אי אפשר להגיד לנו "תמשיכו לבד": אנחנו נתייצב תמיד, אבל צריכים עוד חיילים

בבוקר 7 באוקטובר הוקפצנו, גדוד 71 של חטיבה 55, היישר לכפר עזה, משם לכוננות בגבול הצפון ואחר כך חודשיים בחאן יונס. לאחר ארבעה חודשי מילואים יצאנו לאזרחות, ותוך כדי אנו נערכים למשימות הבאות בדרום ובצפון. אני משרת כלוחם וכמפקד בגדוד מאז שנת 2000, ובשש השנים האחרונות, מאז הגעתי לגיל 40, בהתנדבות.

באחד מימי המילואים הרבים ב"פגרה" שבין סבבי המילואים, בדרך הביתה, המ"פ ואני אמרנו לעצמנו שאלה בדיוק החיים שלנו כעת: רגע אחד אזרחים, שנייה לאחר מכן חיילים, וחוזר חלילה. כמה מכם יכולים להבין את הסיטואציה, את ה"שגרה" שלנו בין ימי המילואים הרבים - שגרה שעלולה להיות מופרת ברגע?

וזה התסכול הגדול מהצעת החוק להארכת גיל שירות המילואים: ההרגשה שמי שאמור לקבל את ההחלטות לא מבין, ואולי גם לא מנסה להבין, את הבעיות שאיתן אנחנו מתמודדים ואת מציאות המילואים.

כי אובייקטיבית יש פה קושי - הוא לא כספי, וגם על קידום בעבודה ויתרנו השנה. הקושי שלנו הוא המשפחות שקורסות, הילדים שנפגעים, וחוסר היכולת לחיות בשגרה נורמלית.

הצעת החוק המדוברת, עוד לפני חוסר הצדק הזועק לשמיים, היא תיאורטית ולא נותנת פתרונות. כי לכאורה הוסיפו שנתון של חיילים, אבל בפועל הרבה מהמילואימניקים ממשיכים בכל מקרה מעבר ל־40, ובוודאי אין מילואימניק שאחרי כ־20 שנים יבקש באמצע מלחמה להשתחרר כי הגיע לגיל 40. כלומר, בשורה התחתונה זו תוספת של אפס חיילים.

המדינה במצב של פיקוח נפש

תגידו "בצו 8 מגיעים 130 אחוז מהסד"כ". זה נכון, ראינו את זה ב־7 באוקטובר, אבל מתוך ה־130 אחוז יש פצועים בגוף, בנפש, מי שהמשפחה שלהם פצועה. זה לא דיון תיאורטי: אני מכיר אישית את האנשים הללו - בשמותם ובשמות של בנות זוגם. לסיבוב הבא, אובייקטיבית, לא יכולים להגיע 130 אחוז.

איך אפשר להסתכל בעיניים לאנשים שנפצעו, לאלה שחווים פוסט־טראומה, למי שהמשפחות שלהם נקרעות - ולהגיד "הכל בסדר, תמשיכו לבד"? וכאדם מאמין אשאל גם: איך אפשר להגיד את זה בשם התורה?

כדי לרווח את הזמן, כשאנחנו בבית משקמים את המשפחה ואת עצמנו - ויותר מכך, כדי שנעמוד במשימות הבאות שלנו – נדרשים, כמה פשוט, עוד חיילים. חילונים, דתיים, חרדים. פתרונות אמיתיים הם לגייס בחזרה את החטיבות שפורקו, ולגייס את כל הצעירים בני ה־18, ללא הבדל מגזרי.

אנחנו נבוא. תמיד. אנחנו מבינים שאין מישהו אחר. זה לא משנה של מי המחדל גדול יותר - צבא, ממשלה, חרדים, משתמטים - כרגע המדינה במצב של פיקוח נפש, וזה רק אנחנו. את החשבונות נעשה בהמשך. אבל אנחנו צריכים עוד כוח אדם. ואז, ביחד, ננצח.