בהשראת הלוחמים ולמען החטופים: השיר המצמרר של גיא ויהל

 הצמד המוזיקלי גיא ויהל שחררו אמש (שלישי) את הסינגל "תחזיר אותם הביתה" שנכתב למען משפחות החטופים ובהשראת החיילים בפניהם הופיעו בחצי השנה האחרונה מאז אירועי 7 באוקטובר וההכרזה על מלחמת "חרבות ברזל".

"בחצי השנה האחרונה הופענו מול חיילים בכל הארץ, חלקם במילואים, חלקם בסדיר." שיתפו באינסטגרם את עשרות אלפי עוקביהם במסע האישי שלהם מאז החלה הלחימה.

"בשיחות מלפני ואחרי ההופעות איתם ניסינו להבין את התחושות שלהם ואת רחשי הלב. לא מעט סיפרו על תחושת התלישות שהם חווים כשהם חזרו לאזרחות אחרי יותר ממאה ימים בעזה או בגבול הצפון. הם כאילו כאן איתנו פיזית, אבל הם ממש לא כאן" הוסיפו וסיפרו על ההשראה מאחורי הטקסט.

"יום לפני המלחמה, בערב שישי עוד הופענו בקיבוץ בגליל ים במרכז הארץ בקבלת שבת על הדשא בקיבוץ. אנשים מדהימים, קמפינג אוהלים על הדשא, ילדים על אופניים קיבוץ אמיתי", השניים מספרים לנו כשאנחנו מבקשים לדעת היכן פגשו אותם אירועי 7 באוקטובר באופן אישי.

"אח״כ התברר לנו שגם חברים שלנו ממפלסים עשו קמפינג באותו לילה בבריכה שהופענו שם כמה שבועות לפני המלחמה. בבוקר קיבלנו מהם תמונות של רכבים מחוררים בכדורים", הם ממשיכים ומתארים לנו את הרגע בו הבינו שמשהו רע קורה בחוץ.

"המכה שהייתה לנו הכי כואבת וקשה היא הידיעה על הירצחו של לאור אברמוב ז״ל שהיה בנובה. בנו של של דוד אברמוב (דיג׳י דרוויש) חבר שלנו. לזכרו של לאור כתבנו את השיר ״מחכים לאור״. בפן המוסיקלי ובכלל אין ספק שהשבת הזו גם עבורנו כמו לכולם עשתה חישוב מסלול מחדש".

שיתפתם בקצרה ברשת על מה הביא אתכם לכתוב את השיר. תוכלו להרחיב קצת?

"הופענו מול המון חיילי סדיר וגם מילואים בכל מיני גזרות בארץ. הם הוקירו תודה שבאנו לשיר להם, אבל האמת שהרגשנו שמה שאנחנו עושים הוא כל כך קטן ומזערי לעומת מה שהם נותנים עבור כולנו".

"הזמינו אותנו לשיר באירוע לזכרו של רותם לוי ז״ל שנפל בעזה. פגשנו שם מכר שמשרת בהנדסה ויצא מעזה אחרי 100 ימים ישר לטקס הזכרון של רותם שהיה חבר שלו ונהרג. הוא סיפר לנו על דברים שראה שם, על זה שהוא פה ולא פה, איך הוא קצר ועצבני עם חברה שלו או עם אמא שלו, ששנת הלימודים התחילה כבר בלעדיהם ולמי בכלל יש ראש ללימודים", הם מוסיפים ומספרים לנו.

"הרגשנו את הכאב שלו ואת התלישות, ולהבין שיש אלפים כמוהו כאן בינינו. למחרת נכנסנו לאולפן וראינו תחקיר וידאו שהתפרסם ממצלמות הגוף של יחידת עורב גבעתי (את עטיפת הסינגל צילם לביא ליפשיץ ז״ל שנהרג בלחימה, ושירת גם הוא בעורב גבעתי) שתיעדו היתקלות בבית בעזה. זה ממש תפס אותנו הרגעים האלה שהם בתוך התופת, חוטפים טיל נ״ט לסלון הבית. שבעה מהם מתמוטטים (כל הצוות יצא בחיים בסוף בנס). ההתמודדות הזאת ברגעים האלה שאין מה לעשות חוץ מלפעול ממש הדהימה אותנו. זה מטורף וכואב עם מה הדור הזה נאלץ להתמודד".

בהמשך השיחה אנחנו מבקשים להבין מהשניים האם בין מאות הסיפורים שנחשפו אליהם היה כזה שנגע בהם באופן אישי וגרם גם להם להשתנות.

"כשהופענו לקהילה של הנובה פגשנו את ג׳סיקה בת הזוג של בן שמעוני ז״ל שהערב הוקדש בין היתר לזכרו. הסיפור שלו הימם אותנו, גיבור ישראל", הם מספרים. הוא הצליח לצאת עם כמה אנשים ברכב שלו וחזר שוב לחפש את חבר שלו כדי להציל אותו. הוא התקשר לחברה שלו ולהורים, הוא כבר היה מחוץ לסכנה ובחר לחזור להציל עוד אנשים. הוא הצליח לחזור שוב בפעם השנייה ולחלץ עוד ניצולים מהמסיבה. בפעם השלישית שהוא נסע להציל אנשים הוא כבר לא חזר. ראינו שם אנשים שחיים בזכותו, זה מטורף". 

"אנחנו מאמינים שאין אדם שלא מכיר מישהו שמכיר מישהו ושהאירועים האלו לא שינו בו משהו, בעיקר ההבנה שאנחנו לא יכולים לנוח על זרי הדפנה פה בארץ ישראל אחרי כל שנות הרדיפה האלה. זה עצוב ומתסכל". 

"האנשים שיש כאן הם אוצר הטבע הכי גדול שיש לנו"

"אנחנו משתדלים לעשות את ההכי טוב שאנחנו יכולים למען כולם", הם מוסיפים כשאנחנו מבקשים לסיום לדעת האם מלבד ההופעות והשיר הם מעורבים באופנים נוספים במאבק להשבת החטופים או ביוזמות למען הלוחמים.

"גילינו את האנשים הכי טובים שיש לעולם להציע", הם מוסיפים. "האנשים שיש כאן הם אוצר הטבע הכי גדול שיש לנו. לפעמים בתוך מסך העשן המדומה קשה לראות ולהבחין בזה. הדבר הכי חשוב זה לפעול ביחד, עם חזק ואחד. כמו שגבעולים מתכופפים אל מול הרוח אולי גם אנחנו כרגע עם הראש למטה, אך כשהרוח תחלוף נרים את ראשנו אל השמש. אנחנו מקווים שכולם יחזרו הביתה כמה שיותר מהר. המציאות הזאת היא בלתי נתפסת ומקווים שתשתנה במהרה".