"איש הלגו" משמח את הילדים שחזרו מהשבי: "הם מייחלים לחזור לילדות"

אחת מהתמונות שתפסו את תשומת הלב כששוחררו החטופים בפעימה הראשונה, היתה של אוהד מונדר בן ה־9, שהיה בשבי 49 ימים, מקבל לגו ממאור כהן הידוע בכינוי "איש הלגו". בימים שבשגרה הוא מחלק את המשחקים לחולי סרטן, אך עם תחילת הלחימה בעזה, רס"ן כהן, קצין נפגעים ונעדרים בתפקידו, גויס למילואים והחליט להעלות חיוך גם על פני הילדים שנפגעו בשבת הארורה, שאיבדו את הוריהם או ששבו מעזה.

עבורו מדובר היה ברגע מכונן, להגיע באותה השבת לביה"ח שניידר ולחלק לגו לילדים הראשונים שחזרו מהשבי: "בשבת האחרונה, בזמן ארוחת הצהריים, קיבלתי טלפון מביה"ח שניידר ואמרו לי שיש ילד שמאוד אוהב לגו ושהוא ישמח לפגוש אותי", סיפר כהן ל"ישראל היום". "מייד הבנתי במה מדובר. עצרתי מונית למרות שזו היתה שבת, העליתי את המשפחה שלי על מונית ושלחתי אותם לאשתי. אחר כך עליתי לאוטו ונסעתי מייד לבית החולים, וזה היה מאוד מרגש.

"לא ברור לי מה עשיתי בחיים, שהיתה לי הזכות לפגוש את הילד הזה ואת הילדות שהגיעו איתו. הבאתי לו לגו ודיברתי איתו קצת, אחר כך ישבתי עם הילדות שחזרו ובניתי איתן בלגו. תשמע, אני מרחף. זה מאוד מרגש וממלא את הלב לראות את עיניהם של הילדים האלה, במיוחד כשאתה מבין איפה הם היו רק כמה שעות קודם לכן. ריגשה אותי היכולת שלהם להתחבר למשחק, לבנייה. ראית שהם מייחלים לחזור לילדות שלהם מלפני חודשיים".

הכינוי דבק בו

ביום העצמאות בשנת ה־73 למדינה, תחת הכותרת "אחווה ישראלית", הוענק לכהן הכבוד להשיא משואה בטקס בהר הרצל. כהן, שעדיין כיהן אז בתפקידו כראש מדור שירות ייחודי ביחידת מיטב בצה"ל, היה אמון על הליך הגיוס של אוכלוסיות מיוחדות לצבא, ובהן אוכלוסיית המתנדבים.

כהן, שעשה זאת מתוך שליחות, היה מלווה אישית כל מועמד מתנדב לשירות ביטחון. את התנדבותו החל בהקמת חוג לבניית לגו אחת לשבוע, ומאז הרחיב אותה לחלוקת ערכות לגו בשעות הערב.

פרט לכך, הוא הקדיש את זמנו לעבודה עם ילדים חולי סרטן. הכינוי "איש הלגו" דבק בו משום שבין השאר היה מחלק ערכות לגו לילדים החולים. גם בזמן הקורונה הוא המשיך בפעילותו, וחילק לדיירי רחוב ולמשפחות נזקקות מארזי מזון ומוצרי שינה. לפני כשנה כהן השתחרר מצה"ל, והחליט להמשיך בפעילות ההתנדבותית. במקביל הוא החל ללמוד סיעוד.

חסד מופלא

אחרי השבת השחורה של 7 באוקטובר הוא ואשתו גויסו למילואים, אבל הוא לא חשב אפילו לרגע לחדול מפעילות ההתנדבות שלו. כבר ביום השני ללחימה הוא קיבל שיחת טלפון מעובדת סוציאלית מביה"ח "דנה" באיכילוב, על שני ילדים, ניצולים מבארי, שביקשו לגו. "אמרו לי שמדובר בילדים מקיבוץ בארי שממש חוו תופת, אחד מהם איבד את אבא שלו ואת אחותו לנגד עיניו, והם ממש רוצים לגו. מייד הגעתי לבית החולים. זאת היתה חוויה מאוד לא פשוטה, סיטואציה שלא הכרתי. הילד שיתף את כל מה שעבר עליו".

ילד אחר סיפר לכהן שמחבל דרך לו על הלגו. "הוא ממש שבר לו אותו", הוא אמר בכאב. "הסיפורים שלהם שברו לי את הלב. הבנתי שאני נכנס כאן לאירוע אחר, סוג של חסד שלא הכרתי עד כה. חשבתי ישר על הילדים חולי הסרטן שאני מלווה ביום־יום. ילדים שגרים בעוטף, שעזבו את הבית, אחרים גרים בשדרות או בבאר שבע, וגם ילדים שמאושפזים במחלקות אונקולוגיות - פתאום הם קצת לבד כי אחד מההורים גויס, וכעת אני מרגיש שצריך להירתם לזה בצורה אחרת. מאותו הרגע התחלתי לחלק גם לילדים שבדרך כלל אני לא מחלק להם".

כהן לא נח. אם מתקשרים אליו ואם הוא מוצא אותם בעצמו - הוא מסתובב במחלקות בתי החולים ומשתדל לשמח את הילדים באמצעות הלגו. "סיפרו לי על ילד שאיבד את אבא שלו ואת אחיו והוא מאוד אוהב לגו - אז נסעתי אליו. חלק מהילדים מדברים איתי ומספרים לי את מה שהם עברו. פגשתי ילד שביקש מאבא שלו לחזור להריסות של הבית כדי שיציל את הלגו, והאבא לא רצה. התקשרו אלי גם לגבי ילד שאח שלו נהרג ובני המשפחה קמים מהשבעה. הם חיפשו עבורו איזושהי מכונית מרוץ מסוימת עבור יום ההולדת שלו. אז פגשתי את הילד והבאתי לו את המכונית הזאת".