה במסגרת מסלול ייעודי של צה״ל לשילוב חרדים, שכללה לימודי עברית, אנגלית ומיומנויות בסיסיות לשירות הצבאי והעולם הטכנולוגי - כל זאת כיוון שידע שרוצה להתגייס לתפקיד שיעסוק בעולם הטכנולוגי.

״הקורס היה קשה, בטח כשאתה מגיע אליו בלי רקע״, משתף י'. ״ההתחלה לא הייתה קלה. הכל היה חדש עבורי, אבל הרגשתי שיש מי שתומך ודוחף אותי קדימה. הרגשתי שכולם רוצים שנצליח וזה נתן לי כוח להמשיך״.

 את שלבי ההכנה והקליטה הוא עבר בליווי ותמיכה צמודה של עמותת ״נצח יהודה״, שסייעה לו בתהליך הגיוס ואף סיפקה לו דירה שבה הוא מתגורר עד היום.

אחרי שסיים את הקורס, התקבל י׳ לקורס נוסף והפעם - קורס תוכניתן בבית הספר למקצועות המחשב (בסמ״ח) שבאגף התקשוב וההגנה בסייבר. ״אם היית אומר לי לפני שלוש שנים שאשרת בצה״ל בתור תוכניתן הייתי צוחק״, משתף. ״זה נראה לי אז כמו חלום רחוק. הגעתי בלי רקע טכנולוגי, למדנו יחד, אנשים עם ידע מקדים וכאלה שבלי, והתפתחתי יחד עם כולם״, הוא מציין.

בימים האחרונים סיים סמל י׳ את הקורס בהצלחה, והוא עתיד להשתבץ ביחידת ממר״ם, יחידת המחשבים והסייבר של צה״ל. בתוך כך, הוא מספר שגם ברגעים הקשים שעבר והוא מניח שיעבור בהמשך השירות, הוא שואב השראה ממשפחתו הקרובה. בני דודיו, חלקם אבות לילדים, משרתים כלוחמים בצבא והוא מעיד שהם מוכנים לעזוב את שגרת יומם ואת משפחתם כשהמדינה נדרשת לכך.

״הם הדוגמה האישית שלי. אחד מהם לחם בנחל עוז בשבעה באוקטובר, והיום הוא ממשיך לשרת ביחידה מיוחדת במילואים. לראות את המחויבות שלהם נותן לי כוח ומשמעות למה שאני עושה״, הוא אומר.

השנה, את חג הפסח חגג י׳ כשהוא רחוק ממשפחתו שנמצא באוסטריה, כחייל בודד. עם זאת, בתוך הקושי הוא מוצא נחמה בבחירה שעשה, עליה הוא לא מתחרט לרגע: ״החיים באוסטריה היו טובים, אבל ישראל זה הבית. ברגע שמגיעים – מבינים״.