לנו זה עולה יותר

בשיתוף ישראל 2050

מספיק בקושי

יוקר המחיה נוגע בקיום של כולנו, אבל למרות זאת בתקשורת הוא לא מקבל את המקום הראוי לו. לקראת הבחירות הקרובות, מול ההבטחות הרבות שמפזרים הפוליטיקאים, כדאי לבדוק מה מציעה כל מפלגה כדי לטפל במצב באופן אמיתי, יסודי, כזה שנרגיש בכיס של כל אחד מאיתנו.

אצל רוב משקי הבית חלק גדול מההכנסה כבר משוריין מראש להוצאות שאי אפשר לוותר עליהן, ומה שנותר מצטמצם - פחות מקום לחיסכון, לבילויים, לחינוך וליכולת להתמודד עם הוצאה בלתי צפויה. הנתונים ממחישים את גודל הלחץ: 25.3% מהוצאת משק בית ישראלי ממוצע מופנים לדיור, 18.6% לתחבורה ותקשורת ו־17.9% למזון. צעירים מוציאים כ־42% מהכנסתם נטו על שכר דירה, ואם מישהו חולם על רכישת נכס - בין ינואר 2019 לנובמבר 2025 עלו מחירי הדירות בכ־46%, לעומת עלייה של כ־33% בלבד בשכר הממוצע (שכר הדירה עצמו עלה בכ־21%). גם מי שהכנסתו גדלה, נדרש לעיתים להקדיש חלק גדול יותר מהמשכורת רק כדי לשמור על אותה רמת חיים.

המספרים האלה מסבירים רק חלק מהתחושה שמלווה את ההתמודדות היומיומית: משפחה יכולה להתנהל באחריות, להגדיל הכנסה ואף לצמצם הוצאות, ועדיין לגלות שחיסכון הוא פריבילגיה כשבקושי גומרים את החודש. התוספת בשכר, אם וכאשר יש כזאת, כמעט לא מורגשת בחשבון הבנק. התחושה הזאת גם מסבירה מדוע הוויכוח על יוקר המחיה חורג מחשבון ההוצאות. לצד השאלה מה התייקר ובכמה, צריך להקשיב לביטויים שמתארים את החוויה ושנשמעים אצל אזרחים רבים: "לא משנה כמה אתה עובד - הכסף פשוט נעלם", "אי אפשר להתקדם", "פעם יכולנו להרשות לעצמנו", "כל חודש נהיה יותר קשה".

יכולת ביצוע לקויה

הקושי מקבל משמעות נוספת כששירותים ציבוריים שאינם נותנים מענה מחייבים תשלום נוסף מהקופה האישית: שיעורים פרטיים כדי לפצות על איכות ההוראה, רכב פרטי במקום תחבורה ציבורית, רפואה פרטית בתחומים שמערכת הבריאות לא עומדת בהם. גם היצע הדיור, התלוי בין היתר בתכנון וביכולת להוציא פרויקטים לפועל, משפיע ישירות על המחיר שמשלמים משקי הבית על קורת גג.

לתמונה הכלכלית נכנסת גם שאלת התעסוקה וחלוקת הנטל בין האזרחים. ב־2025 רק כ־53% מהגברים החרדים השתלבו בשוק העבודה, לעומת כ־84.5% מהגברים היהודים שאינם חרדים - נתון שנותר כמעט ללא שינוי במשך עשור. כל אזרח יהודי לא־חרדי שילם ב־2025 בממוצע כ־3,540 שקל מיסים נוספים בשנה עקב אי־השתלבות חרדים בתעסוקה.

מכאן שיוקר המחיה הוא גם סוגיה של משילות ומנהיגות פוליטית. למדינה יש מגוון רחב של כלים המשפיעים על עלות החיים, אך מבחינת האזרח, המבחן אינו קיומם של הכלים אלא התוצאה. הפער בין היכולת שקיימת בידי המדינה לבין המציאות הכלכלית שהאזרח פוגש מתחבר לתחושה רחבה יותר של קושי לקבל החלטות אקוטיות ואמיצות, לבצע אותן ולהביא לשינוי מורגש בחיי היומיום. כשאותן בעיות חוזרות שנה אחר שנה, נוצרת תחושה של מערכת שמתקשה לבצע את המוטל עליה גם כשהפתרונות ידועים.

זו גם הסיבה שיוקר המחיה נוגע בעומק ביחסים שבין האזרח למדינה. מי שעובד, משלם מיסים ומנהל את חייו באחריות - מצפה שהמאמץ יאפשר לו לבנות עתיד. כשהמשכורת נבלעת בהוצאות הקבועות והמרווח מצטמצם, נפגעת גם תחושת ההוגנות.

לקראת הבחירות, השאלה שתעמוד בפני המפלגות רחבה מהבטחה פופוליסטית להוזיל מוצר זה או אחר. הציבור יצטרך לבחון מי מציע דרך אמיתית להתמודדות עם יוקר המחיה בשוקי המזון, הדיור והתעסוקה, ומאידך - מי באמת מסוגל לבצע. מבחן התוצאה הוא שיקבע: כמה נשאר למשפחה אחרי שכל החשבונות שולמו, ואם נשאר לה מספיק כדי להתקיים ואולי אפילו להתקדם.

ישר! עם איזנקוט

סבסוד בחינוך - רק להורים שעובדים ומשרתים בצבא

הפעולה המרכזית שלנו כדי להילחם ביוקר המחיה תתמקד בתחום הדיור, כדי שצעירים ומשפחות בישראל יוכלו שוב לא רק לחלום על דירה, אלא לממש את החלום הזה. עלינו לטפל בתכנון, בביצוע ובקצב כניסת הדירות באזורי הביקוש לשוק, למכירה ולשכירות.

נתעדף ציפוף במרכזי הערים במקביל לפיתוח תשתיות תומכות (בדגש על תחבורה) ונמדוד את עצמנו אך ורק לפי דירות שאוכלסו בפועל, ולא לפי תוכניות על הנייר. נשחרר את פקק הביורוקרטיה באמצעות רישוי דיגיטלי ולוחות זמנים מחייבים. נייעל את ניהול קרקעות המדינה (רמ"י) כך שקצב שיווקן ייקבע על פי צורכי המשק, ולא כדי לשרת אינטרסים ביורוקרטיים צרים או להגדיל הכנסות ממיסים. נבטיח באמצעות תמריצים כלכליים שקרקעות מתוכננות ייבנו במהירות ולא ימתינו לעליית מחירים, לצד הגדלת הבנייה לשכירות ארוכת טווח תוך חיזוק מעמד השוכר, שקיפות וחוזים ארוכים.

לצד אלה, ננצל את מחדל המיגון החמור של הממשלה להזדמנות, ונהפוך אותו למנוע אדיר של צמיחה והגדלת ההיצע. מול האיומים הביטחוניים, נגדיל באופן דרמטי את אחוזי הבנייה במיזמי התחדשות עירונית באזורי הביקוש, בתנאי שישלבו מיגון מלא (ממ"דים) ותוספת דירות נרחבת. כך נביא שני פתרונות - לבעיית המיגון שהולכת והופכת רלוונטית יותר ויותר, ולמחסור בדירות.

מעבר לדיור, נטפל בעלויות שאר רכיבי סל הצריכה הישראלי. ישראל היא "אי כלכלי" ומשק קטן הנשלט בלא מעט ענפים על ידי חברות שחוסמות מתחרים ומגלגלות עלויות לצרכן. כדי לפרק את הריכוזיות ניכנס לקרביים של שרשרת האספקה: נפתח את השוק ליבוא מקביל, נבטל תקנים ייחודיים ונחיל את הכלל - מה שמאושר ונמכר באירופה ובארה"ב, מותר לשיווק בישראל.

נפתח את תשתיות ההפצה והאחסון לגישה הוגנת ונתמרץ שחקנים חדשים, כך שיצרן או יבואן קטן יגיע למדף ללא תלות במונופולים. נחייב חברות דומיננטיות בשקיפות רווחיות, נרחיב את רפורמת הכשרות של מתן כהנא ונוריד מכסים בהדרגה תוך תמיכה בחקלאות הישראלית, שתבטיח את ביטחון המזון הלאומי ותנאים לתחרות הוגנת.

יוקר המחיה נמדד גם בזמן האבוד בפקקים ובתשלומים לשירותים שחסרים לנו. לכן, בתחבורה נקדם מערכות תחבורה ציבורית מתקדמות כחלופה לרכבים הפרטיים. נסיט תקציבים שיועדו לסקטורים לא משרתים ונעביר אותם לטובת ציבור הנוסעים המשרת והעובד.

בחינוך לגיל הרך נציע סבסוד ממשלתי עמוק רק להורים שעובדים ומשרתים, המותנה במיצוי כושר ההשתכרות. בבריאות נצמצם הוצאה פרטית ונבטל הטבות מגזריות שגוזלות משאבים מהציבור הכללי.

אנו מודעים לאתגרי המאקרו - עלויות המלחמה והנטל העצום שנופל על המשרתים והעובדים בזמן שמגזרים שלמים מחוץ לשוק העבודה. החזון של "ישר!" ברור: כל שקל שייחסך בצעדים שמנינו, יצטבר למרווח נשימה אמיתי, שיאפשר לכל משפחה לחיות בכבוד, לחסוך וליהנות מפנאי.

הדמוקרטים ברשות יאיר גולן

הקלה באשראי למשקי הבית ולעסקים קטנים

השירותים הציבוריים: נגדיל את ההשקעה הציבורית בבריאות, בחינוך ובתחבורה הציבורית, כך שהשירות האוניברסלי יחזור להיות ראוי ולא יאלץ אנשים להשלים אותו בכסף פרטי. נשקם ונפתח את החינוך הממלכתי־ציבורי, נרחיב את מערך המעונות והצהרונים המסובסדים בגיל 3-0, שעלותם כיום שוחקת את הכנסתן של משפחות צעירות. השקעה ציבורית חכמה היא הדרך הזולה ביותר להוריד את ההוצאה של כל משפחה.

• השכר ושחיקת ההכנסה: נוביל העלאה הדרגתית ומתוכננת של שכר המינימום, נחזק את כוחם של העובדים באמצעות עידוד הסכמים קיבוציים ואכיפה אמיתית של זכויות עבודה, ונרחיב את מענק העבודה (מס הכנסה שלילי) לבעלי שכר נמוך. במקביל נפסיק את גביית המס הסמויה שנוצרת מהקפאת מדרגות המס. נפעל להגדלת פריון העבודה, שבתורו יעזור להגדלת השכר על ידי השקעה בהכשרות תעסוקתיות במהלך העבודה, השקעה בתשתיות וחתירה להגיע להסכמים אזוריים.
• מחיר הדיור: נחזיר את אחריות המדינה לבנייה ונגדיל את היצע הדירות. נשנה את שיטת שיווק הקרקעות: חלק ניכר מקרקעות המדינה ישווק במחיר מופחת, בתמורה להתחייבות של היזם לספק דיור בר־השגה למכירה ולהשכרה. בכל מתחם חדש שנבנה על קרקע מדינה נחייב הקצאה של דיור ציבורי ודיור בהישג יד, ונתגמל יזמים בזכויות בנייה נוספות תמורת התחייבות להשכרה ארוכת טווח במחיר מפוקח.

נבנה מהר, טוב וזול יותר בזכות עידוד בנייה מתועשת ושיטות בנייה מתקדמות שמקצרות את משך ההקמה ומשפרות את איכות הדירות. נקים מסלולי הכשרה מקצועית לעובדים ישראלים בענף, ונגבש תוכנית לאומית לצמצום התלות בכוח אדם זר ולא מיומן. נהפוך שכירות ארוכת טווח במחיר מפוקח לעוגן מרכזי בשוק - נקים רשות ממשלתית לדיור בר־השגה, בדומה לרשות הלאומית להתחדשות עירונית, שתרכז את האחריות להרחבת מלאי הדירות להשכרה ארוכת טווח. נחוקק חוק שכירות הוגנת בעל שיניים, שיבטיח לכל שוכר חוזה הוגן, ויקבע סטנדרטים לאיכות הדירה ותחזוקתה. נאסור על גלגול דמי התיווך אל השוכר, ונקים מסלול מהיר לטיפול בהפרות.

• הריכוזיות בשוק המזון: נקים ועדה שתחייב קונגלומרט מזון גדול להיפרד משליטה בחברות־בנות שרכש בעבר המחזיקות נתח שוק גבוה בקטגוריה, כדי שמותגים שונים באותו התחום יתחילו להתחרות זה בזה במקום לשמור יחד על מחיר גבוה. נבטל את הסכמי הבלעדיות שבהם ספק ענק מקומי מפיץ דווקא את מוצרי המתחרים הגלובליים שלו.
• פתיחת השוק ליבוא: נאסור על הספקים הגדולים לשלוט במערכת ההפצה ולדרוש בלעדיות מפיצים, נסבסד ונעודד הקמת מערך הפצה עצמאי, ובכלל זה התאגדות של יצרנים קטנים ובינוניים, כדי שכל מוצר יוכל להגיע לכל חנות. במקביל - הסרת החסמים בפני יבוא מתחרה וביטול הסכמי הבלעדיות של יבואני הענק, כדי שמוצרים זולים יותר יגיעו לישראל. נשבור גם את מונופול הרבנות על הכשרות ונפשט את הליכי הכשרות למזון מיובא.
• פיקוח על המחירים: נעגן בחוק הגדרה ברורה למחיר מופרז, כך שמוצר של בעל כוח שוק שנמכר בישראל ביוקר חריג ביחס לחו"ל ייחשב חשוד ויחויב בהסבר. נציב יעד לאומי מחייב להורדת מחיר סל המזון בתוך שלוש שנים, בליווי מנגנון שקוף בלמ"ס שיראה בזמן אמת מי מוריד מחירים ומי גוזר קופון.
• בנקאות, אשראי ופנסיה: הישראלים משלמים כיום עמלות גבוהות לקומץ גופים גדולים. אנחנו נגביר את התחרות במערכת הפיננסית ונוזיל את עלות האשראי למשקי הבית ולעסקים הקטנים. בחיסכון הפנסיוני נשנה את שיטת התגמול של הסוכנים: החוסך יראה בבירור כמה מקבל הסוכן וממי, נצמצם עמלות שמעודדות אותו להעדיף מוצר מסוים על פני טובת החוסך, ונמנע העברות חוזרות של כספי פנסיה שכל תכליתן לייצר עמלה נוספת.

הציונות הדתית

שוק חופשי - בעירבון מוגבל

הדרך היחידה להוריד את יוקר המחיה בישראל היא חיזוק התחרות ושבירת הריכוזיות של המונופולים, בניגוד לצעדים פופוליסטיים כמו פיקוח על מחירים כדוגמת "הסל של המדינה".

הבעיה היא שמדינת ישראל הוקמה כ"הסתדרות שהקימה מדינה", ולכן השוק שלנו ריכוזי מאוד מיום היווסדו. לפי כל מדד בינלאומי, שוק המזון בישראל נשלט על ידי מעט חברות שמחזיקות נתחי שוק עצומים.

למשל, תנובה היא כבר מזמן לא רק חלב וביצים. מדובר באימפריה של כ־40 מותגים הכוללת בשר, קפואים ונקניקים. בשוק הבשר ישנם שני שחקנים בלבד - דבאח ו"אדום אדום" (שגם היא בבעלות תנובה) - וביחד הם שולטים על יותר מ־60% משוק היבוא. הריכוזיות הזו מאפשרת להם להפקיע מחירים.

אמנם, אנחנו מאמינים בשוק חופשי, אך במקום שבו קיימים כשלי שוק - הפתרון מחייב התערבות ממשלתית בשלושה מהלכים: פירוק המונופולים וחיוב החברות למכור חלק ממותגיהן, קביעת תקרה לנתח השוק המרבי של שחקן יחיד, הפיכת החברות הגדולות להרבה שחקנים קטנים שיתחרו על הצרכן.

בניגוד לפוליטיקאים שמפזרים הבטחות, אנחנו כבר מביאים תוצאות:

• הורדת מחירי הדיור ב־7-6 אחוזים על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וכ־15 אחוזים על פי בנק ישראל והאוצר, כאשר בשנת 2022, בתקופתו של השר אביגדור ליברמן, המחירים עלו ב־20 אחוזים.

ירידת המחירים בתקופתנו התאפשרה הודות להגדלת ההיצע, לשיווק קרקעות ולהתחדשות עירונית לצד השקעה של שני מיליארד שקלים לצורך האצת בנייה בפריפריה.

• רפורמת היבוא "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" ביטלה ביורוקרטיה ואת בדיקות מכון התקנים ביבוא כדי לפתוח את השוק ליבוא תחרותי.
• בלימת האינפלציה והחזרתה לתוך טווח היעד סביב 1.5% - אחרי שעמדה בממשלה הקודמת על 5.2%.

הצעד הבא הוא פירוק המותגים והמונופולים בשוק המזון, כפי שנעשה בעבר בבנקים.

נחדש את עבודת "ועדת סלבין" ונחוקק חוקים להגבלת מספר המותגים ונתח השוק של החברות הגדולות, כדי להבטיח שוק עם הרבה שחקנים קטנים שמתחרים ביניהם ומורידים את המחירים לכלל אזרחי ישראל.

ישראל ביתנו

התקינה הבינלאומית - גם בישראל

מפלגת ישראל ביתנו גיבשה תוכנית בסיסית להורדת יוקר המחיה, ובמקביל אנחנו פועלים בימים אלה להרחבתה ולגיבוש צעדים נוספים, אשר יוצגו בהמשך.

• מחירי המזון ומוצרים לבית: עקרונות המאבק ביוקר המחיה מבוססים קודם כל על פתיחת השוק לתחרות והסרת חסמים רגולטוריים ליבוא, זאת לצד רפורמות להוזלת השירותים הציבוריים כגון תחבורה ציבורית וחינוך (הורדת תשלומי ההורים). לצורך כך נרחיב את אפשרויות היבוא בהתאם לתקינה הבינלאומית ונפעל להרחבת אפשרויות היבוא המקביל, ביטול מכסים וחסמי יבוא והגברת התחרות מול המונופולים. צעדים בכיוון הזה כבר קידמנו בתקופת אביגדור ליברמן במשרד האוצר, במסגרת רפורמת היבוא, פתיחת ענפי מזון שונים לתחרות והפחתת מכסים על מוצרי מזון, פירות וירקות.
• התחבורה הציבורית. נפעל להוזלת עלויות הנסיעה ולהרחבת השירות, לרבות נסיעה חינם לכלל הפנסיונרים והפחתת עלויות לצעירים ששירתו שירות צבאי או לאומי. גם כאן כבר הוכחנו עשייה: בתקופת ליברמן באוצר נבלמה התייקרות מתוכננת של כ־9% בתעריפי התחבורה הציבורית ובוטלו חסמי יבוא ומכסים על פירות וירקות. התוכנית להורדת יוקר המחיה כוללת גם את הרחבת מעגל הזכאים למענק עבודה לרווקים מעל גיל 26 המשתכרים עד 8,000 שקלים בחודש.
• הגדלת ההיצע בשוק הדיור. לאחר שנים ארוכות של עליית מחירי הדירות, הוסט המיקוד הממשלתי לצעדים בצד ההיצע, כפי שבא לידי ביטוי בעלייה בהתחלות הבנייה ובשיווקי הקרקעות. עם זאת, המחסור שהצטבר לאורך השנים מחייב המשך יישומה של תוכנית רב־שנתית להגדלת ההיצע. אנחנו נפעל לשינוי שיטת שיווק הקרקעות כך שהתחרות תהיה על איכות הבנייה, מהירות מסירת הדירות והמחיר הסופי לצרכן, ולא על מחיר הקרקע. יחול איסור על שינוי מפרט לאחר הזכייה במכרז, במטרה למנוע עיכובים ותשלומים עודפים, ויינתן תמריץ כספי לרשויות מקומיות שיאשרו היתרי בנייה בהיקף נרחב ובפרקי זמן קצרים. נפעל להרחבת הבנייה המתועשת לשם קיצור זמני הבנייה וצמצום התלות בכוח אדם, ולחיזוק מערך התכנון והרחבת סמכויותיו לצורך קיצור הליכי התכנון.

כמו כן, נעודד את הבנייה במועצות האזוריות באמצעות הסכמי גג שיאפשרו מתן 2,500 היתרי בנייה בכל רשות במשך ארבע שנים. לצד זאת נדרשת הרחבת ההשקעה בפרויקטים של שכירות ארוכת טווח, במטרה להגדיל את ההיצע ולמתן את מחירי השכירות.

• רשת ביטחון לעצמאים ולעסקים קטנים, בשיתוף המדינה: כל עצמאי יוכל, באופן וולונטרי, להפריש מדי חודש חלק מהכנסתו לקרן ייעודית, והמדינה תשלים סכום זהה (Matching). הכספים יעמדו לרשות העצמאי במקרים של אבטלה, מחלה או מצבי חירום אחרים, וכספים שלא ינוצלו יתווספו לחיסכון הפנסיוני ויעמדו לרשותו עם פרישתו.
• סיוע למשפחות צעירות: נפעל להרחבת תוכנית בתי הספר של החופש הגדול, כך שתפעל לאורך כל חופשת הקיץ בחודשים יולי ואוגוסט. נקדם סבסוד מעונות היום למשפחות שבהן שני ההורים עובדים, בהיקף השתכרות של לפחות 125% משרה.

המילואימניקים והכלכלית ברשות הנדל וזליכה

פחות בירוקרטיה – יותר יוזמה

יוקר המחיה והרווחה נוגעים באותה שאלה בסיסית: האם אזרח שעובד, משרת, מגדל משפחה ותורם למדינה יכול לחיות כאן בכבוד, והאם כשהוא נקלע למשבר המדינה יודעת להיות שם עבורו. מאז 7 באוקטובר האחריות הזו הפכה דחופה במיוחד, כשמאות אלפי משרתי מילואים ומשפחותיהם, מפונים, נפגעי המלחמה, משפחות שכולות, משפחות חטופים ושבים מהשבי זקוקים למדינה חזקה ומתפקדת.

אנחנו מאמינים במדינה שנותנת לאזרחיה כלים ולא תלות: מעודדת עבודה, יוזמה ותחרות, מתגמלת את מי שמשרת ונושא בנטל, ובמקביל מקיימת רשת ביטחון חברתית חזקה ומכבדת. זו התוכנית שלנו להתמודדות עם יוקר המחיה:

• המשפחה העובדת והמשרתת במרכז: נמקד את משאבי המדינה במשפחות עובדות ומשרתות. נקדם תמיכה ישירה והוגנת במסגרות לגיל הרך המעודדת תעסוקה, ונעניק עדיפות משמעותית למשרתי מילואים ולמשפחותיהם במעונות, בדיור, במשכנתאות, במכרזי קרקע ובתוכניות ממשלתיות. מי שנותן יותר למדינה צריך לקבל ממנה יותר בחזרה.
• הגדלת התחרות: נפחית רגולציה וביורוקרטיה, נסיר חסמי יבוא מיותרים ונפעל לצמצום הריכוזיות, לצד שמירה על הייצור הישראלי וביטחון המזון. נרחיב מנועי צמיחה באמצעות תמריצי מס לחברות המייצרות תעסוקה בפריפריה, ונעודד קרנות השקעה בהייטק משלב מוקדם ועד מאוחר באמצעות השקעה מקבילה של רשות החדשנות. נפחית את סף הכניסה למכרזים ממשלתיים לעסקים קטנים ובינוניים, ונקים מסלולים ירוקים לקידום השקעות ברמה הלאומית והמקומית, עם סמכות להסרת חסמים ולקיצור הליכים.
• קורת גג וביטחון כלכלי: נגדיל את היצע הדיור, נאיץ תכנון ובנייה ונעביר סמכויות לרשויות המקומיות. במקביל נחזק את הדיור הציבורי כרשת ביטחון ונגדיל את מלאי הדירות.
• מסעד לביטחון חברתי: נחליף את חוק הסעד המיושן בחוק שירותי רווחה וביטחון חברתי חדש, שיעגן זכאות לשירות מקצועי, נגיש ומכבד ויחזק מניעה, התערבות מוקדמת ומיצוי זכויות. המטרה היא לא להמתין לקריסה, אלא לזהות מצוקה ולסייע לאדם לחזור לעצמאות.
• רווחה לפי צורך, לא לפי כתובת: נשנה את שיטת המאצ'ינג ונקדם תקצוב דיפרנציאלי, כך שרשויות חלשות לא יידרשו לממן שירותים שאין ביכולתן לספק. לצד זאת נגדיל את הגמישות והעצמאות של מחלקות הרווחה המקומיות.
• אחריות למי ששילמו את המחיר הכבד ביותר: נבטיח לשבים מהשבי ולמשפחותיהם מעטפת כלכלית ושיקומית ארוכת טווח, ונחזק את המענה למשפחות השכולות, לנפגעי המלחמה ולקהילות שנפגעו. השיקום שלהם אינו חסד, הוא חוב לאומי.
• עצמאות לאנשים עם מוגבלות: נחזק את הביטחון הכלכלי, נסיר חסמים ליציאה לעבודה ונבטיח שאנשים עם מוגבלות ומשפחותיהם יהיו שותפים בעיצוב המדיניות הנוגעת לחייהם.
• החברה האזרחית כשותפה: נפחית ביורוקרטיה לעמותות, נעבור למסלולי תמיכה רב־שנתיים ונקל בדרישות המימון התואם בפריפריה ובקרב אוכלוסיות מוחלשות.
• קהילה חזקה - חברה חזקה: נחזק קהילות צעירות וגרעיני משימה בנגב, בגליל ובפריפריה באמצעות דיור בר־השגה, תעסוקה, חינוך, יזמות ועשייה קהילתית.

פחות תלות וביורוקרטיה - יותר הזדמנות ויוזמה. יותר למי שעובד, משרת ותורם - ורשת ביטחון חזקה למי שזקוק לה.

ביחד בראשות בנט

מסירים את המחסומים הכלכליים

צמצום הריכוזיות במשק הישראלי: פירוק מונופולים לאורך כל שרשרת האספקה, איסור על יבואן בלעדי של מותג גדול להפיץ מותגים גדולים אחרים, חיוב יצרנים גדולים המחזיקים בקטגוריות מונופוליסטיות שונות להתפרק מקטגוריות עודפות, עידוד הקמת רשת הפצה אלטרנטיבית בתמיכת המדינה, איסור על מונופולים לנהל הסכמי סחר של ספקים קטנים או לשמש מפיצים.כך, למשל, תנובה, שמחזיקה מונופול בתחום החלב, לא תוכל להמשיך להחזיק במאמא עוף. שטראוס לא תוכל להמשיך להחזיק ביד מרדכי ובתמי 4, ודיפלומט לא תוכל להפיץ גם סכיני גילוח וגם אבקת כביסה אריאל. שופרסל תיאלץ למכור חלק מהמונופולים באזורים השונים, למעט פטור מפורש מהממונה על התחרות.

• הפחתת הרגולציה והסרת חסמי יבוא: תמיכה ישירה בחקלאים באמצעות מענקים קבועים פר־דונם ששטחם כיום אפס, ביטול המכס וסבסוד ישיר לחקלאים. נפתח את התחום לתחרות, אבל ניתן לחקלאים הישראלים, שהם כל כך חשובים, את הכלים לנצח בתחרות הזו.
• כשרות הוגנת: מה שכשר בברוקלין כשר בישראל, נפתח לתחרות את שוק הכשרות. יצירת מגוון כשרויות על המדף לבחירת הצרכן באמצעות הסדרת הליכים רגולטוריים וסטנדרטים שוויוניים להכללת גוף כשרות מחו"ל ברשימת גופים מאושרים ומוכרים על ידי הרבנות, כמובן מטעם הרבנות הראשית. כך, למשל, נראה על המדפים שלנו מגוון מוצרי מזון שלא היו קודם לכן תחת הכשר OU - מחטיפים וממתקים, דרך גבינות קפואות ומוצרי חלב ועד בצקים.

בתחום הדיור נתקן את המציאות על ידי שלושה צעדים עיקריים:

• "המיליון הראשון" - דיור לציבור המשרת: נעניק ואוצ'ר בסך מיליון שקלים לרכישת דירה למשרתים פעילים חסרי דירה; נבטיח מלאי דירות שיאפשר לממש את הזכאות בתוך ארבע שנים; נקבע מראש את מחיר הדירה המוזלת במכרז.
• שוק שכירות יציב ונגיש: ניצור חלופה אמיתית לבעלות באמצעות הקמת מתחמי שכירות מתוכננים ואיכותיים לצעירים, משפחות עובדות ומשרתי מילואים: כ־100 אלף דירות להשכרה ארוכת טווח תוך עשור, 40% מהדירות יהיו במסלול מסובסד, בהנחה של 30% ממחיר השוק; נהפוך בנייה להשכרה לכדאית ליזמים ולמשקיעים; נדחה את גביית המע"מ למועד מכירת הדירות ונעמיד רשת ביטחון שתפחית את סיכון המימון. בתמורה, הדירות יושכרו למשך 10 שנים לפחות, ולאחר מכן ניתן יהיה למכור את המתחם. נייצר שוק משני שבו מתחמי שכירות שהוקמו בידי יזמים יוכלו להימכר לגופים מוסדיים כנכסים מניבים.

נחזק גם את שוק השכירות הפרטי: נתמרץ חוזי שכירות של 5 שנים לפחות באמצעות הטבות מס למשכירים, נבטל עיוותי מס בשוק השכירות הפרטית, נצמיד עדכון שכ"ד למדד וניצור ודאות ארוכת טווח.

• שחרור קרקעות מידי רמ"י: נעביר קרקע מהניהול המרכזי לשטח ולשוק, נרחיב העברת בעלות לחוכרים ונעביר ניהול קרקעות לשלטון המקומי ולחברות ממשלתיות, בעוד שרמ"י תתמקד בקרקעות אסטרטגיות לאומיות בלבד; נשנה את מודל הפעולה של רמ"י: נהפוך אותה לחברה ממשלתית בעלת תמריצי הנהלה ברורים ותלויי הצלחה; ונמדוד הצלחה לפי עסקאות שהושלמו בפועל.

ש"ס

נבטיח שההוזלה תגיע לצרכן

ש"ס רואה בהפחתת יוקר המחיה יעד לאומי מרכזי. בקדנציה האחרונה הובילה המפלגה שורה של רפורמות שהוכיחו כי ניתן לצמצם הוצאות למשקי הבית, להפחית ביורוקרטיה, להגדיל את חופש הבחירה ולשפר את השירות לאזרח. בממשלה הבאה נפעל להעמקת מהלכים אלה, להרחבתם ולתרגומם לחיסכון נוסף עבור משפחות בישראל.

לאחר שהביאה לביטול של כ־571 אלף פוליסות ביטוח כפולות והעברת מבוטחים למסלולים חסכוניים יותר, ש"ס תפעל לצמצום נוסף של כפל ביטוחים, להגברת השקיפות בענף ולהפחתת ההוצאה הפרטית על שירותי בריאות.

בהמשך לרפורמת הסדרי הבחירה בבתי החולים, שהרחיבה את אפשרויות הטיפול וצמצמה את פערי הנגישות, נפעל להרחבת חופש הבחירה לתחומים רפואיים נוספים ולהמשך צמצום הפערים בין המרכז לפריפריה.

בתחומי המזון והתמרוקים, ש"ס תמשיך להסיר חסמי יבוא, להרחיב את התחרות ולהגדיל את מגוון המוצרים, תוך שמירה על בריאות הציבור והבטחת הוזלה שתגיע לצרכן. במקביל, תמשיך בצמצום רגולציה ובהקלת הליכי רישוי לעסקים קטנים ובינוניים, במטרה להפחית עלויות תפעול ולחזק את התחרות במשק.

בתחום הרוקחות בקהילה נפעל להרחבת סמכויות הרוקחים ולחיזוק השירותים הניתנים בסביבה הקהילתית, כדי לקצר תורים, להפחית עומסים ולהנגיש שירות רפואי זמין יותר.

בתחום התפתחות הילד, לאחר שהשקיעה מאות מיליוני שקלים ופעלה להרחבת ההסדרים הישירים, ש"ס תפעל להגדלת היצע המטפלים, לקיצור נוסף של זמני ההמתנה ולהפחתת הנטל הכלכלי על ההורים.

במרב"ד (המכון הרפואי לבטיחות בדרכים) נפעל לקיבוע סטנדרט שירות מחייב, להמשך צמצום התורים ולהשלמת תהליכי הדיגיטציה.

ש"ס תפעל למערכת בריאות יעילה, נגישה וזולה יותר - עם פחות ביורוקרטיה, יותר תחרות, יותר בחירה ויותר כסף שנשאר בכיס המשפחה.

הפקת "ישראל בוחרת" יצרה קשר עם כל הגות שחצו את אחוז החסימה בסקרים האחרונים. מתוכן הליכוד, יהדות התורה, רע"מ, הרשימה המשותפת, עמך ישראל ועוצמה יהודית החליטו שלא לשתף את מצען עם ציבור הבוחרים בגיליון זה. ההזמנה להשתלב בגיליונות הבאים עדיין עומדת בעינה.

מפלגות המעוניינות לפרסם את מצען בנושאים השונים מוזמנות לשלוח את החומרים הרלוונטיים למייל: Conferences@israelhayom.co.il

בשיתוף ישראל 2050