בפקודה, מאמא

קציני העתיד של צה"ל לא העלו בדעתם שבמקום סימולציות פיקודיות ושיחות על דילמות מוסריות בבה"ד 1, אותם התרחישים יהפכו למציאות, ותהליך הלמידה שלהם יבוצע דרך הרגליים במהלך מלחמה ברצועת עזה.

ארבעה צוערים לוחמים כותבים למשפחותיהם דרישת שלום מתוך עזה ההרוסה. גם אם טרם קיבלו את סיכת הקצין, הפעילות המבצעית והמורל הגבוה מלמדים שתואר סג"מ כבר מושרש בתוכם - והם ראויים לקבלו יותר מתמיד.

עורף חזק מייצר חזית חזקה

בשלושת החודשים האחרונים נמצאת רוח הלחימה הצה"לית בעצימות גבוהה, כך שקשה להישאר אדיש. משפחות הלוחמים קיבלו משימה - לכתוב לילדיהן שבעזה. לצד הגאווה האינסופית, החששות שלהם מכים - והם לא מנסים להסתירם. ומנגד, דואגים החיילים לעדכן במצבם.

ובכן, דבר לא השתנה, המשפחות מחכות לשובם של בניהן הגיבורים, שמצידם נשארים דרוכים. בתוך רצועת עזה אם יש דבר מחייב יותר מפקודה של מפקד - זו הפקודה של אמא.

רון, פלוגה ג' צוות 7

המשפחה:"בבקשה תשמור על עצמך, תהיה דרוך וזהיר בכל צעד שלך".

רון שולח את המכתב לאמא שרית וכותב לכל המשפחה:"אני כותב לך מתוך עזה ולא מאמין שזכיתי לקחת חלק, מרגיש פה כמו בקומונה, אני מרגיש מעולה, אפילו מצאנו רדיו שמתנגן כל היום".

עידו, פלוגה ג' צוות 7

המשפחה:"מחכים לך כמה זמן שצריך, זו מלחמה צודקת".

עידו:"אני מרגיש הכי משמעותי שהרגשתי כל החיים שלי".

יותם, פלוגה א' צוות 3

המשפחה:"שמור על עצמך וחזור אלינו בשלום ובחיוך תמיד".

בת הזוג:"אתה בתפקיד מכובד ובאמת גיבור".

נריה, פלוגה א' צוות 3

נריה:"תמסרו לדביר ולמיכל מזל טוב על הולדת הבן. מצטער שלא הגעתי, אני טיפ־טיפה עסוק... קראו לי פה לאיזו משימה סופר־דופר חשובה (צוחק). ממני, נריה הבן האחד והילד של כולם".

המשפחה:"נריה, כשמך כן אתה - מאיר את העולם בייחודיות ובראיית העולם שלך, גאים בך".