"אנחנו מסתערים תחת אש ומצילים חיים - זו השליחות": התפקיד הנכסף של ד"ר שני שוויקי

היא הצילה עשרות לוחמים בעזה ובלבנון, חירפה נפשה וניהלה רפואית, בעוז, פינויים סוערים של פצועים קשים בקרבות הירואיים נגד מחבלים רבים. סגן, ד"ר שני שוויקי (28), תהפוך בימים הקרובים לרופאה של חטיבה 7 ואין נרגשת ממנה.

"אני נפעמת ומאוד נרגשת שזכיתי בתפקיד. עברנו שנה קשה ביותר. נלחמנו גם בעזה, גם בלבנון. לצערי איבדנו גם לוחמים עזי נפש. יותר מהכל רציתי להיות רופאה קרבית, לוחמת וכעת להתמנות לרופאה של חטיבת השריון המופלאה הזאת זה הדבר הכי מרגש שיכול להיות עבורי. להמשיך את הדרך והטיפול המיטבי כפי שהצוותים ואני הענקנו בשטח ולחנוך את הרופאים החדשים שיגיעו אלינו".

זה סיפור על רופאה צעירה, גיבורה אמיתית שסיכנה את חייה בשנה האחרונה ובזכותה חייהם של לוחמים רבים ניצלו. ד"ר שוויקי ידעה מגיל צעיר שהיא רוצה להיות רופאה קרבית בצבא. בגיל 18 היא התחילה את מסלול הרפואה שלה דרך מסלול צמרת שמטרתו להכשיר רופאים לשירות בצה"ל במסגרת העתודה האקדמית.

אחרי שעברה סטאז' והיתה גם רופאה בחדר המיון בבית החולים הדסה עין כרם, היא הגיעה לצבא. אחרי תקופה קצרה מונתה ד"ר שוויקי לרופאה של גדוד 75 בחטיבה 7.

"הגעתי לגדוד פחות מחודש לפני 7 באוקטובר", מספרת שני. "הייתי בבית בנהריה. יום שבת בבוקר, פתאום, בשש וחצי קיבלתי מלא הודעות שיש אירוע בדרום. הוצאתי חולצה מהכביסה, שמתי במייבש, אמא שלי הכינה לי סנדוויץ' לדרך ויצאתי מיד לצפון".

"נלחמנו על הפצועים"

ארבעה חודשים תפסה קו עם הגדוד שלה ברכס רמים וסביבותיו. "היינו בקרב הגנה גדול", היא מספרת. "אחרי 4 חודשים בגזרה הצפונית ירדנו דרומה, לעזה. הגענו כרוח סערה. חיכינו לזה. היינו בחאן יונס, ממש בלחימה עצימה. אירוע רדף אירוע. השתתפנו גם באירוע של חטיבת ביסל"ח שבו לדאבוני כוח של לוחמים נפגע ממטען בבית ממולכד. 3 חיילים נהרגו, 15 נפצעו. עבדנו מאוד קשה. היו לנו 8 פצועים דחופים, קשים, וזה היה האירוע הראשון הגדול שבו נטלנו חלק. נלחמנו על הפצועים. הענקנו ללוחמים טיפול מיטבי ופינינו אותם לבתי חולים בישראל".

ד"ר שני מספרת שהאירועים לא פסקו. שהיו גם פינויים מסוכנים למדי, שבהם היו קרבות עזים מול מחבלים. "בסוף אנחנו בשטח ופועלים נמרצות כשיש אירוע כזה או אחר. אנחנו מסתערים קדימה ומעניקים טיפולים רפואיים מצילי חיים. זו שליחות. מסירות. זו דאגה אמיתית לכל חייל וחייל ותחושה עזה שאנחנו חייבים לעזור להם בדחיפות. זה לא נגמר רק בזה. אני תמיד מתעניינת ודואגת לשלומם של אלו שטיפלתי בהם בשטח ומאוד נרגשת לדעת שמצבם השתפר בבית החולים. זה מאוד חשוב לי".

היא עשתה את תפקידה בנאמנות גדולה ובהצלחה רבה. החליטה להגיש את מועמדותה לתפקיד הרופאה של חטיבה 7. לפני 4 חודשים, התבשרה שגברה על המועמדים האחרים.

"זה תפס אותי עדיין בעזה. בדיוק יצאנו לתמרן בתוך עזה ולא הבנתי למה כל רגע מחפשים אותי מהחטיבה. כשעניתי הבנתי. הייתי נרגשת מאוד. סיפרתי בהתלהבות לאלו שהיו איתי בנמ"ר שאני הולכת להיות הרופאה החטיבתית! עדיין לא עיכלתי את זה בכלל".

מתראה עם החבר פעם בחודש

לפני חודשיים וחצי חזרה שוב ללבנון. נטלה חלק באירוע הקשה של יחידת אגוז שבמהלכו נהרגו 6 לוחמים ונפצעו עוד 40 לוחמים. "כן, עברנו אירועים מאוד קשים. גם כואבים. לאבד בשטח לוחמים, לטפל בכל כך הרבה פצועים זו משימה קשה וכבדה. אני מרגישה שזה הייעוד שלי, זה מה שרציתי בכל מאודי. להיות רופאה קרבית, לוחמת, מצילת חיים בשטח. השנה הזאת היתה מאוד מורכבת ולא פשוטה עבורי".

היא הצילה חיים רבים. אחרי שנה עמוסה ביותר, סוף סוף זכתה לשבוע וחצי של הפוגה אחרי שיצאה מלבנון. "התגעגעתי לאוכל של אמא", היא אומרת בחיוך כובש.

מזה שנתיים יש לה אהבה. "קוראים לו רועי והוא עובד בהיי-טק", היא משתפת. "בשנה האחרונה כמעט ולא התראינו. אולי פעם בחודש וזה מאוד קשה. לשמחתי הוא מאוד מבין ותומך בי".

אני שואל אותה מה עם חתונה, האם יש מחשבות ותוכניות על משפחה וילדים. "אתה נשמע כמו אמא שלי, היא צוחקת. "לכולם היה ברור שאני עכשיו מסורה מאוד לצבא ולתפקידים שלי. כל דבר בעתו. אני לא ממהרת לשום מקום".

אחרי החופשה הקצרה, תיכנס ד"ר שני לתפקידה הנכסף. "יש לי גם חששות מהתפקיד. מגודל האחריות שאני מקבלת על עצמי. אני אעניק את כל הידע שלי ומעצמי לרופאים החדשים שיגיעו לגדודים ואעשה הכל להוביל את הרפואה בחטיבה למקום הכי טוב שאפשר".