רס"ן דוד שקורי, בן 30 מרחובות, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה מובא (רביעי) למנוחות בבית העלמין במזכרת בתיה. דוד שירת כקצין בקבע, כסמג"ד 601 בחטיבה 401 בחיל ההנדסה הקרבית והתגורר עם אשתו דפנה ובתו יהלי בת השנה וחצי.
הוא גדל בירושלים בשכונת תלפיות, שם מתגוררים הוריו עד היום. דוד ודפנה נישאו ביולי 2021, שנה לאחר שחתונתם בוטלה עקב מגיפת הקורנה. "אהוב ליבי, כל העולם שלי", כתבה דפנה בכאב. "הלכת ונשאר רק חצי מכל החיים שלי. תשמור עלי ועל יהלי מלמעלה. אני אוהבת אותך".
"כל אחד מלוחמיך הלך אחריך באופן מלא"
מפקד גדוד 601, סגן אלוף שמעון עורקבי, ספד לסגנו כך: "אנחנו עומדים כאן יחד עם משפחתך, חבריך ויקירך. אנחנו עומדים בפני פרידה שאינה נקלטת. בבוקר 7 באוקטובר נפתחה מתקפת פתע רצחנית על מדינת ישראל, צה"ל נמצא באתגר קשה ויצא למלחמה שעודנו נמשכת. גם בשעה זו לוחמי ומפקדי גדוד 601 נלחמים בעוז ולכן נבצר מהם להגיע לכאן ולחלוק עמך. דוד, התגייסת לשירות משמעותי בחיל ההנדסה הקרבית, עוד בהכשרה סומנת כלוחם מקצועי שראוי להוביל ולפקד. כחלק מתפקידך כסגן מפקד הגדוד השכלת להוביל את הכוח בפיקודך להישגים משמעותיים, לאורך כל שירותך כקצין וכמפקד לוחם ראית בתפקיד חשיבות עצומה וביצעת את דרכך באופן מעורר הערכה. היית מפקד ערכי ומקצועי, כל אחד מלוחמיך הלך אחריך באופן מלא. מעל הכל - היית איש משפחה למופת - בן, אח ואבא אוהב ומסור.
מפקד הגדוד המשיך לומר בדברי ההספד: "דוד אח וחבר יקר שלי, היית הס' מ"פ שלי וזכיתי לפקד עליך גם בתפקידך כסמג"ד. בחודשים האחרונים פעלת לצידי ולצד לוחמי הגדוד כתף לכתף, חווינו רגשי אושר וסיפוק אחרי פיצוץ תשתיות חמאס, וגם שיתפנו אחד את השני ברגעי קושי וגעגוע". הנעת את הלוחמים לפעול ולהלחם בסמטאות וברחובות עזה, פעלת בנחישות ובדבקות במשימה, אנשי הגדוד יעידו כמה דאגה ואהבה הענקת ללוחמים, נוכחת בעבורם גם ברגעים הקשים. תודה לך על האדם המיוחד שהיית, דמותך הייחודית תלווה אותנו גם ברגעים הקשים. פעלת כגיבור ונפלת כגיבור, נוח על משכבך בשלום".
"פעלת כגיבור ונפלת כגיבור, נוח על משכבך בשלום", מפקד גדוד 601 ספד לרס"ן שקורי ז"ל // צילום: שמואל בוכריס
רעייתו של רס"ן דוד ז"ל ספדה: "מי יבטיח שאני לא אכנע בסוף"
רעייתו דפנה ספדה לבעלה : "אהוב שלי, הגיבור הכי גדול שלי ושל כולם אינני מסכמת מסע של שבע שנים ביחד, אני לא רוצה את זה. אני רוצה שתחזור ותגיד לי שהכל זה רק חלום רע. אי שם כשהייתי קצינת סגל צעירה ואתה בדיוק יצאת למלט"ק (המכללה לפיקוד טקטי) שם הכל התחיל, עד היום היינו מתווכחים מי התחיל עם מי. אני זאת שהתחלתי איתך, איך אפשר שלא, משיחה אחת הבנתי מי אתה, ומשם הכל התחיל. אתמול הסתיים המסע שלנו. לפני שנה וחודשיים ב-6 בדצמבר 2022 הגיעה המתנה שלנו לחיים, יהלי שלנו, המתנה שלנו".
עוד היא ספדה: "בכל פעם שהיית הולך יהלי הייתה מרגישה בלכתך. לפני שבועיים נפגשנו בפעם האחרונה, לא עזבת אותנו לשנייה, היית צמוד ליהלי בלי לעזוב אותה עד שבחוצפתי התעצבנתי עליך וביקשתי אותך גם קצת לעצמי. כשהיית צריך לחזור יהלי לא הספיקה לבכות, היא כל כך אהבה שהיית מגיעה, זה כאב לה, אני הבטחתי לה שאבא בעבודה והוא חוזר. לצערי, לא קיימתי את הבטחתי - לא תחזור, כמה הרגעים שלנו חרוטים לי בלב ובזיכרון.
כל שנה היינו מקפידים לקבוע חופשה שנתית, כמה הייתי מחכה לזה. השנה הצטרפה אורחת לנוהל, יהלי - בעלי, השנה זה לצערי לא יקרה. אהוב שלי ההודעות לא מפסיקות להגיע הסיפורים שנשלחים אליי ומגיעים מכל מקום מספרים איזה מפקד היית, הפקודים שלך העריצו אותך. המש"קית ת"ש ביקשה שארשום לך מכתב ליום אהבה והוא יישלח אליך למקום הארור הזה".
"כל תפקיד עשית על הצד הטוב ביותר, חלמת להיות מפקד גדוד 601. אתמול עוד הספקנו להתכתב, את ההודעה האחרונה שלחתי ב-21:17, ממש במקרה היית לך קליטה ודיברנו, לא ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה. חרב עליי עולמי, זו הייתה הנסיעה הארוכה ביותר בחיים שלי שעתיים שעברו כמו נצח", אמרה דפנה.
היא המשיכה לומר בדברי ההספד: "היית חבר הכי טוב שלי והכי טוב שלי ושל כולם, הגיבור של החבורה . יש לי רק בקשה אחרונה תתן לי כוחות להמשיך בלעדיך - היית כל החיים שלי והמשמעות שלי לקום בכל בוקר, לא היה יום שלא הייתי מספרת לכולם מי זה בעלי. אני מבקשת שכל מי שכאן ישלח לי זיכרונות, אני בטוחה שהוא היה משמעותי לכולכם. אני אוהבת אותך ומצדיעה לך, רק תגיד לי מי יחבק אותי ויבטיח שאני לא אכנע בסוף. ביי אהוב שלי בסוף עוד ניפגש".
האב, ששון, ספד לבנו: "דוד בן יקר שלי, קשה לי לדבר עליך בלשון עבר, כל פעם שנפגשנו נתת לנו תחושת ביטחון שהכל בסדר. אני האנמנתי לך, ולא חשבתי לרגע שיקרה לך משהו. גם כשהגיעו החיילים לבשר את הבשורה הנוראה הזו, שאלתי כמה פעמים אם זו לא טעות בזיהוי. אני תמיד סמכתי עליך ולא רציתי להתערב לך בעבודה, התפללתי עליך ועל כל חיילי צה"ל שתחזרו בשלום ללא פגע. הכל עשית בדרך שלך - בצניעות, בענווה ובאומץ לא רגיל. תודה דוד בן יקר שלי על 30 שנים מאושרות, אני אוהב אותך, תשמור עלינו מלעמלה. תמיד תהיה בתוך ליבי ובתוך נשמתי".
במקום לחגוג יום הולדת עם בנה - ספדה האם לרס"ן דוד שקורי ז"ל
שמואל בוכריס
האם, גבריאלה, שבמקום לחגוג עם בנה את יום הולדתה ספדה לו: "דוד שלי, מ-7 באוקטובר אני לא מפסיקה לבכות אני לא מאמינה שהסיוט הזה הגיע גם אלינו. אמא לא צריכה לקבור ילד. נלחמת כמו אריה ושמרת על כולנו, ואני בטוחה שתמשיך לשמור על כולנו מלמלה. היית עם חיוך הכובש, עיניים טובות, בכל דבר בו נגעת הצלחת - בלימודים, בטניס שכל כך אהבת והצטיינת. אני מבטיחה לך שאשמור על יהלי ועל דפנה עד יומי האחרון, כמו שאתה דאגת, שמרת ואהבת אותן. תמיד היית ותמיד תהיה הגאווה של כולנו. ציפיתי שתתקשר אליי היום, לאחל לי מזל ליום הולדתי אבל ה' בחר דרך אחרת. תמיד תהיה גיבור של אמא, אוהבת ואוהב אותך לנצח בן שלי".
אחיו, גיא, ספד לו: "דוד מלך ישראל זה מה שהיית בשבילי ובשביל כל המדינה הזאת. איך אני מספיד אותך, היית הדבר שהכי סמכתי עליו בעולם. תודה על כל מה שעשית בשבילי, בשביל המשפחה. אחי הבכור, איך כל העולם התהפך עליי בשנייה. אנחנו נהיה משפחה עם שמחת חיים בדיוק כמו שאתה רצית שנהיה. אני לא אתן למחבלים הארורים האלה לנסות להרוס לנו את המשפחה, אנחנו נקום. אני מבטיח לך שאנחנו נשמור על יהלי, שכל כך אהבת, אתה הגאווה שלנו ושל כל עם ישראל. אתמול כשנסעתי לעבודה, הייתה לי מחשבה טורדנית ורעה, שאני אעמוד פה היום ואספיד אותך. כולנו אתמול לבשנו שחור בלי לדעת כלום. אני לא יודע איך אני יכול לקבור אותך, לעמוד מעליך אני לא מעכל את זה שאתה לא איתנו. תודה ששמרת עלינו, עכשיו אתה שומר עלינו מלמעלה, השם ייקום דמך".
לאחר מכן, אחותו של דוד, יפית, ספדה: "איך בכלל סופדים אח, את האח הגדול שלי, כמו אבא שני היית בשבילי. אפילו כשהיית בעזה, במקום שאנחנו נהיה אלו שדואגים לך, אתה היית זה שדאג לנו. היית מסוג האנשים שרק צריך להסתכל להם בעיניים כדי לראות כמה הוא טוב. לפחות השארת לנו מתנה, את יהלי, וכמה אהבת אותה. אי אפשר לתאר את הניצוצות שהיו לך בעיניים כשהיית רואה אותה. כואב לי הלב שיהלי לא תזכה להמשיך ולהכיר אותך בתור אבא, היה לה את האבא הכי טוב ומכיל שהיא תוכל לקבל. מי חשב שדבר כזה יכול לקרות, אתה הרי הכי חזק הכי גיבור. אלוהים בחר לך סוף אחר - הוא לוקח את הטובים ביותר. אני אוהבת אותך, תמיד תהיה בליבי".
סבתו, עליזה, ספדה: "נכד שלי, הצבר הראשון במשפחה שלי, משפחה ארגנטינאית. היה לנו קשר מאוד מיוחד שאי אפשר להסביר במילים, אהבה שלנו אחד לשני הייתה הכי חזקה שיש. דידי שלי אתה לא לבד, אני מבטיחה לך להיות חזקה ולשמור על כל המשפחה שלנו. אני לא נפרדת ממך, אתה תהיה איתי עד הרגע האחרון של החיים שלי ואחר כך אנחנו נמשיך גם למעלה. תנוח עכשיו נכד אהוב שלי"
חבר ילדותו של דוד, מיכאל, ספד לו: "מאתמול אני רואה את התמונה שלך בכל מקום, לא מאמין שזה אמיתי. קיוויתי לקום בבוקר ולגלות שזה חלום, לצערי זה אמיתי. מגיל שלוש אנחנו חברים, תמיד היית בשבילי כמו חלק ממני, מאתמול זה נגמר. אם אנשים היו יודעים מי היית, כמה עוצמות וענווה היו בך, למזלי אני יודע. אני הייתי שם מההתחלה. מאז שהחלה המלחמה ידעתי שמשהו רע יקרה, הרגשתי את זה בבטן ושמרתי לעצמי, לא סיפרתי לאף אחד. כנראה שה' רוצה לקחת אליו את הטובים וזהו זה. אני לא יודע איך ממשיכים מכאן, אני אעשה מה שהיית רוצה - אלך בדרכך ואותה אשמור. מקווה שתתן לנו את הכוחות שלך, אני יודע שניפגש בסוף, אוהב אותך וכבר מתגעגע".
ראש העיר רחובות, רחמים מלול, אמר: "רחובות כולה מתאבלת על נפילתו של רב סרן דוד שקורי, מפקד ולוחם גיבור. תושבות ותושבי העיר רחובות מחבקים את המשפחה היקרה ושולחים לה תנחומים מעומק הלב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו