נוגעת בשמיים: סיפורה של סגן ל' שהפכה לטייסת מסוק כנגד כל הסיכויים

למסוקים יש צליל מיוחד. קול טרטור של מנוע, שמתערבב בשאון סיבוב הלהבים וחותך את האוויר. רעש שנלווה על פי רוב לאימת שדה קרב ולמשימות פינוי פצועים. סגן ל', טייסת מסוק ינשוף, כבר רגילה לצליל הזה. אחרי שלוש שנות קורס טיס, וחצי שנה של הכשרה, הרי חייבים להתרגל. אבל בכל פעם שאמה האוהבת, א', שומעת מסוק עובר מעל ביתן בפתח תקווה - היא רועדת.

"רעש של מסוק במלחמה לא מרמז על משהו טוב", מסבירה א'. "וכשאני יודעת שהבת שלי יכולה להטיס את הדבר הזה, אני חוששת. מפחיד אותי כשהיא בשמיים. זו מכונה ענקית, שטסה בעוצמה גדולה, והילדה שלי אחראית עליה. אז אני מאוד גאה בה, ובו בזמן מפחדת. מצד שני אני יודעת שהיא סופר־אחראית, ושיש לה יכולות מאוד גבוהות". ל', מצידה, לא מבינה מה החשש. "זו תחושה עילאית להיות הפוך באוויר", היא מדגישה.

ל׳ היא טייסת מסוק יסעור, וגם קצינת הניווט והמודיעין של טייסת 123. התפקיד כולל הכנת עזרים לטיסה, הדרכת מודיעין, תפעול מערכות, חישוב נ"צ ושותפות בתחקור פעילות מבצעית. היא השתתפה בתכנון כלל המבצעים בטייסת במהלך הלחימה, בהם "דלתות שמיים" להחזרת 50 החטופים בעסקה בין ישראל לחמאס, ו"יד זהב" - מבצע משותף של צה"ל, שב"כ וימ"מ לחילוץ בני הערובה פרננדו מרמן ולואיס הר ממחנה הפליטים רפיח.

"כל טיסה מרגשת אותי מחדש. בכל פעם שאני ממריאה אני זוכרת שיש סביבי מעגל שלם של אנשים שעושים את הכי טוב שלהם, אז מן הראוי שאעשה את הכי טוב שאני יכולה מצידי".

שיער אסוף מתחת לקסדה

היא בת 22, בת להורים שעלו מאוקראינה בשנות ה־90, בלי שום רקע או קרובי משפחה בחיל האוויר. בזכות עבודה מאומצת הצליחה להגשים חלום, ולהיות אחת מיחידות סגולה מעטות שסיימו קורס טיס. בקורס שאותו סיימה ביוני, רק 6% מהמסיימים היו נשים. בקורס האחרון, שהסתיים בדצמבר, פלח המסיימות עמד על 8%.

שיערה גולש כמעט עד למותניה, והיא אוספת אותו מתחת לקסדת הטיס. עמידתה זקופה. מילדותה ועד לגיל תיכון, עם הפוגות קצרות, עסקה בהתעמלות קרקע, מה שסייע בעיצוב אישיותה. היא גדלה ביישוב קטן בצפון, הצעירה בין ארבעה ילדים. כשהיתה בת 8 הוריה התגרשו, ואמה א' עברה עם ארבעת האחים לפתח תקווה. עד היום היא גרה בדירה עם אמה ואחותה הגדולה, גיסה ושני אחייניה. על מרפסת הבית תלויים זה לצד זה דגל ישראל ודגל אוקראינה. גאוות יחידה של המשפחה, שנקרעת בין שתי מדינות במלחמה. "כל המשפחה שלי באוקראינה, במחוז זפוריז'יה, שם גדלתי", קולה של ל' שקט. "בתחילה אני דאגתי להם, עכשיו הם דואגים לנו".

אמא שלה עבדה במשך שנים בניקיון בתים, מבוקר עד ערב, וחילקה תפקידים לילדיה בתחזוקת הבית. "הייתי מגיעה לאסיפות הורים בתחילת שנת לימודים ובסוף שלה, כשבאמצע לא היה לי מושג מה קורה. פשוט לא יכולתי להגיע", א' מתנצלת, ול' צוחקת: "לפחות בטקס סיום קורס טיס היא היתה. רואה לאן הייתי צריכה להגיע כדי שהיא תגיע לטקס שלי?"

כל אחיה שירתו בתפקידים משמעותיים בצבא, אבל רק ל', בחורה יסודית שמיישרת עכשיו שוב ושוב את המפה על השולחן, חלמה להגיע לחיל האוויר. "רציתי את הדבר הכי גדול שאני יכולה לעשות. ידעתי שזה ייתן לי ביטחון תעסוקתי לכמה שנים, ובכלל, שאני אעשה משהו גדול עם משמעות. עוד לפני שהתחלתי את המיונים רציתי להטיס מסוקי חילוץ והצלה. לא היה לי באמת מישהו מהסביבה הקרובה שיכולתי להתייעץ איתו על הקורס או על השירות בטייסת, אז את כל הידע שלי שאבתי מהאינטרנט".

דווקא בבית אחת מאחיותיה לא תמכה ברצונה להתגייס לטיס מטעמים אידיאולוגיים. "המחשבה הזאת היתה קשה לה, אבל היא הבינה שאני מאוד רוצה את זה וזרמה איתי. אחותי היא דמות מאוד משמעותית בחיי, לכן היה לי חשוב שתקבל את זה".

בתחילה קיבלה ל' פרופיל נמוך, 72, עקב דלקת בגיד, וכמעט ויתרה על החלום. עד שמכרה רחוקה שפגשה אותה כעבור כמה חודשים שאלה אם לא תנסה שוב בכל זאת. "אני צריכה להגיד לה היום תודה", ל' צוחקת, "כי בזכות השאלה שלה העליתי את הפרופיל, עשיתי את המיונים - והתקבלתי. במצב אחר הייתי מוותרת, ואני לא יודעת מה הייתי עושה כיום".

הצליחה להתמודד עם הכל

20 חיילות התחילו ביחד איתה את הקורס, לפני שלוש שנים. רק שתיים סיימו, כשל' היא הטייסת היחידה. "קורס טיס הוא קשה, כי עד הרגע האחרון אנשים נושרים. זאת סביבה מאוד תחרותית.

"אחד הדברים שמאוד השפיעו עלי, לפחות בתחילת הקורס, היה העובדה שאני מגיעה מבית שונה מכולם. כל הסטריאוטיפים שיש על טייסים, שהם מגיעים ממשפחות מיוחסות ובעלות רקע בחיל האוויר, נכונים. את רואה את בתי האחרים ביישובים מבוססים, יודעת שהוריהם עובדים בעבודות מכובדות, ואת גרה בפתח תקווה עם אמא שמנקה בתים או מטפלת בתינוקות. תמיד הערכתי את אמא שלי, אבל זאת עדיין הרגשה שונה ביחס לשאר החבר'ה בקורס.

"זה לקח זמן, אבל בסוף הבנתי שזה הכוח שלי - שאני שונה, אבל מיוחדת. שאמא שלי ואני לא פחות טובות מאף אחד שם. העובדה שהיא עשתה הכל כדי שלא יחסר לנו כלום מוכיחה כמה היא חזקה".

הקשר בין ל' לאמה חזק. השתיים מקפידות לפרגן זו לזו ולציין עד כמה כל אחת מאמינה ביכולות של האחרת. א' מספרת שלפני שנתיים חלתה בסרטן השד, אבל לא נתנה לבתה לעזוב את הקורס כדי לטפל בה. "ל' הצליחה להתמודד עם הכל, וגם לצלוח את הקורס, וזאת גאווה מאוד גדולה. בטקס הסיום, ביוני האחרון, הייתי בעננים. כולם עומדים על הרחבה בבסיס חצרים, והטייסים מגיעים בזה אחר זה, ול' היא הטייסת היחידה בכל הקורס", א' מחבקת את בתה. "זה היה סופר מרגש".

ל' בכלל רצתה שילדיה יהיו רופאים. בינתיים, היא צוחקת, היא מסתפקת בטייסת. "בהתחלה הייתי בספק גדול של' תגיע לקורס טיס", מגלה א', ול' נראית מופתעת. "לא בגלל שאת לא מוכשרת, הרי אני מכירה את היכולות שלך, אבל חשבתי על המקום שממנו באת. תמיד חשבתי שטיס הוא בשביל האליטות. והצלחת להגיע רחוק בזכות עצמך".

חצי שנה אחרי סיום הקורס, ל' משרתת בפלמחים, בתפקיד טייסת מסוק ינשוף וקצינת ניווט של טייסת ציפורי המדבר (טייסת 123). כשאמה מגיעה לבקר בבסיס, היא מוליכה אותה בגאווה בין כלי הטיס. רגע אחד היא הטייסת הרצינית בסרבל שמסבירה על המטוסים, ורגע אחר כך היא פורצת בצחוק מתגלגל כשאמה מעירה כמה היא קטנה פיזית ליד "המכונה הענקית".

"להפוך את הלא נודע לנודע"

כיוון שהיא עדיין בהליך הכשרה, ל' הטיסה לא מעט פעמים את הינשוף בשמי ישראל, אבל טרם חצתה אל מעבר לקווי אויב. עיניה בורקות כשהיא מספרת עד כמה היא מחכה לרגע שבו תוכל לקחת חלק במערך הלוחם. כבר ב־7 באוקטובר היא וחבריה חולקו למשימות בטייסת, ולסיוע לצוות חיל האוויר בקריה. כחודש וחצי אחר כך חזרו לטיסות אימונים בטייסת.

"זה קצת מתסכל, וכבר אמרו לנו בציניות שעוד יהיו לנו מלחמות שבהן נוכל להילחם. אבל האמת היא שגם אם אנחנו לא נכנסים לפנות פצועים, החבר'ה שלנו נכנסים ויוצאים לא מעט. אנחנו מקבלים עכשיו ב־200 אחוז בלייב את כל מה שסיפרו לנו עליו באימונים, וזו הדרך הכי טובה ללמוד את העבודה. אז אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, ויודעים שאנחנו לוקחים חלק במערכה מאוד משמעותית".

ל' יודעת שמוטלת עליה אחריות רבה. "לפני שאני נכנסת לקוקפיט אני מזכירה לעצמי שזה לא מובן מאליו שאני כאן. כשאני מטיסה כוחות של לוחמים, גם אם זו טיסת אימון, אני מסתכלת עליהם רגע לפני ההמראה. אני יודעת שאני אחראית על החיים שלהם, ושהם סומכים עלי, מה שנותן לי את הדרייב להיות הכי מקצוענית - כדי לתת את השירות הכי טוב".

היא בין החיילות היחידות שמשרתות כטייסות בפלמחים. מלבד העובדה שיש פחות תאי שירותים לנשים, ל' לא חשה כל יחס מפלה, לרעה או לטובה. "אנחנו די רגילות לסביבה גברית, והם כבר התרגלו לנוכחות של נשים. הנה, עכשיו יש לנו אפילו מפקדת בסיס חדשה. וכן, יש פערים, אבל אנחנו לא בתקופה של הנשיא לשעבר עזר ויצמן, שאמר לאליס מילר, שרצתה להתקבל לקורס טיס, 'ראית גבר סורג גרביים?'

"כשחלמתי בתיכון על קורס הטיס, ממש חיפשתי כתבות על טייסות, לקבל השראה. לא היו הרבה כאלה, וזה הוסיף לרצון שלי ללכת למקום שלא רבות הלכו בו. אני מאוד רוצה להפוך את הלא נודע לנודע. לא צריך לקבל נשים לטיס כייצוג הולם, אבל כשבנות לא ניגשות מראש - יש פספוס של אוכלוסייה מאוד איכותית. לכן יותר בנות צריכות לנסות להגיע לכאן".