ב-28 באוגוסט 2024, אבל כבד נפל על משפחת גלאם. סרן במיל' יוחאי גלאם ז"ל (32) נפל בקרב ברצועת עזה והותיר אחריו אישה, שתי בנות, הורים וארבעה אחים ואחיות. 8 חודשים עברו מאז הטרגדיה הקשה והחלל שהותיר אחריו ככל הנראה לא יתמלא לעולם. בינתיים, אחיו ואחייניתו החליטו לעשות מעשה - וללכת בדרכו באופן מרגש במיוחד.
רס"ר ע' (51), נשוי ואב ל-5 בנות ואחיו של יוחאי, ובתו סרן בקבע ל' - משרתים שניהם כעת בחטיבת ירושלים (16) בה שירת יוחאי. יתרה מכך, ע' משרת כיום בצוות מפל"ג בפלס"ר 16, ואף הצטרף ללחימה - עם הצוות האורגני של אחיו. ע' חתם על התנדבות למילואים בגיל 40. לאחר נפילת יוחאי גיבש החלטה בראשו והבין - עליו להמשיך את דרכו של אחיו הצעיר.
"קיבלתי החלטה על הקבר שלו שאני רוצה לעבור לחטיבת ירושלים", מספר ע' ל"ישראל היום", "המחשבה על כך הייתה ממש בשבעה עצמה. שיתפתי את אשתי שזה מה שאני רוצה לעשות והיא תמכה ואמרה שאני מקבל את ההחלטה הנכונה. למשפחה זה היה קצת קשה בהתחלה כי הכל עוד טרי, לחזור לעזה זה לא פשוט אחרי האירוע של יוחאי. בעזה הייתי בשירות הסדיר לפני למעלה מ-30 שנה אבל אז זה היה אחרת לגמרי. הייתי באותם אזורים אבל הסיטואציה שונה לחלוטין".
איך אתה מרגיש שאתה ממשיך את דרכו של יוחאי?
"באופן אישי אני מאוד מתחבר לצוות של יוחאי, ללוחמים. אני מחפש כל הזמן להיות בסביבה שלהם, להיות לידם, איתם. יש סבבים שנכנסים ויוצאים מעזה והצוות של יוחאי נכנס ואני נשאר וזה מרגיש כמו ריקנות. יש ימים ותקופות שאני נמצא עם הצוות שלו ויש ימים שלא".
איך הצוות שלו קיבל אותך?
"קודם כל הם שמעו על זה כבר בשבעה, נשאתי סוג של נאום לכולם. זו הייתה כבר תקופת היערכות לסבב נוסף של מילואים. כשהגעתי ערכו לי קבלת פנים חמה ולבבית, וכולם ככה ניגשים. גם אנשים שלא מהצוות שלו ושמעו על הסיפור כל הזמן באים ומחבקים ומספרים על יוחאי סיפורים אישיים. אני ממש מרגיש שהוא נמצא איתי שם".
מה יוחאי היה אומר על ההחלטה שלך?
"היה לי ולל' קטע מצחיק שהיינו יחד בצבא ודיברנו בינינו לבין עצמנו שאם יוחאי היה פה הוא היה אומר לנו עם החיוך והגומות שלו - 'מה אתם עושים פה?'. מדהים איך הוא גרם לשנינו לבוא ולהיות בחטיבה הזאת ביחד".
מה עובר על המשפחה מאז נפילתו של יוחאי?
"המשפחה השתנתה לגמרי מאז אותו יום. כל אחד לוקח על עצמו הנצחה אחרת של יוחאי בדרכו שלו. תקופת חגי תשרי, קצת אחרי שיוחאי נפל הייתה גם מאוד קשה עבורנו. היו מצבים שספרתי את הדקות שייגמר כבר החג. זה לא היה פשוט".
כאמור סרן ל', בתו של ע' ואחייניתו של יוחאי, בחרה גם היא להמשיך את דרכו של הדוד שנפל - וכשהתמודדה על תפקיד בחטיבה 12, לא חשבה פעמיים על הצעד הבא. "הייתי לקראת שיבוצים והתמודדתי על תפקיד קרפ"חית 12. מיד ביקשתי לדעת אם יש מקום פנוי בחטיבה 16. אמרו לי שכן, כמובן שגם הסברתי את הקירבה האישית שלי לחטיבה והתקבלתי. זה לא קורה בדרך כלל שאתה מבקש תפקיד מסוים, אבל זיהיתי את ההזדמנות ולשמחתי זה התאפשר".
את ה-7 באוקטובר, ל', ששימשה כקמב"צית רפואה באוגדה 98, חוותה כמו לא מעט ישראלים, בטח בתור חיילת, בצורה קשה במיוחד. "ה-7 באוקטובר שלי היה מוזר. לא הייתי בבית ובפעם הראשונה בשירות שלי קפצתי בלי כלום - על אזרחי ורק עם החוגר. הבנתי כמו כולם שיש אירוע קשה במסיבת הנובה. אותי זה פגש בזה שאיבדנו אנשים מהישוב בו אני גרה והחבר הכי טוב שלי, חבר נפש מהילדות ואחותו נעדרו. בהמשך הבנו שהם נרצחו.
מהצד שלך, איך את רואה את עצמך כממשיכה את דרכו של יוחאי?
ההפרש ביני לבין יוחאי הוא 8 שנים. הוא האח הקטן של אבא, והוא ממש כמו האח הגדול שלי. גדלנו ביחד. הצבא היה משהו מאוד מרכזי בחיים שלו, תמיד הייתי הולכת יחד עם אבא לטקסים שלו ולאירועים שלו בצבא. מבחינתי, המשך דרכו זה לדעת שיש לי את האופציה ואת ההזדמנות שאם חס וחלילה יהיה אירוע כזה שוב בחטיבה, אז א' - להיות חלק מזה וב' - להיות הגב הבטוח של כל הלוחמים.
"בסוף אנחנו שליחים של יוחאי למשהו גדול יותר", אומרת ל', "בין אם זה השירות של אבא בגדוד, לבין זה שאני יכולה לתת גם מהיכולות שלי, מהמיומנויות שרכשתי בדרך. בשבילי הצעד הזה הוא הכוח שיש לנו כעם שבונה צבא. המחבלים "לקחו" אחד ובמקומו הגענו שניים - זה הכוח שיש לנו כעם ישראל, הכוח לקום ולעמוד שוב ולא לתת להם לשבור אותנו, ומהשבר להצליח לצמוח לניצחון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו