סמ"ר איתן דב רוזנצוויג, בן אלון שבות שבגוש עציון, נפל היום (רביעי). רוזנצוויג למד בישיבה התיכונית אור תורה נווה שמואל, יחד עם שני חללי צה"ל נוספים: יהונתן סמו ואיתן דישון. כולם נהרגו בקרבות ברצועת עזה במלחמה הנוכחית, בהפרש של מספר ימים זה מזה.
אביו של איתן, עוזי רוזנצוויג אמר על בנו:"איתן היקר שלי, האהוב שלי, בן שלי, בכורי. המשענת של כל המשפחה, אתה ילד כ"כ מיוחד, אי אפשר לתאר. אין מספיק מילים שיכולות לתאר עד כמה, יצירתי, משכיל אוהב דואג לכולם, טוב לב, בחיים לא אמר 'לא' לאף אחד. אתה גם בן שלי וגם המורה שלי. בכל דבר שנגעת – הצטיינת. אני כ"כ גאה בך, בפוטנציאל שלך. תמיד ידעתי שתגיע רחוק אבל עכשיו הכל נגדע. אתה כל כך חי בתוכנו זה לא יכול להיות שאתה לא כאן יותר. איתן יקר שלי, הפרידה קשה מנשוא. תהיה מליץ יושר על כל המשפחה ועל כל החיילים ותתפלל שיעקר הרוע הזה שגורם לאבות לקבור בנים."
חגית רוזנצוויג, אמו של איתן:
"אנחנו צריכים לעמוד כאן ולקבור את הבן שלנו, זה לא הגיוני, זה לא הטבע. איתן, בני בכורי. הפכת אותי לאמא, ילד מוכשר ויצירתי, פאר היצירה. אתה היית כמה רמות מעל כולם. כמה רמות מעלינו. הדור הבא יותר חכם מאיתנו ואיתן, היית כל כך חכם. היית מוכשר בהכל, תלמיד חכם, אוהב את התורה והלימוד, הסתכלת בכל בצורה רחבה: באומנות, ספרות, היסטוריה. גמרת לימודים בהצטיינות וקיבלת ממשרד החינוך תעודת הצטיינות.
אהבת מאוד אומנות והיצירות שלך זכו בפרסים ומלגות. הן עוד יתגלו וידוברו. אבל יותר מכל נזכור את האהבה אלינו, למשפחה ולכל הסובבים אותך. נתת כבוד לכל אדם מכל המגזרים. לכולם.
אי אפשר לתאר מה זאת דאגה של עזה כשאתה בעזה. כל כך רצית לחזור לישיבה אחרי יו"כ, היינו אמורים לטוס איתך לחו"ל והכל בוטל. בשבת השחורה גוייסת ומאז לא חזרת הביתה. חודש שלם אתה בעזה. בשיחה האחרונה הבטחת שתחזור ותספר לנו הכל. אמרת שיש לך כ"כ הרבה מה לספר. אתמול בבוקר אמרתי לאבא שיש לי הרגשה שתבוא לשבת. סידרנו את החדר שלך והלכנו לקנות את כל הדברים שאתה הכי אוהב. איתן, אתה באת אלינו אבל לא בצורה שרצינו.
היית גאוותי. לכל מי שפגשתי סיפרתי עליך, כמה אתה מוכשר. שאלו אותי איך אני מתפקדת ואיך אני מחייכת. הכל היה הצגה. אני נקרעתי מבפנים, חשבתי על הגרוע מכל. יש לנו ילדים מדהימים: אורי, אלעד, נווה ועמית. אנחנו נהיה משפחה חזקה, מלוכדת, עם כל המשפחה המורחבת. אנחנו נתחזק יחד. אני מתחננת שזה יהיה הקורבן האחרון. שעוד הורים לא יעמדו בניסיון שאנו עומדים בו. "
האח אורי רוזנצווייג:
"איתן, זוכר אותך מאז שנולדתי. תמיד היית שם. תמיד עשינו הכל ביחד, משחקים יחד, אוכלים יחד ורבים יחד. תמיד רבנו על המחשב בבית. אני זוכר שהייתי בכיתה א' והתפרסמת בחדשות כי מצאת ממצא ארכיאולוגי באיזה טיול. קינאתי בפרסום שלך וכל טיול ניסיתי למצוא גם ממצאים ארכיאולוגים בעקבותיך. אחרי מספר שנים סיפרתי לך על ספר שהתחלתי לכתוב, קראת אותו ואהבת אותו ואמרת לי להמשיך לכתוב ושאתה בטוח שהספר שלי יתפרסם. בכיתה ח' כשנבחנת לישיבות תיכוניות התקבלת כמעט לכולן בגלל שהיית כזה מוכשר וחכם ובסוף החלטת ללכת לאור תורה נווה שמואל של אור תורה סטון. עשית קורסים של אוניברסיטה בתיכון, עשית עבודת אמנות מדהימה שזיכתה אותך במלגה לאוניברסיטה. ואז התגייסת לצבא, אמא ואבא היו כל כך גאים בך וגם למרות שפחדתי חלילה שיקרה לך משהו. כל פעם שהתקדמת בצבא הפחד שלי התגבר, אבל בכל פעם שחזרת הבית הבאת איתך אור ושמחה שכל הפחדים שלי נעלמו."
האח אלעד רוזנצווייג:
"איך מספידים אח שהוא גם המורה שלך? איתן היה כל כולו תורה, כל כולו שירה וספרות וכל כולו אומנות. ביד אחת החזיק גמרא או ספר חסידות ובשנייה ספר פילוסופיה, כשבכיס תמיד ישנה מחברת קטנה, ציור ועיפרון. תמיד אמרו שאנחנו קופי אחד של השני. אמא היתה קוראת לנו "צמד שטוטניקים. כל כל רצית לחזור לישיבה ואחרי שנה להתחתן, אבל אתמול נכסנו אלינו 3 חיילים הביתה ובלי שהם אמרו כלום ידעתי שמשהו רע קרה. רק מדמיין מה עוד יכולת לעשות, איזה פסגות היית כובש. זה אמנם כאב פרטי שלי אבל היית גיבור של כל עם ישראל.
יאיר תבורי (21), שגר מול רוזנצוויג באלון שבות, ולמד איתו בכל מסגרות החינוך. "איתן ואני היינו בכל מסגרת בחיים ביחד, מאז הגן. היינו באותו שבט בבני עקיבא, היינו בביה"ס יסודי אורות עציון באפרת ובישיבה התיכונית בנווה שמואל. לאחר מכן היינו יחד בישיבת ההסדר בירוחם. איתן התגייס יחד עם שאר השיעור לגבעתי ואני לצנחנים. אבל כשהיינו חוזרים לשבת היינו נפגשים." הוא מספר. תבורי עובר על קבוצת הוואטסאפ של המחזור, שנקראת "עדכון אירוסין, מחזור ל"ד": "עד עכשיו היו שולחים בקבוצה הזאת הודעה על אירוסין וכולם היו שולחים "מזל טוב" בשורה ארוכה. בשבועות האחרונים זה עבר מ"מזל טוב" ל"ברוך דיין האמת". ואחד כתב "חלאס. רק חדשות טובות מעכשיו". שלוש מכות אחת אחרי השניה, זה כואב."
יאיר מספר על חברו, שהיה יצירתי בצורה יוצאת דופן: "הוא היה אומן. הוא אהב את עולם היצירה. בכלל לא מתאים לו שיהיה לו נשק ביד. זה לא מסתדר. ברור שהוא יהיה ביחידה קרבית וישרת עם כולם, אבל מצד שני הוא לא אדם של כעס או כוח, הוא אדם של הומניות, פשטות, אמת. היינו ביחד במגמת ספרות ושם הוא פרח. פיתחנו שם חבורה ממש יצירתית ומשמעותית של כתיבה. הוא היה גם מצייר מדהים. מצד שני הוא היה בחור של בית המדרש. אוהב תורה, אוהב את הקב"ה, אוהב את עולם הרוח. זה היה חלק ממנו. הוא פשוט היה בן אדם מיוחד. אדם עניו למרות שהיה מלא בכישרון ואומנות. עכשיו, בזמן הלחימה, הוא לא ביקש אף פעם במבה או עוגות או כלום, רק ספרי לימוד. וחגית, אמא שלו, שלחה לו תמונה של הבית, מחברת לימוד וגמרא קטנה. היא אמרה לי – שלחתי לו דברים שהוא אוהב".
יאיר נזכר בשני חבריו האחרים שנפלו, באיתן דישון, שתמיד היה קופצני וחייכן, "תמיד בודק אם כולם בסדר, מתחבר לכולם". יהונתן סמו ויאיר היו בחבורות שונות, אז הוא התבונן בו מרחוק, "כמובן שהיינו חברים והיינו יחד בצבא, הוא היה מלך העולם, מאוד שקט ומאוד עניו. הוא היה בחבורה של המגניבים במחזור. כרגע, רוב החברה נמצאים בלחימה. אבל איכשהו, כולם מצליחים להגיע ללוויות. כל כך היה מוזר לי לראות את כולם. אנחנו לא באירוסין, לא בחתונה, בשביל מה האחדות הזאת פתאום? אחרי המלחמה הזאת נשב כולנו ונחשוב יחד מה לעשות בשביל להנציח אותם".
ראש ישיבת ההסדר ירוחם, הרב חיים וולפסון, שבו למד רוזנצוויג בשיעור ד': "מדובר בבחור מדהים, מוכשר בהמון דברים, ציור ואמנות ומוסיקה והיה מקושר נפשית ורוחנית להרבה אנשים. עם שאיפות רציניות ויכולת מיוחדת לגעת ברגע בנפש של כל אדם שנמצא בקרבתו".
אל"מ איתי כרמל אמר: "איתן, אין בכוחן של מילים לתאר את האובדן הגדול עם נפילתך. התגייסת מתוך אמונה בחשיבות השירות הצבאי, הוצבת כלוחם בגדוד שקד. במקביל להצטיינותך בלימודים, השקעת גם באימונים בצבא. על אף האתגרים הרבים – לא ויתרת. ובמקביל, תמיד עזרת ודאגת לכולם ולעולם לא התעלמת מאחר. פעלת בחוכמה, בסקרנות ובאמונה. אני מצדיע לך".
רב היישוב אלון שבות, הרב יוסף צבי רימון, ספד: "איך אפשר לדמיין שאיתן לא כאן? איתן שהיה ניגש אלי בחיוך מתוק בעדינות, לשאול לברר עוד שאלה ועוד שאלה? לא מעכשיו, מאז שהיה ילד קטן. ובגיל 15 הוא שואל אותי אם מותר לו בחול המועד לכתוב שירים. איתן שתמיד שואל בעדינות מיוחדת אבל לא מוותר עד שהוא מקבל תשובה מלאה. לדעת עד הסוף, להבין, לברר. דמותך שמסוגלת לאחד את כל עם ישראל, וזה מה שיביא את הניצחון, בע"ה".
שלמה נאמן, ראש מועצת גוש עציון:" איתן, קדוש, תמים, טהור, עמוק, גיבור, גיבור חייל, מה קשור איתן לגיבור חייל? גיבור חיל! מסר את נפשו על העם והארץ, על קידוש השם. גיבור חיל הכי רחוק ממנו כי הגבורה שהכרנו בו זה גבורת התורה, גבורת השירה, גבורת הציור. איש תם יושב אוהלים. יצא מהאוהל ומצטרף לעוד אבן יסוד".
עוזיאל ריבקין, חבר ילדות של איתן:
"שיחת הוואצפ שלנו נחתמת בכמה מילים בודדות זה היה מייד לאחר ההלוויה של פדיה מרק, סיפרתי לך שחזרתי מהלווייה והוספתי בקשה: אני מתחנן בפניך שלא תעמיד אותי להספיד אותך. עכשיו אני פה ולא מסוגל להאמין. זה פשוט לא נתפס .מעולם לא תיארת את הצבא כמרכז עולמך, אתה איתן עם מאור הנפש, מגוון הכישרונות ותחומי העניין בהיסטוריה, בפילוסופיה, בציור ובתורה. היית מלקט תורה בעולם החרדי עד בלי די. לימדת אותי על העולמות שם בעוד שבי זה פחות נגע, כזה היית, כשמשהו נגע בך היית בו עד הסוף. איתן, נכנסתי אתמול לחדר שלך והדהים אותי עד כמה הספרייה שלך מקיפה וכוללת כל תחום אפשרי. היית חברי הטוב ביותר, עם שיחות אל תוך הלילה בשבת ובדיחות פנימיות רק שלנו. איתן, היו לי כל מיני מחשבות לגבי העתיד והקמת משפחות ובכולם ראיתי אותך, התעלית עליי בשלל תחומים אבל מעולם לא התנשאת או השמצת. אני מתפלל לקב"ה: "חשוף זרוע קודשך וקרב קץ לישועה. נקום נקמת דם עבדך מאומה הרשעה. תחסר לי אחי, חבר אהוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו