בתחילת השנה החליטה תנובה להפסיק לייצר את מארזי השמנת המתוקה 38% שומן במכל הקלאסי, 250 מ"ל, ולייצר מארז חצי ליטר בלבד. לכאורה מדובר בעניין אזוטרי, אבל בפועל - סיפור שמייצג את אוזלת היד של מי שמופקדים על המאבק ביוקר המחיה בישראל.
בעוד מחירי שמנות אחרות נתונים לחסדי השוק החופשי, השמנת המדוברת, כמוצר תחת פיקוח ממשלתי (שאף מופיע ברשימת המוצרים תחת פיקוח באתר משרד הכלכלה בנפח 250 מ"ל - אף שייצורו הופסק), היא ברירת המחדל של צרכנים שמבקשים לשמור על רשימת קניות במחיר מתון. מארז 250 מ"ל הוא הסטנדרט הישראלי שמככב באינספור מתכונים, אבל השינוי שכפתה תנובה הקשה על צרכנים פעמיים: הם גם שילמו על כמות כפולה, וגם נתקעו עם כמות מיותרת שלפעמים מצאה את דרכה לפח. אבל זו צרתנו הקטנה ביותר.
רשימת המוצרים שבפיקוח היא הסכם יסודי בין הממשלה לבין האזרח - קומץ מוצרים אשר גם אם יתהפך העולם, יידע הצרכן הישראלי שמדובר במחיר המאפשר לו לרכוש אותם. עם זאת, למרות היותם כבשת הרש עבור רבים - ומשום חשיבותם החברתית - כולנו יודעים שבתקופות של ביקושים גבוהים, כמו החגים, המוצרים המפוקחים יהיו הראשונים שייעלמו.
יותר מדי סיסמאות
ובזמן שהשיח הציבורי געש - במשרדי הממשלה שתקו, והניסיון שלי להבין את הלגיטימציה של המהלך העלה חרס: פניתי לשלושה משרדי ממשלה. כולם משכו ידם מהעניין. מצער להודות, אבל הגענו לימים שבהם אזרחים לא מדמיינים שר אשר מרים קול זעקה ואומר "עד לרשימת המוצרים המפוקחים! לא במשמרת שלי".
בקדנציה של הממשלה הנוכחית קידם שר הכלכלה תוכנית שדווקא הניבה לתנובה ולמונופולים נוספים רווחים נאים, שר החקלאות התעקש על הרחבת שם המשרד ל"ביטחון מזון" - אף שתקלה במפעל אחד העלימה את הקוטג' מהמדפים במשך שבועות - ואילו שר האוצר הכריז כי בכוונתו לפרק את תנובה, אבל בינתיים נראה שהיא זאת שמפרקת אותנו.
קצר הטור הזה מלהכיל את סיסמאות הסרק שנחשפנו אליהן, בעוד חוזים חברתיים־כלכליים הופרו פעם אחר פעם על ידי המדינה. רפורמת "צדק תחבורתי", שהלכה למעשה הקפיצה את מחיר הנסיעה הבודדת בתחבורה הציבורית לאזרחים רבים, או מחיריה המופקעים של אל על בזמן מלחמה, כפי שהצביעה רשות התחרות - אלו רק שתי דוגמאות. לפעמים נראה שאין טעם לצפות מהפוליטיקאים שייטיבו עם הציבור, אלא רק לייחל שלא יגרמו נזק.
ואם בנזקים עסקינן, אי אפשר לפסוח על היעלמות מדבקות המחירים בסופר בתחילת מלחמת חרבות ברזל, מה שהוביל לכאוס ולהעלאת מחירים בחסות הרשות להגנת הצרכן. זה היה המהלך שגרם לי להבין כי את המושג "יוקר המחיה" צריך לפרק לגורמים ולהנגיש לציבור הישראלי באופן בלתי תלוי. ליוקר המחיה יש גורמים, מחוללים ומשתפי פעולה. יש מי שמתעשר ממנו.
בניגוד לשרי הממשלה, אזרחים מודאגים הסבו לי נחת כשהפגינו תושייה וסייעו לציבור להתמודד עם יוקר המחיה. אם זו תמר מייבום הירושלמית, שיצרה מארג נשי תוסס דרך קבוצות התן־קח הפעילות של "אימהות לא אוגרות" ברחבי הארץ (חיסכון כספי ממוצע מוערך של 3,440 שקלים לשנה למשתתפ/ת, על פי מחקר של אוניברסיטת בן־גוריון). או גבי (קסם) לי, תושב קריית אונו, שראה איך המחירים באור יהודה השכנה נמוכים משמעותית וייסד את אתר "החישוק" לממכר מוצרי מזון ופארם, מלכ"ר שמשרת עשרות אלפי בתים בישראל. הם פשוט זיהו צורך ומצאו לו מענה. בלי מסיבות עיתונאים או כותרות. הם פעלו מתוך כאב אישי, הקריבו מזמנם ומכספם, הציבור הזדהה, והדרך להצלחה היתה קצרה.
תביטו למציאות בעיניים
ואת הפשטות הזו, שכל כך מזוהה עם אזרחים שקמים ועושים, אני חושש ששכחו הפוליטיקאים. בדיוק כמו ב־ 7 באוקטובר, גם במלחמה ביוקר המחיה הם עדיין שבויים בקונספציה של תחבולות מורכבות ומתנהלים בכבדות שמותירה אותם (ובעצם, אותנו) בצד המפסיד. הקדישו רגע מחשבה לתוכנית הדגל של משרד הכלכלה במאבק ביוקר המחיה, "הסל של ישראל". צעד חסר תקדים שאסור להקל בו ראש: לראשונה המדינה עושה מה שתמיד נמנעה מלעשות ומתערבת בשוק ה"חופשי" בניסיון להשפיע עליו, וזאת באמצעות מיליוני שקלים בדמות קמפיין פרסומי - אולי הדרך העקומה ביותר שאפשר לחשוב עליה כדי להוזיל את המוצרים בסופר.
השוק, כצפוי, כמעט לא הגיב. מה היה קורה אילו היו פשוט מחוקקים חוק שאוסר השמדה של מזון? אז היתה המדינה כופה על הקמעונאים תמחור דינמי (המחיר של המוצר יורד לקראת פקיעת תוקפו) ופותרת שתי בעיות במכה - גם יוקר המחיה וגם הגנת הסביבה. בינתיים, פחי הזבל העצומים מחוץ לרשתות השיווק עמוסים לעייפה במוצרי מזון מצוינים שטרם פג תוקפם. סטארט־אפ ניישן.
אבל לראות את הדברים כהווייתם זו משימה מורכבת, בטח עבור פוליטיקאים בישראל. היא דורשת לחוש את המצוקה על בשרך, להיות אוהב אדם, ולפעמים, שומו שמיים, גם לוותר על הקרדיט. הם ימשיכו להבטיח הבטחות שספק אם נזכה לראות אותן מתקיימות, והמלחמה המעשית ביוקר המחיה תישאר המלחמה שלנו, מלחמת האזרחים.
הכותב הוא כתב צרכנות עצמאי ובלתי תלוי
כתבה זו הינה חלק ממגזין ״ישראל בוחרת״ אשר הופק על ידי המחלקה המסחרית במימון התנועה הישראלית למעורבות אזרחית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו