לאחים תאומים יש כוח מיוחד, כזה שלא בהכרח יהיה לאחים רגילים - כך יגיד לכם כל תאום. אז מה בנוגע לתאומים זהים, שמשרתים יחד במילואים בהתנדבות מאז ה-7 באוקטובר ועוד בתפקידים זהים? זהו סיפורם של סא"ל (מיל') ארז ארדמן ורס"ן (מיל') אורן ארדמן - תאומים זהים בני 51, מפקדי מרחבים בבתי החולים במערך הנפגעים.
ארז, מפקד מרחב צפון מזה 6 שנים, משרת במילואים ברצף מה-7 באוקטובר ולמעשה, עושה מילואים כבר מאז שנת 1998. עם פרוץ המלחמה, רתם גם את אחיו והצליח להוביל אותו לתפקיד הבכיר של מפקד מרחב מרכז. בראיון מיוחד ל"ישראל היום" הם מסבירים על התפקידים הכה חשובים שלהם, ההחלטה ללבוש מדים גם בגיל 51, והקשר המיוחד שלהם.
"אצלי ההחלטה להתנדב למילואים נבעה מסיבה אידיאולוגית, להחזיר את המדינה להיות מדינת ערכים ומוסר כפי שהייתה", מספר אורן, "הרגשתי שהדבר הזה חסר. כמובן שגם לא יכולתי להישאר אדיש למה שקרה פה מאז ה-7 באוקטובר. היה בי צורך לתרום".
"אני אמנם כן בגיל פטור ומתנדב, אבל לא הפסקתי לעשות מילואים עד היום", מדגיש ארז וזורק בצחוק: "גיל 51? זה צעיר".
"בתחילת המלחמה, הבן הגדול שלי עומר שהיה פראמדיק בסדיר ובמילואים עבר אירוע מלחמתי מורכב וקשה", מתאר אורן את הסיפור שעוד ניגע בו בהמשך. "כאבא שבעברו היה לוחם, קצין, לדעת שהבן שלך נמצא בסיטואציה כזו ואתה שומע אותו ואתה חסר אונים לחלוטין, זה לא פשוט. אין ספק שאירוע כזה, שקרה יום אחרי פרוץ המלחמה, גרם לי לרצות להחזיר חלק מהשליטה אליי. דרך כזו הייתה לחזור למערכת הצבאית".
מה טיב הקשר ביניכם, בחיים עצמם בלי המילואים ובמילואים עצמם?
"מי שאין לו תאום לא יכול להבין, אנחנו אחד. החברים הכי טובים ולא כקלישאה", אומר ארז. "לפני כמה שנים הילדים שלנו דיברו על זה שהם בעצמם גם אחים, כי חצי מה-DNA שלהם זהה.
אורן מחזק ומוסיף: "אנחנו מבינים אחד את השני בלי לדבר. אנחנו הכי טובים - ביחד. כשהיינו באירועים ביחד, יש לנו יכולת להפוך אחד ועוד אחד להרבה יותר משתיים.
ארז ממשיך: "כשאורן אמר שהוא רוצה לחזור למילואים, מעבר לזה שהייתי גאה בו, שמחתי שאני יכול לעזור ולגייס אותו למערך הנפגעים שבו אני נמצא. בזמן המלחמה הוא עלה דרגה מסרן לרב סרן והייתה לי הזכות לשים לו את הדרגות על הכתפיים. זו זכות לשרת איתו ביחד. זה מרגש".
"כמה זמן אני מתכנן להמשיך עם המילואים? מבחינתי התשובה ברורה", אומר אורן באופן חד משמעי, "כל עוד אני יכול לתרום וכל עוד צה"ל יצטרך אותי, אני שם בשביל המשפחות ובשביל החיילים".
ארז, מה זה אומר בעצם לתת מעטפת לפצועים ולמשפחות במסגרת תפקידכם?
"אנחנו מקבלים את הפצועים ואת משפחותיהם ומלווים אותם לכל אורך תקופת האשפוז. תפקידי הוא לפקד על המרחב ובו כל הצוותים של קציני הנפגעים בבתי החולים ולתת בעצמי גם את הליווי והמענה לכל הצרכים של הנפגעים. ברמה האישית, זו שליחות לדאוג לגיבורים האלו".
יום ההולדת של ארז ואורן חל ב-13 באוקטובר, כך ששניהם כבר "חגגו" פעמיים מאז תחילת המלחמה. "באוקטובר 23' חגגנו 50", אומר ארז, "חזרנו מחו"ל ב-5 באוקטובר ויומיים אחר כך הכל התחיל. אבל לא היה באמת מה לחגוג בשנה וחצי האלו".
אם יום ההולדת הראשון של השניים במלחמה היה קשה, זה כלום לעומת יום ההולדת השני, באוקטובר האחרון. "החלטנו להיפגש ולחגוג יום הולדת ביחד עם המשפחות במסעדה", חוזר אחורה ארז. "זה היה ב-13 באוקטובר 2024 - ואז קרה אירוע בא"ח גולני (אסון הכטב"ם, צ"כ). היינו צריכים להסתכל למשפחות בעיניים ולהגיד 'תהיו חזקים' ופשוט עזבנו באמצע".
"זה היה יום קשה מאוד עם עוד אירועים מורכבים", מוסיף אורן בכאב, "הגיעו המון פצועים גם לרמב"ם וגם לאיכילוב ולתל השומר. לא נשכח את היום הזה".
ארז, איך שכנעת את אח שלך להתנדב גם?
"הוא פשוט רצה. כשנפתחה האפשרות הרמתי לו טלפון והוא ישר אמר 'מתי ואיפה'. דקה אחר כך הוא כבר עלה על מדים. שבוע וחצי בערך אחרי שהוא נכנס לתפקיד כבר היה צריך להתמודד עם בשורה לאמא שבנה נפל באירוע קשה. היא באה אליו ואמרה לו 'ארז, מה נשמע?'. אחרי שהסביר לה את הטעות שאל מאיפה היא מכירה אותי ואמרה לו שהייתי הבוס שלה פעם. זה בעצם הוביל לכך ששנינו ליווינו אותה ואת המשפחה באותה סיטואציה קשה".
אורן, איך חוזרים הישר לתפקיד כה חשוב ומורכב, מבחינה נפשית וגם מבחינה טכנית?
"שום דבר לא יכול היה להכין אותי לתפקיד הזה, לכאב ולסבל הנפשי והפיזי שראיתי וחוויתי. כשאני מסתכל על המפקדים ששירתו איתי מעליי ומתחתיי, אני מבין שהם יצרו מעטפת שהחזיק את כל הדבר הזה. בלי זה, לא יכולתי להיכנס לתפקיד ולהתנהל בו".
ארז, איך זה להיות אבא וילד מילואימניקים?
"קשה להיות אבא וחייל במלחמה. עומר היה בכל זירת קרב אפשרית בערך, בלבנון בעזה ובעוד מקומות. אני וטלי אשתי לא ישנים, מפחדים בכל רגע מדפיקה בדלת, שמנו מצלמות מחוץ לדלת כדי לראות מי מגיע לפני הדפיקה. בחלומות הכי מטורפים לא דמיינתי שאלחם כתף אל כתף עם הבן שלי. אני מאוד גאה בו".
ויש עוד אירוע שארז ואורן לא ישכחו. "המלחמה יצרה סיטואציות שארז עומר ואני ניהלנו אירועים ביחד", מספר אורן. "היה אירוע קשה מאוד של פגיעת טיל בטנק. ארז ואני ומפקדי מרחבים נוספים מקבלים הודעה מהחמ"ל ובגלל שהאירוע בצפון הזרקור מכוון על ארז. לאט לאט מבינים את גודל האירוע ואז בגלל שהמסוקים עתידים להגיע למרכז, הזרקור מתחיל להיות מופנה אליי. בשטח התברר שמי שמנהל את האירוע זה עומר. שלושתנו מדברים ביחד ואתה שומע את הבן שלך באירוע, בסכנה, מתפעל הכל והוא מדווח על הרוג ופצועים. אתה שומע את הבן שלך מנהל אירוע ואתה צריך להמשיך לנהל אותו מהצד שלך כי חיילים ומשפחות סומכים עליך. פה החיבור של שלושתנו וגם שלי ושל ארז כתאומים בא לידי ביטוי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו