שלוש שנות מלחמה, פינוי רבבות תלמידים, מחסור במורים, כיתות צפופות וירידה בהישגים - זו המציאות שבתוכה ניהל יואב קיש את משרד החינוך. הוא מציג אמנם שורה של מהלכים שלדבריו שיפרו את פני המערכת, אבל מול ההשקעה ההולכת וגדלה בחינוך נותרות שאלות קשות: מתי יצביעו הנתונים על שיפור בהישגים ולא רק על עצירה בהידרדרות, איך מתמודדים עם המחסור בכוח אדם, ואיך יוצרים שינוי אמיתי.
"אי אפשר להתעלם מכך שהמלחמה היתה במוקד העשייה שלנו", מודה השר קיש בראיון מיוחד ל"ישראל בוחרת". "בחודשים הראשונים משפחות רבות עם ילדים פונו מבתיהן, בלי מסגרות חינוך מסודרות, וחלקן הורשו לחזור רק אחרי יותר משנה. המדינה היתה תחת אש, ואם מדובר במצב מאתגר עבור כלל הציבור, הרי כשמדובר בילדים זה מאתגר פי כמה.
"נתנו מסגרות לכל ילד, תמכנו היכן שצריך, ואנחנו עדיין עוסקים במענים של חוסן, לצד פערים שנצטרך להשלים. עשינו את זה גם בקיץ האחרון עם תוכניות שנגעו בגילים היותר בוגרים. בסוף, כל הקרדיט הוא למורים, למנהלים ולהורים. מערכות שלמות התגייסו לתמוך במערכת החינוך כדי שנצליח".
המענה הנפשי בבתי הספר באמת מספיק, כאשר גם השירותים הפסיכולוגיים והיועצים מתמודדים עם מחסור?
"בנושא החוסן יש הסתכלות שונה על כלל ישראל. לא דין ילדי 'תקומה' ו'תנופה' (הגופים שהוקמו לשיקום יישובי הדרום והצפון, בהתאמה) מול יתר חלקי המדינה. ההשקעה שלנו בצפון ובעוטף עצומה ונמשכת גם כיום, עם תוכניות חומש לחיזוק התלמידים. הפער המרכזי הוא בקריית שמונה ובמטולה, שעדיין לא התאוששו מאירוע המלחמה והפינוי הארוך. זה אירוע קשה מאוד, לחזור אחרי כל כך הרבה זמן. בשאר אזורי המדינה החוסן נמצא בעיקר בחיזוק היועצות בבתי הספר, ופחות בתוכניות רוחב אינטנסיביות כמו באזורים שנפגעו יותר קשה".
"יש רשויות מקומיות מצוינות וחזקות שמסוגלות יותר לקחת על עצמן את הטיפול בחינוך, ויש כאלה שמצבן פחות מזהיר. אבל אני חושב שגם במצב חירום כמו המלחמה, אם היינו בעולם מבוזר היה מאוד קשה לנהל אותו"
לצד ההתמודדות עם המלחמה והשפעותיה, במבחני פיז"ה 2025 ישראל רשמה ירידה. מה תעשו כדי שהקדנציה הבאה תיראה אחרת?
"צריך להבין שבפיז"ה יש ירידה גורפת בכל מדינות ה־OECD, ויש קריסה בציונים בכל אירופה. בישראל זה הגיע אחרי שנה וחצי של מלחמה, אז ברור שזה תפס אותנו בנקודה הכי קשה, ומעבר לכך היינו במגמת ירידה עוד קודם. אנחנו כבר בשלב הביצוע של תוכנית לתיקון.
"ב־2025 יצאנו עם 'ישראל ריאלית', והקמנו את מועצת STEM שמייעצת בתחומי טכנולוגיה, מתמטיקה, מדעים והנדסה, וביקשתי שתבדוק מול פיז"ה אם המענים שלנו מתאימים ואם צריך פיין־טיונינג. לגבי אוריינות מילולית והמקצועות ההומניים, אנחנו בתהליך דומה למה שעשינו לפני שנתיים במקצועות הריאליים וניישם את המסקנות שיתקבלו".
אבל "ישראל ריאלית" עדיין לא באה לידי ביטוי במבחני פיז"ה. היכן היא כן מורגשת?
"כשנכנסתי לתפקיד היה לנו משבר מאוד גדול בחינוך המדעי והטכנולוגי. ראינו את זה בתוצאות המבחנים הבינלאומיים ועשינו שינוי דרמטי בתקצוב של מיליארד וחצי שקלים. את ההשפעה של תוכנית 'ישראל ריאלית' ראינו בינתיים בציוני הבגרויות, ואנחנו גם מתמקדים ב'בגרות־טק' - בגרות שסוללת לכיוון עולם ההייטק".
העיניים על הפריפריה
אחת הבעיות שדורשת טיפול מיידי נוגעת למורים ולתנאים שבהם הם נאלצים לעבוד. דוח ה־OECD שהתפרסם בסוף החודש שעבר מציב את ישראל במקום השלישי בצפיפות הכיתות בחטיבות הביניים: 30 תלמידים בכיתה, לעומת 22.7 בממוצע ב־OECD. ביסודי מדובר ב־27 תלמידים לעומת 20. במקביל, השכר בפועל נמוך בכ־9% מהממוצע ביסודי ובחטיבות ובכ־7% בתיכון.
למה שישראלי מתלבט יבחר ללמוד הוראה כשהתגמול אינו ראוי וכשהנתונים על תנאי הלימוד רק מחמירים?
"בדוח היה משהו שלא הרחיבו עליו: מבין מדינות ה־OECD שיעורי הלמידה אצלנו מתחת לגיל שנתיים הם מהגבוהים. אנחנו משקיעים בפעוטות הרבה יותר מאחרים. החיסרון שלנו הוא הצפיפות הגדולה אצלנו בכיתות, בין היתר כי ישראל היא מדינה צומחת. ב־OECD רוב המדינות יורדות בשיעורי הצמיחה, ואצלנו צריכים להוסיף כל שנה אלפי כיתות ואלפי מורים. הגידול אצלנו במספר מוסדות החינוך הוא הגבוה ביותר ב־OECD.
"לגבי המורה, כשאני מסתכל על השכר - זה מאוד תלוי. השכר משלב מצד אחד שליחות, וימי העבודה שונים בהשוואה לעבודות אחרות. אם מסתכלים בפועל, השכר של מורה בחינוך הקדם־יסודי בישראל גבוה מה־OECD אם משווים פר שעה. בשלבים הבאים אנחנו אכן מעט יותר נמוכים, אבל באזור ה־5% פחות מהממוצע בארגון. אני לא חושב שהפערים האלה ב־OECD הם אלו שיעשו את ההבדל, מדינות אחרות שהעלו שכר לא בהכרח פתרו את בעיית המחסור במורים. כיום השכר נמצא ברמות שלא היו בעבר, ושני ההסכמים האחרונים העלו אותו. הפער עדיין קיים, אבל קטן יותר, במיוחד עבור מורים שממשיכים ונשארים במערכת".
איך תדאג שיהיו פחות תלמידים בכיתה, פחות שחיקה ויותר זמן לכל תלמיד?
"אני מוביל תוכנית שנקראת 'ניו דיל בחינוך'. התוכנית הזאת מביאה מתווה חדש למערכת החינוך: הורדה של כמות הילדים בכיתות לסדר גודל של 20-19, מעבר ל־5 ימי לימודים וביטול יוח"א (יום חינוך ארוך). הוא לא הוכיח את עצמו, לא מבחינת עלויות ולא מבחינת יעילות. זה 1.5 מיליארד שקלים שאנחנו מוציאים בצורה לא יעילה, אבל זה מקובע בחקיקה ולכן חייב להשתנות בחקיקה. בשלב הראשון מדובר ב־15 מיליארד שקלים שצריכים להיכנס לטובת הקטנת הכיתות, השקעה בתשתיות ועוד הרבה דברים שצריך לעשות.
"אנחנו רוצים גם להיכנס ללמידה פרסונלית של בינה מלאכותית, שבה מדינת ישראל היא מהמובילות בעולם. השנה מתחילים ללמד אנגלית בבינה מלאכותית כמעט בכל חטיבות הביניים, ויש עוד כ־150 בתי ספר שבהם עושים זאת גם במתמטיקה ובמדעים. בכל מקום בתי הספר יצטרכו אינטרנט ומחשב או אייפד לכל ילד. ההשקעות האלה, יחד עם הקטנת הכיתות, הן מחויבות המציאות".
במשך שנים אנחנו שומעים שהמשרד משקיע יותר בפריפריה, ובכל זאת הפערים בהישגים לא נסגרים ולעיתים אפילו מתרחבים.
"כבר כיום משרד החינוך - וזה לא משהו שאני התחלתי, אלא היה גם לפני שהגעתי לתפקיד - משקיע הרבה יותר כסף בילד בפריפריה מאשר בילד במרכז. זה יכול להגיע אפילו ל־5,000 עד 10,000 שקלים בשנה יותר לילד בפריפריה. אבל זה לא רק מבחינה גיאוגרפית, זו גם פריפריה חברתית. יש בתי ספר בדרום תל אביב שצריכים השקעה מאוד משמעותית מול צפון תל אביב, והם פועלים במסגרת אותה רשות. אנחנו ממש מסתכלים על הרכב האוכלוסייה של כל בית ספר. יש לנו דירוג בית־ספרי שנקרא 'מדד טיפוח', וכל התקציבים שלנו כיום תלויים בדבר הזה.
"זה תהליך ארוך, ומולו יש תהליך של הרשויות, שחזקות יותר במרכז הארץ ומשקיעות באופן יחסי יותר כסף בחינוך מאשר רשויות חלשות. אבל כיום משרד החינוך כולו, על כל תקציביו, מכוון באופן מאוד משמעותי לחיזוק הפריפריה החברתית".
לגבי לימודי הליבה. הציבור שומע כבר שנים שתקצוב יהיה תלוי בלימודי ליבה, איך אתה מבטיח שהעיקרון הזה באמת ייאכף?
"בוא נקרע את הפייק רגע ואת כל השקרים שמפיצים. אני מאלו שעשו הכי הרבה למען לימודי ליבה בחברה החרדית. הצמיחה של הממ"ח, הממלכתי־חרדי, בתקופתי היתה הגבוהה ביותר מאז שהוא הוקם. האמירה שלי מאוד ברורה ופשוטה: רק מי שילמד 100% ליבה יקבל 100% תקצוב, ומי שלא מלמד 100% ליבה יירד בתקצוב. אני רוצה שלמערכת החרדית יהיה אינטרס ללמוד 100% ליבה, כי בסופו של דבר הדור הצעיר גם שם רק ירוויח מזה. כשנכנסתי לתפקיד אפילו לא ידענו מי המורים במערכת החינוך החרדית. היום מדווחים לנו מי המורים והגננות, ואנחנו פועלים לוודא שיש להם את כל ההכשרות".
שאף ילד לא ילך לאיבוד
סוגיה נוספת שמטרידה הורים ומורים רבים, בייחוד על רקע שורת אירועים קשים שנרשמו בתקופה האחרונה בתוך כותלי בתי הספר ומחוצה להם, היא העלייה בדיווחים על מקרי אלימות, בריונות ברשת וחרמות בקרב בני נוער. תחושת המוגנות של התלמידים והצוותים נפגעה, ורבים טוענים כי הכלים המשמעתיים והטיפוליים של מערכת החינוך פשוט אינם מספקים.
מערכת החינוך לא יכולה לגלגל את האחריות רק להורים ולמשטרה, וכשר החינוך - מה אתה אומר להורה ששולח ילד לבית הספר ורוצה לדעת שהוא מוגן.
"לבית הספר יש מקום מאוד משמעותי, זה ברור, אף על פי שאנחנו לא לבד. לדעתי המקום המרכזי הוא כן ההורים והבית, ויש מערכות אחרות למקרי קיצון, כמו הרצח הנורא בפיצרייה בפתח תקווה, ששם צריך גם משטרה, אכיפה ופרקליטות. אבל גם לנו בהחלט יש תפקיד משמעותי, ואכן - הוצאנו חוזר מנכ"ל שמחזק את מעמד המורה, מייצר קשר בין הורים, מורים, תלמידים ומערכת החינוך, ומסדיר את הטיפול במקרי אלימות. מעבר לכך מתגבשת תוכנית בין־משרדית למניעת אלימות, בהיקף של 400 מיליון שקלים לתקציב הבא.
"אנחנו פועלים בבתי הספר עם הדרכות להורים וליועצות, והקמנו מוקד מיוחד לטיפול בחרמות ופגיעות נפשיות. אנחנו פועלים לחנך את הילדים שלא להיכנס לאדישות אלא להבין שיש להם אחריות, וגם מדרבנים את ההורים כדי שיעצרו תופעות של אלימות".
אחד הוויכוחים הגדולים על מבנה מערכת החינוך נוגע להעברת יותר סמכויות לרשויות המקומיות. מה אתה אומר על הטענה שמשרד החינוך צריך להיות פחות מנהל ויותר רגולטור?
"אני עובד בשיתוף פעולה מלא עם הרשויות המקומיות. צריך להבין ש'רשויות מקומיות' זה עולם גדול. יש רשויות מצוינות וחזקות שמסוגלות יותר, ויש כאלה שמצבן פחות מזהיר. גם במצב חירום כמו המלחמה, אם היינו בעולם מבוזר היה מאוד קשה לנהל אותו. בשיתוף פעולה, וזה מה שקורה כיום, יש הרבה מאוד גמישות לרשויות המקומיות ולבתי הספר. מערכת גפ"ן (גמישות פדגוגית וניהולית - פלטפורמה דיגיטלית שמעניקה למנהלים ולרשויות המקומיות אוטונומיה בתכנון התקציב) והתקציבים נתנו הרבה מאוד גמישויות. לדעתי, היתרון והחשיבות במדינה לא גדולה כמו ישראל הם הימצאות מערכת שיש לה השפעה מרכזית - כמו משרד החינוך - בעיקר כשרוצים להוביל מדיניות או להתמודד מול אתגרים אסטרטגיים".
"מדינות אחרות שהעלו שכר לא בהכרח פתרו את בעיית המחסור במורים. כיום השכר נמצא ברמות שלא היו בעבר, ושני ההסכמים האחרונים העלו אותו. סבלנו משכר נמוך שנים רבות. הפער עדיין קיים, אבל הוא קטן יותר"
דיברת על שילוב בינה מלאכותית בתוך המערכת בקצב מהיר מאוד. אתה לא חושש שהניסיון לרוץ קדימה יבוא על חשבון הקשר האנושי בין מורה לתלמיד?
"נעשה טעויות, אני בטוח, כי אנחנו מובילים משהו חדשני, אבל אי אפשר להישאר מאחור. מי שיישאר מאחור יאבד את היכולת שלו להתפתח כמדינה. לגבי תפקיד המורה, אני רואה את השינוי כבר אחרי הפיילוטים. התפקיד הקלאסי שהיה בעבר - מצד אחד המלמד ומקנה הידע, ומצד שני המחנך ומי שנמצא שם כתומך בילדים - ישתנה. המורה יהיה הרבה פחות בעמדת הקניית הידע, והרבה יותר גורם שמייצר מצב שבו אף ילד לא הולך לאיבוד, שלא נוצרת דינמיקה שלילית בכיתה, ושנותנים מענה לקשיים של הילדים".
לטענת השר יואב קיש, את השפעת התוכנית "ישראל ריאלית" רואים כבר בציוני הבגרות - אך חשוב לזכור שבשנות המלחמה משרד החינוך שינה את מתכונת הבחינות והקל על הנבחנים, ולכן הציונים לבדם לא מוכיחים שיפור בידע, ובוודאי לא שהשיפור נובע דווקא מהתוכנית. לשם כך דרושה השוואת הישגים בתנאי בחינה דומים לאורך זמן.
גם טענתו שלפיה "אנחנו משקיעים בפעוטות הרבה יותר מאחרים" לא מתיישבת עם הנתונים. לפי דוח "בידיים טובות" שפורסם באוגוסט, ההוצאה הממשלתית לילד עד גיל 3 היא 1,225 דולר בשנה, במונחי כוח קנייה, לעומת כ־14,400 דולר בממוצע במדינות ה־OECD. השר צודק ששיעור הפעוטות במסגרות הוא גבוה יחסית, אך לפי מרכז טאוב ניתן לקשור זאת גם לתעסוקת אימהות ולחופשת לידה קצרה בתשלום - 15 שבועות בישראל לעומת 18 בממוצע בארגון. על רקע יוקר המחיה, לאימהות רבות לא מתאפשר להישאר בבית. כלומר, יותר פעוטות לא מעידים על יותר מימון ממשלתי, וחלק גדול מהעלות פשוט מוטל על המשפחות.
השר קיש אומר שהגידול במספר מוסדות החינוך בישראל הוא הגבוה ביותר ב־OECD - אך אין זה מבטיח מספיק מורים מוסמכים. לפי סקר TALIS 2024, כמעט מחצית מהמורים בחטיבות הביניים (48%) עובדים בבתי ספר שמנהליהם מדווחים שהמחסור במורים מוסמכים פוגע בהוראה - פי שניים יותר מהממוצע בארגון. אחד מכל עשרה מורים חדשים ממחזור 2022 עזב בתוך שנה, ואחד מכל חמישה ממחזור 2018 בתוך חמש שנים. גם שכר ההתחלה ביסודי נמוך בכרבע מממוצע ה־OECD. לגבי טענת השר שלפיה המשרד יודע מיהם המורים בחינוך החרדי ופועל להכשירם - מנתונים שהוגשו לבג"ץ עולה שב־68% מהמוסדות חלק משעות הליבה מועברות בידי מורים ללא הכשרה מתאימה, ושרק כ־8% מהמוסדות עומדים בדרישות להכשרת מורים לליבה. לפי עמדת המדינה, הדרישות הללו נותרו מחוץ למנגנוני הפיקוח והאכיפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו