במבט לאחור, השאלה הטבעית היא אם רשימת ההישגים של מלחמת של"ג מצטרפת לכדי ניצחון. אפשר לערוך רשימה של הישגים צבאיים ומדיניים אדירים, ולצידם כישלונות.
דוגמה לכך היא הפלתם של יותר מ־80 מטוסים סוריים והשמדת סוללות הטק"א הסוריות שהיו ממוקמות בלבנון. קשה להפריז בהשפעה המהממת שהיתה לכך קודם כל על בריה"מ. יש הגורסים שהמהלומות של חיל האוויר סדקו את האימפריה הסובייטית ותרמו להתמוטטותה כעבור פחות מעשור. גם התקדמות הכוחות בציר המערבי וקודם כל חטיבת הצנחנים של יה־יה היתה הצלחה גדולה שמוחבאת תחת תלי ספרות, שנועדה לקבע תודעת מחדל וכישלון במלחמה. וההישג חסר התקדים חודשים אחדים לאחר פרוץ המלחמה: גירוש מחבלי אש"ף מביירות.
אבל למלחמה בחזית הלבנונית היה פילדמרשל אחד, אריאל שרון; ובעורף היו שני פילדמרשלים, יוסי שריד ואורי אבנרי. הפילדמרשלים של העורף ניצחו את הפילדמרשל של החזית. שרון הפך אז לאדם השנוא במדינה, תחת בליץ של תעמולת שנאה מאוד אינטנסיבית. דווקא ספר של שירה פוליטית על המלחמה שערכו חנן חבר ומשה רון, מלמד על המלחמה ומדינת ישראל באותה עת יותר ממפות הקרב, מסמכי הפקודות והתפוקה המדינית. "קרבת הזמן דרושה כאן להחרפת האמירה הפוליטית לפני שתתמסמס, ויתפוגג רושם רעידת האדמה הרגשית שפגעה ברבים מאיתנו במשך השנה האחרונה". הספר בא "להוקיע, לבקר ולעיתים גם לגדף", כלשון העורכים.
את רוח הדברים בקרב האופוזיציה השמאלית־רגשית ביטאה פארודיה אכזרית של עמוס עוז על שירו של אלתרמן "מגש הכסף". השיר הופיע בספטמבר 1982 בעיתון הארץ: "והארץ תשקוט, ולעין נדהמת / התגלו הדברים, בדפוס, בעיתון: / ישראל נהרגת, הורגת, לוחמת / כדי לתת / לאמריקה / את לבנון".
אחת מאגדות החורבן של אותה תקופה אמרה כי "מדינת ישראל שולחת את בניה לגיא ההריגה כדי לשרת אינטרסים אמריקניים", ציין חוקר אלתרמן, פרופ' דן לאור. עמוס עוז המשיך: "אז מנגד יצאו / יואב גדי ודן / ואט־אט יצעדו הם אל מול האומה / לובשי חול וחגור וכבדי נעליים / בנתיב יעלו הם / הלוך והחרש / הערים השרופות, הילדים בלי גפיים / ילכו אחריהם / והדם / והאש".
בתחילת המלחמה לא רק מפלגת העבודה בהנהגתם של רבין, פרס ובר־לב תמכה במלחמה, אלא במידה מסוימת אפילו תנועת "שלום עכשיו". מעטים זוכרים שדוברי התנועה הסבירו שכשהתותחים יורים נותנים גב ללוחמים. השמאל הרדיקלי יותר קרא לזה מדיניות של "שקט, יורים". כעבור כחודש ארגנה "שלום עכשיו" את הפגנת המחאה הגדולה הראשונה שלה. רבבות היו בכיכר מלכי ישראל שהפכה לכיכר רבין. הוויכוח היה על צדקת המלחמה והיא הוגדרה כ"מלחמת ברירה". שרון בשפתו כינה אותה "מהמוצדקות במלחמות ישראל", וטען שגם מלחמת ששת הימים היתה "מלחמת ברירה". בפברואר 83', כשנה וחצי לאחר מינויו, נאלץ שרון להיפרד מתיק הביטחון בעקבות דו"ח ועדת החקירה לטבח בסברה ושתילה. מנחם בגין דשדש עוד כשמונה חודשים עד שאמר: "אינני יכול עוד".
3 ביוני 1982 ההתנקשות בשלמה ארגוב
שגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, נורה ונפצע קשה מאוד, על ידי חולית מחבלים שארבה לו ולמאבטחו ליד מכוניתו בסמוך למלון דורצ'סטר בלונדון, בתום ארוחת הערב שסעד במלון. ניסיון ההתנקשות הייתה העילה הרשמית לפרוץ המלחמה.
6 ביוני פתיחת המבצע וכיבוש הבופור
ביום ראשון החלו מטוסי חיל האוויר לתקוף מטרות מחבלים במרחב דרום לבנון, ספינות חיל הים הפגיזו מקורות אש ולקראת צהריים החלו הכוחות לנוע למשימתם במספר צירים: כביש החוף, גזרת ההר המרכזי (הר הלבנון), הגדה המזרחית ובקעת הלבנון. באותו יום לאחר קרבות קשים נכבש מבצר הבופור על ידי חטיבת גולני.
9 ביוני מבצע "ערצב 19"
החל מיום זה נפתח שלב חדש במלחמה בלבנון, שכוחות צה"ל התנגשו עם הכוחות הסוריים, בעיקר באזור הבקעא. בעקבות זאת הוחלט להשמיד את כל מערך טילי הקרקע-אוויר הגדול והחדיש של צבא סוריה בבקעת הלבנון, במבצע שנקרא- "ערצב 19". במבצע נוטרל לראשונה בתקיפה אחת מערך ההגנה האווירית הסורי, שנבנה על פי הדוקטרינה הסובייטית. במהלכו הושמדו כ-19 סוללות של טילי קרקע אוויר סוריות ובקרב האווירי שהתפתח בין עשרות מטוסי קרב ישראלים וסורים, הופלו 23 מטוסי מיג סוריים וללא אבדות לחיל האוויר שלנו. קרב אוויר זה נחשב לגדול במלחמות ישראל ונלמד באקדמיות צבאיות ברחבי העולם, כמופת של לוחמה אלקטרונית ונטרול של הגנה אווירית.
10-11 ביוני קרב סולטן יעקוב
קרב סולטן יעקוב התנהל בין כוחות צה"ל לצבא סוריה, על צומת דרכים מדרום לכפר סולטן יעקוב בבקעא שבלבנון. ביום החמישי למלחמה, הוחלט שצה"ל ישתלט על שטחים ששולטים על כביש ביירות דמשק, וביניהם הצומת האסטרטגית למרגלות הכפר סולטן יעקוב. בעקבות מידע מודיעני שגוי שהאזור יחסית "נקי" מכוחות סוריים, כותרו הכוחות שהגיעו לאזור הצומת מבלי שיידעו על קיומו של הצבא הסורי, ונכנסו לתוך מלכודת. לאחר קרבות קשים נאלצו הכוחות לסגת תוך אבדות כבדות שכללו 20 חיילים הרוגים, עשרות פצועים, שני שבויים ושני נעדריםעד היום: יהודה כץ וצבי פלדמן.
31 באוגוסט: גירוש יאסר ערפאת ומחבלי אש"ף מבירות
ביום זה מסתיים תהליך גירושם ועזיבתם של אחרוני מחבלי אש"ף מבירות, ובראשם יאסר ערפאת, אשר מתפנה עם מקורביו מנמל ביירות על ידי אוניית נוסעים יוונית בשם "אטלנטיס". כחודשיים קודם לכן החלו כוחות צה"ל להתקדם למערב ביירות היכן ששהו רובם המכריע של אנשי אש"ף ומנהיגיו, השתלטו על קודות אסטרטגיות בעיר, תוך שהם מכתרים אותה ומטילים עליה מצור. באמצע חודש אוגוסט הושג הסכם בין ישראל לארה"ב וצרפת על הוצאת הכוחות הסוריים ואנשי אש"ף מביירות, וכעבור ימים אחדים הגיעו לבירות נחתים אמריקאים וצרפתים כולל כוח שלום מהאו"ם, לפקח על העזיבה.
16-18 בספטמבר: טבח סברה ושתילה
במהלך הימים הללו רצחו אנשי הפלנגות הנוצריות מאות תושבים פלשתינים (כולל נשים וילדים), במחנות הפליטים הפלשתינים סברה, שתילה, בורג' אל-בראג'נה ושכונת אל-פאכהאני שבמערב ביירות. זאת כאקט נקמה על הירצחו של מנהיגם הנשיא הנבחר הנוצרי בשיר ג'ומאייל. הפלנגות נכנסו למחנה באישור צה"ל, כחלק מהשתלטותו על מערב בירות. הטבח עורר גינויים חריפים בעולם נגד ישראל וכן לתגובות חריפות במערכת הפוליטית בארץ ובשיח הציבורי, שכלל גם את "הפגנת הארבע מאות אלף" של ארגוני השמאל.
29 בספטמבר: הסיום הרשמי של מבצע שלום הגליל ואחרית דבר
בעקבות הטבח בסברה ושתילה נסוג צה"ל מבירות וסיומו הרשמי של מבצע שלום הגליל נקבע בתאריך זה. במשך כשלוש שנים שהו כוחות צה"ל בלבנון במצב לחימה, תוך שהם נסוגים ממנה בהדרגה, עד להקמתה של רצועת הביטחון ביוני 1985. הרצועה שימשה כשטח שהפריד בין יישובי קו העימות שבצפון ישראל ובין ארגוני הטרור וחיזבאללה השוהים בלבנון, ובכך הגנה על יישובים אלה. במאי 2000 פינו כוחות צה"ל את רצועת הביטחון והתייצבו על הגבול הבינלאומי בין ישראל ללבנון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו