אלה גרינבאום היא תינוקת מקסימה ובהירת עיניים ששוכבת נינוחה בעגלה. מחייכת כשמצחיקים אותה, ממוללת באצבעות דקיקות שמיכה בהירה. בת ארבעה חודשים, נולדה ממש בתחילת הלחימה לאבא שקד ולאמא ירדן, בדיוק כששקד היה במילואים.
ליד העגלה של אלה עמיאל ליבמן מערסל בידיו את בנו התינוק, אלישיב עוז. מחזיק מוצץ בהיכון, כשרצועת הנשק תלויה על כתפו.
שקד ועמיאל לא לבד במפגש האבות. בזה אחר זה נאספים חיילי גדוד 967 של החטיבה המרחבית שומרון לצילום משותף. כולם במדים, נשק בהצלב על הגב - ובידיים תינוק עטוף באהבה. והנתון מדהים: 20 תינוקות נולדו לחיילי הגדוד שגויסו למשימות באיו"ש מאז 7 באוקטובר.
20 נקודות אור קטנות וממיסות שנולדו לאבות גיבורים על מדים ולאימהות גיבורות בעורף. אימהות שכמעט ילדו בגפן, אבל בני זוגם הלוחמים התעקשו והצליחו להגיע לבית החולים, לעיתים מהשטח ממש, כדי להיות חלק מהפלא של הבאת חיים חדשים לעולם.
שקד גריבאום למשל הגיע רק במזל ללידה. במקור, ולהבדיל, הוא יצא הביתה מהמילואים ב־29 באוקטובר להשתתף בהלוויית סבתה של אשתו ירדן. "הייתי מאוד קשורה לסבתא שלי, שנפטרה בשיבה טובה, ורציתי ששקד יהיה איתי", משחזרת ירדן.
שניהם בני 30, גרים בעפולה. שקד סמנכ"ל בחברת ייעוץ אסטרטגי, ירדן גננת. היא חשבה שיהיה לה זמן להתאושש אחרי ההלוויה, אבל כשיצאה מבית העלמין הרגישה ירידת מים.
"ישר טסנו לבית החולים העמק בעפולה, כשאני עם המדים והנשק", מחייך שקד. "היה לי מזל גדול שלא הייתי צריך לרוץ הביתה בהתרעה אפס משכם. והיה בזה עוד יתרון, כי בבית החולים כולם ישר פרגנו לי למראה המדים. כל הזמן שאלו 'החייל אכל?', 'מישהו דואג לחייל?' - כשבעצם ירדן הגיבורה היתה זו שיולדת".
אלה היא בתם הבכורה. שקד הספיק לבלות איתה שבוע בבית, עד שחזר למילואים. "הרגשתי שזה מה שאני צריך לעשות, וידעתי שירדן מסתדרת ושבני המשפחה עוזרים לה. זו תקופה חשוכה מאוד, ואלה היא ממש נקודה של אור בשבילנו. עכשיו אני רק מחכה לרגע שאחזור הביתה, שנוכל לחוות סוף־סוף את התחושה של משפחה חדשה שלמה".
"ביקשה שאהיה במקום נגיש"
ההתרגשות מהלידה על מדים שותפה לכולם במפגש. קולות הלחימה עדיין באוזניהם, לצד גרגורי תינוקות ושירי ערש, והצהרה שהם נלחמים כדי להבטיח לילדים עולם טוב יותר.
מתן עדני כבר מכיר את נוהל הלידה על מדים. כשבנו הבכור אליה נולד הוא היה בשירות סדיר. 11 שנים אחרי, הגיע שוב במדים לחדר הלידה עם אשתו ליבנת, ללידת בנם הרביעי קדם.
מתן הוא מורה לביולוגיה ובעליה של סדנת נגרות. ליבנת מהנדסת בניין. שניהם בני 31, גרים בקריית טבעון. כשתאריך הלידה התקרב, מתן היה בתעסוקה במוצב מבודד.
"ליבנת קצת נלחצה וביקשה שאהיה במקום נגיש יותר. המפקדים המעולים שלי התירו לי לא לעלות למוצב בסבב שלאחר מכן. כשהימים חלפו והחבר'ה חזרו מהמקום המבודד, הם כל הזמן שאלו אם היא ילדה, וצחקו כשאמרתי שעדיין לא. כולם חיכו ללידה שלה".
ביום שישי בתחילת פברואר מתן יצא הביתה. "הייתי אמור לחזור ביום שני, אבל לליבנת היו צירים כבר ביום ראשון, ונסעתי איתה לבית החולים. ב־5 בפברואר נולד קדם וסגר לנו מעגל נחמד של לידת בנים בזמן שאני בצבא".
אחרי הברית נשאר האב בבית לעוד כמה ימים, אבל גם לו וגם לליבנת היה ברור שהוא חוזר לשירות המילואים. "עם ישראל עדיין במלחמה, והבנתי שאני לא רוצה להישאר בבית בזמן שהחברים שלי נלחמים בשכם", הוא מסביר.
"כשהייתי בסדיר ובני הראשון נולד לא היתה לי האפשרות לבחור אם לחזור לצבא או לא. אבל עכשיו ידעתי שיש לי יותר גמישות ויכולת לחזור הביתה כל כמה ימים, והיה לי חשוב לתרום ככל האפשר".
מפקד הגדוד, נתנאל קרמר (44), בעצמו אב לחמישה. בחיי היום־יום הוא מנהל כספים בחברה שמפתחת מכשירים סלולריים. לתפקיד המג"ד נכנס לפני כשבועיים, אבל לאורך כל התקופה כיהן כסגן המג"ד.
"כשאתה מגייס לוחמים לקו ארוך אתה צריך לראות איך מנהלים לחימה לצד החיים שלא עוצרים. עם הזמן למדנו איך אנחנו יכולים להתגמש עם הצרכים של הלוחמים. לאפשר להם להיות פנויים עבור הבית בלי לפגוע באיכות הלחימה. אצל כל החיילים, וגם אצל בנות זוגם, גיליתי עוצמות גדולות. ידענו לחלק את העבודה בהתאם לצורך, לאפשר את השמחות האלה, ובמקביל לשמור על הכשירות המבצעית".
לפני כחמש שנים הוגדר גדוד 967 כגדוד בעל מספר תורמי הכליה הגבוה ביותר בצה"ל. אם תרצו, זו עדות נוספת לרוח הנתינה המפעימה של הלוחמים שמשרתים בו.
"היו פעמים שהאישה שהתה בבית החולים, והלוחמים ביקשו בכל זאת להישאר בגדוד", מגלה המג"ד נתנאל. "הם הבינו, כמו כולם, את גודל השעה ואת הצורך. אבל אנחנו, כמפקדים, לא רצינו שהם יפספסו את הדברים החשובים בחיים. תמיד היה מי שיגבה מבצעית, וכולם גם היו מוכנים להישאר יותר זמן כדי לאפשר לחבר להגיע ללידה".
שם סמלי למען החטוף בעזה
בלא מעט משפחות התגייסו כמה בנים ובנות ללחימה, אבל ספק אם משפחות רבות חוו גם גיוס וגם לידה באותו חודש עצמו. כך קרה לרפאל ולאריאלה אלקיים, שבנם הבכור שמואל התגייס לשירות סדיר ב־12 בדצמבר, בעוד אביו נמצא בשירות מילואים ואמו בהיריון מתקדם.
רפאל (43) ואריאלה (40) גרים ביישוב כוכב יעקב שבבנימין, והיום הם הורים לשישה. רפאל עובד כסגן חשב מדע וטכנולוגיה, תרבות וספורט במשרד החשב הכללי.
"ההיריון של אשתי לא היה קל", הוא משחזר. "היא היתה מאושפזת בחודשים הראשונים, ואחר כך היתה במנוחה בבית. אני חתום על התנדבות במילואים, אבל היה ברור לכולנו שאני מתגייס. אחרי חודשיים הגיע תאריך הגיוס של שמואל, ופתאום שני הגברים של הבית בצבא. אשתי נשארה עם הבנות, היא הגיבורה האמיתית של הסיפור.
"בכל פעם אמרתי לה שאם היא רוצה אני אשתחרר, אבל היא ידעה שאני לא יכול לשבת בבית כשכל המדינה נמצאת במלחמה. היא ידעה שאני שם בשבילה כשצריך, והיא היתה שם בשבילי כשלי היה קשה".
ב־26 בדצמבר, כשבועיים אחרי גיוסו של שמואל, נולדה האחות הפעוטה נעה אורי. "אריאלה התקשרה אלי וישר טסתי הביתה, ומשם לבית החולים הדסה הר הצופים. נסעתי ככה, עם המדים והנשק, מרוב התרגשות".
כאב ותיק ולמוד לידות וימי מילואים, העצה הכי טובה שרפאל נותן לחיילים היא: כשאתה בבית - תהיה בבית, וכשאתה בצבא - תהיה בצבא.
"אבל אפילו אני לא תמיד מצליח לעמוד בזה", הוא צוחק. "הרי כשאתה חוזר הביתה אחרי משמרת ארוכה או סיור, אתה רוצה להתקלח ולישון. אבל צריך להפשיל שרוולים ולהיות חלק מהבית.
"כשנעה תגדל היא תדע שהיא גדלה בזמן מלחמה, כשאבא שלה ואחיה הגדול היו חלק מהצבא הגדול הזה. נספר לה: 'את זוכרת את המלחמה הגדולה שבסופה ניצחנו? אבא היה שם, ואת באת לעולם מתוך תקווה גדולה לימים של שקט'".
גם התינוק של עמיאל וגיתית ליבמן, שנולד ב־27 בדצמבר, בא לעולם מתוך תקווה. דווקא בתוך הכאוס, הוא זכה לשם העוצמתי אלישיב עוז. "עד 7 באוקטובר זה לא היה התכנון שלנו לשם שניתן לו", מספר עמיאל, "אבל עם הזמן המחשבות על השמות כבר השתנו".
עמיאל (38), מנהל מרכז מסחרי, וגיתית (38), אמנית גרפיטי, מגדלים ביחד את ששת ילדיהם ביישוב נגוהות שבדרום הר חברון. אחיינו של עמיאל, אליקים ליבמן, הוא אחד מהצעירים שנחטפו לעזה. "לאלישיב עוז יש בן דוד חטוף, בנו של אחי. אנחנו רוצים שהשם בשמיים ישיב לנו אותו במהרה. אז באמת זה שם עם משמעות כבדה, אבל בעזרת השם אליקים באמת ישוב, ביחד עם כל החטופים. התינוק אלישיב נותן לנו תקווה וכוחות גדולים, ומעלה לנו המון חיוכים על הפנים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו