אחרי כמעט חודש של אי־ודאות, שבו נעו בין תקווה לייאוש, ביום שישי ענת וליאור גלס קיבלו את הבשורה הקשה על מותה של בתם, ים בת ה־20, תצפיתנית בבסיס נחל עוז שנפלה בשבת השחורה.
לצד שני בניהם, פלג וריף, הם יושבים בביתם במודיעין, עוד לא מעכלים שבתם איננה. שהתקווה נמוגה. שהילדה היפה, המוכשרת והחכמה שלהם, שאהבה את השירות המשמעותי שלה, את התפקיד, את האחריות ואת הידיעה כי היא אמונה על ביטחונם של תושבי העוטף, שהיתה אמורה להשתחרר בעוד חמישה חודשים ותכננה לטוס לטיול ביפן - איננה עוד.
"בשבת בבוקר ליאור העיר אותי ואמר שיש מתקפת טילים", שחזרה אתמול ענת את אירועי אותה השבת השחורה. "תמיד דאגנו כשהיו מתקפות טילים, כי ידענו שים בנחל עוז. למרות שזה היה משהו חריג, לא חשבנו שמשהו יכול לקרות לים. ב־9:41 קיבלנו הודעה מוזרה מטלפון של מישהי שמשרתת איתה. היה כתוב בה 'אמא, זו ים. אני בסדר עכשיו'. מאותו הרגע ניסינו להבין איפה ים ומה קרה. זה נמשך שעות ארוכות, חשבנו שהיא בסדר כי היא בחמ"ל והוא מוגן יותר מהמגורים".
הם ניסו להשיג אותה בטלפון, וכשלא ענתה נסעו לחפש אותה בבתי חולים, ללא הצלחה. רק ביום חמישי הגיע אליהם נציג של הצבא, ואמר שים נעדרת ושאין מידע לגביה.
קולות הנעדרים מעיני המשפחות - תצפיתנית
ענת וליאור שוחחו עם חיילים אחרים, צפו בסרטוני זוועה מבסיס נחל עוז והצליחו להרכיב תמונה, שלפיה ים היתה בחמ"ל כשהחלה המתקפה. יחד איתה נשארו שם עוד תשע תצפיתניות. "הבנו שהחמ"ל נשרף", מספר ליאור. "שלושה חיילים שדיברתי איתם אמרו לי שאין סיכוי שהיא יצאה משם בזמן".
בכל יום עוד משפחה קיבלה את הבשורה המרה כי בתה התצפיתנית נרצחה. "הבנו לאן זה הולך. כל יום ישבנו וחיכינו שיבואו לדפוק אצלנו", אומר ליאור. ים היא התשיעית מתוך עשר חיילות שהיו בחמ"ל שמותן נקבע.
ההורים מספרים כי ים סיפרה להם קצת על המצב המתוח בגבול, ועל כמה אירועים חריגים שעליהם דיווחו התצפיתניות, אבל היא לא פחדה. "היא ידעה שאם היא תקפיץ כוחות - הם יבואו. אבל הם לא באו. הן היו שם שעות והם לא באו", אומרת ענת. "ים האמינה מאוד בחשיבות של מה שהיא עושה. היא היתה מאוד גאה כשהציבו אותה בנחל עוז. היא לא ידעה שהיא בסכנה.
"אני מרגישה שלא הגנו על הבת שלי. שהפקירו אותה. הצבא הפקיר אותה. לים היו חיים שלמים והרבה דברים לעשות. אני רוצה שהקול שלה יישמע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו