המלחמה והמשברים הלאומיים של השנים האחרונות דחקו במידה רבה את יוקר המחיה מסדר היום הפוליטי. עכשיו, כשישראל ניצבת בפני מערכת בחירות נוספת, השאלה היא מה הממשלה הבאה יכולה לעשות אחרת: האם הקלות נוספות ביבוא יספיקו? האם הגיע הזמן לפרק מונופולים? והאם המדינה צריכה להתערב יותר במחירים - או דווקא לייצר תחרות שתעשה את העבודה?
דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים ומי שהיה מעורב בכמה מהרפורמות המבניות הבולטות במשק, לא חוסך ביקורת מהדרך שבה טיפלו ממשלות ישראל ביוקר המחיה, ובמבט קדימה הוא כבר גיבש תוכנית סדורה לטיפול בבעיה, ואף הכין הצעת החלטת ממשלה שאותה הוא מבקש להניח על שולחנם של מקבלי ההחלטות בינואר 2027. התוכנית מבקשת להביא להפחתה של 20%-15% במחירי המזון בתוך שלוש שנים, באמצעות שילוב של פירוק מונופולים, הכנסת שחקנים חדשים, טיפול בריכוזיות ברשתות השיווק ושינוי מנגנון פיקוח המחירים.
מבחינתו, אין צורך להמתין קדנציה שלמה כדי לדעת אם הממשלה החדשה רצינית בכוונותיה. "יש כלל בעבודת הממשלה, אני מכיר אותו כבר עשרות שנים", הוא אומר בראיון ל"ישראל בוחרת", "מה שאתה לא עושה או מתחיל לעשות בחצי השנה הראשונה - גם לא יקרה".
לעודד עסקים ישראליים
בהשוואה למדינות ה־OECD (הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי), ישראל הקטנה ניצבת כאחת המדינות היקרות בעולם, בעיקר בתחומים בסיסיים כמו מזון ודיור. מתבקש לשאול בתחילת השיחה עם שטרום, אם מהניסיון שלו יוקר המחיה הוא משהו שאולי פשוט ניאלץ להשלים איתו. "ממש לא. בשוק המזון, למשל, המדינה עדיין לא הפעילה את הכלים המבניים שהפעילה בעבר בענפים אחרים. אף פעם לא נעשה מה שאנחנו קוראים לו רפורמה מבנית. לא נעשו פיצולי מונופולים, הכנסת שחקנים חדשים ושינוי חסמים יסודיים. בבנקים עשינו את זה, בדלק עשינו את זה, בתקשורת עשינו את זה.
"במשך השנים הונהגו בשוק המזון כללי התנהגות שונים, אבל מבנה השוק עצמו כמעט לא השתנה ונותר כ'ריכוזיות תלת־שכבתית': בחקלאות, בקרב ספקי המזון וברשתות השיווק. לכן, השקל שאת תחסכי יעבור לחוליה הבאה בתור, ולא יגיע לצרכן. בלי טיפול כולל בכל המערכת של שוק המזון, הצרכן לא יראה מזה אגורה. פעם אחת ולתמיד צריך לעשות פה ממש רפורמה מבנית. מבחינתי, המטרה המרכזית היא להגדיל את מספר המתחרים באמצעות פירוק מונופולים קיימים או הכנסת שחקנים חדשים. הבעיה היא שחברות מזון בינלאומיות מגיעות לישראל, ובמקום להפוך למתחרות עצמאיות חלקן נקשרו לשחקנים המקומיים".
"צריך להפריך את הטענה שלפיה גודלה של ישראל מחייב שוק שבו פועלים רק מספר מצומצם של שחקנים. גם במדינות קטנות באירופה פועלים יותר מתחרים, ובישראל עצמה רמת המחירים הגבוהה יוצרת תמריץ כלכלי לכניסת שחקנים נוספים"
את התופעה שבה עלויות יורדות אך המחיר לצרכן אינו יורד, מתאר שטרום באמצעות הביטוי "טילים ונוצות": כאשר חומרי הגלם, המיסים או התשומות מתייקרים, המחירים עולים במהירות; כשהעלויות יורדות, הירידה איטית בהרבה - אם היא מגיעה בכלל. הסיבה, לטענתו, היא היעדר תמריץ תחרותי. אם אני ואת שולטים באותו שוק, אני מסתכל עלייך - את לא מורידה מחיר, אז למה שאני אוריד מחיר? אפשר להמחיש את זה באמצעות שער הדולר: כשהדולר עולה מייד אומרים לך: הדולר עלה, חייבים להעלות מחירים. כשהדולר יורד - פתאום המחירים לא יורדים בחזרה".
מה מאפיין את מבנה השוק הישראלי, שהופך אותו לריכוזי ויקר כל כך?
"ראשית, צריך להפריך את הטענה שלפיה גודלה של ישראל מחייב שוק שבו פועלים רק מספר מצומצם של שחקנים. גם במדינות קטנות באירופה פועלים יותר מתחרים, ובישראל עצמה רמת המחירים הגבוהה יוצרת תמריץ כלכלי לכניסת שחקנים נוספים. לצד כניסת חברות בינלאומיות, צריך לעודד גם עסקים ישראליים קטנים שיכולים לצמוח ולהתחרות בשחקנים הגדולים, בין היתר באמצעות מענקים והטבות מס".
ב־2014 התקבל "חוק המזון", שנועד להגביר את התחרותיות בענפי המזון והפארם ולהביא להפחתת מחירים, אלא שההשפעה על המחיר לצרכן היתה מתונה. איך אפשר למנוע מצב שבו הפחתות בעלויות נשארות אצל הספקים או הקמעונאים, ולא מגיעות לצרכן?
"חוק המזון לא חולל שום שינוי מבני. הוא לא פיצל מונופולים, הוא לא יצר שחקנים חדשים, ולכן גם לא הגביר את התחרות. אי אפשר להזריק דלק למכונית צעצוע ולצפות שהיא תתחרה במרוץ. צריך גם לנפץ את האשליה שלפיה היצרנים הם האחראים הבלעדיים ליוקר המחיה, ורשתות השיווק ניצבות בצד של הצרכן. הריכוזיות קיימת בשני צידי המערכת - בין היצרנים לרשתות - ולכן הטיפול חייב לכלול גם את הרשתות".
למדינה יש תפקיד
לצד השינוי המבני שטרום מציע גם לשנות את מנגנון פיקוח המחירים, בעיקר ככלי לטווח הקצר. במקום לבחון רק את עלויות היצרן - לבסס את הפיקוח גם על השוואת מחירים לחו"ל. "ניתן להרחיב את הפיקוח למוצרים כמו מזון לתינוקות, לחם בריא ומוצרים ללא גלוטן. פיקוח מחירים יכול בתוך חצי שנה להתחיל לייצר אפקט שיראו אותו כבר בשוק וירגישו אותו בכיס. בטווח הארוך יותר התחרות עצמה תייתר את הצורך בפיקוח".
מה אפשר ללמוד מרפורמות עבר - בסלולר, בדלק, בבנקים ובתחומים אחרים - על הדרך שבה רגולציה ותחרות יכולות להשפיע ישירות על הכיס של האזרח?
"יש לנו לקחים מקומיים מפותחים מאוד ורבי שנים בתחום הזה, שמראים לנו כהוכחה מוצקה שניתן להוריד מחירים, והדבר הזה עובד. מעבר לדוגמאות שכבר הזכרתי בתקשורת ובדלק, עשינו את זה גם בבנקים: בוועדת בכר היו פיצולים של הבנקים מקופות הגמל ומקרנות הנאמנות".
המחיר למשתכן וגלגוליו השונים היו ניסיונות ממשלתיים לסייע לצעירים לרכוש דירה, אבל גם כיום עבור רבים מהם דירה נראית כמו חלום שמתרחק. מה צריך להשתנות כדי שבעלות על דירה תהיה שוב יעד ריאלי?
"אני מפנה אצבע מאשימה בראש ובראשונה למבנה שוק הקרקעות. תמיד אומרים בדיור: שוק חופשי יפתור את הכל. זה נחמד, אבל איך אתה מדבר על שוק חופשי כשהמדינה מחזיקה במונופול על רוב הקרקעות? צריך לפרק את רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) במתכונתה הנוכחית ולשווק קרקעות בצורה אגרסיבית יותר. במקביל, צריך להעניק סיוע ישיר ומשמעותי יותר לרוכשי דירה ראשונה. אני לא חושב שהיום יש סיוע אמיתי לזוגות צעירים, וסיוע צריך לכלול מענקים ומשכנתאות מוזלות ומסובסדות. בדירה הראשונה שלהם חייבים לעזור להם, ופה למדינה יש תפקיד".
אילו רפורמות שכבר הומלצו בעבר ולא יושמו, יכולות עדיין לגרום להורדת מחירים וכדאי לממשלה החדשה שתוקם לאמץ?
"הבעיה אינה רפורמה אחת שנותרה במגירה, אלא העובדה שבשוק המזון לא בוצע עד היום שינוי מבני בהיקף שנעשה בענפים אחרים. יש לשם כך שורה של כלים: שקיפות של רווחים במוצרים מונופוליסטיים, הגבלת התרחבות של מונופולים קיימים, קביעת כללים ביחס למחיר מונופוליסטי בלתי הוגן ובחינה מסודרת של פירוק מונופולים.
"אבל האחריות אינה מוטלת רק על רשות התחרות. אני לא שותף לגל הביקורת שמנסה להגיד שיוקר המחיה שלנו הוא עבודה שלה. רפורמות גדולות מחייבות שיתוף פעולה בין רשות התחרות, משרד הכלכלה, משרד המשפטים ומשרד האוצר - ובעיקר מנהיגות מצד משרד ראש הממשלה והאוצר".
מהם הצעדים הנדרשים בראייה אסטרטגית כדי להקל על משקי הבית בישראל?
"התוכנית שלי מציעה כמה מהלכים היוצאים לדרך בו בזמן. המהלך המרכזי הוא פירוק המגה־מונופולים, אבל מהלך כזה צפוי לקחת שנתיים-שלוש, גם אם צוות הבחינה והיישום שלו יוקם מייד עם הקמת הממשלה. לכן, בטווח הזמן המיידי יופעל מנגנון חדש של פיקוח מחירים על מוצרי היסוד, שיבוסס על השוואת מחירי מוצרים אלה - סוכר, קמח, מוצרי חלב, אורז שמן ועוד - למחירי אותם מוצרים בחו"ל בתוספת 5% (עלויות כשרות ושינוע). זהו פיקוח חכם, המבוסס על המחירים בשווקים הבינלאומיים, בדומה למה שקיים כבר בדלק. כל מה שחורג מאותם 5%, ייאסר לגבי מוצרי היסוד.
"במקביל, ירוענן הפיקוח כך שיחול גם על המוצרים הנוספים שכבר הזכרתי - הדברים הבסיסיים שכל משפחה חייבת, אבל זהו רק השלב הראשון, הכלי שייתן מענה מהיר יחסית. פיקוח מחירים הוא חשוב מאוד, ולטווח הקצר במיוחד, אבל בשום פנים לא הפתרון הקבוע לטווח ארוך. חשוב לייצר אפקט שהצרכנים ירגישו בכיס מהר, משום שחמישה עשירונים - מחצית מהציבור - לא יכולים לסגור את החודש עם עלויות המזון הנוכחיות".
"שולטים במדפים"
התוכנית של שטרום גם מציעה להתחיל כבר בשנה הראשונה בשלב השני של שינויים מבניים: שקיפות של רווחי מונופולים, הגבלת התרחבותם של מונופולים קיימים, ופתיחה בהליך לעצירת כל רשת מזון שבאזור כלשהו יש לה 30% מכלל המכר לצרכנים בסופרמרקטים.
"נגמר העידן שחשבו שהבעיה היא רק אצל היצרנים - הבעיה היא בקשר החזק שבין היצרנים לרשתות המזון הגדולות שחוסם תחרות, ולכן יש לטפל גם ברשתות. כל הזמן הזה, מוסיפה הוועדה לבחינת פירוק המונופולים לייצר תשתית מלאה לפירוק חברות של המגה־מונופולים - מה שיחליש את כוח הקנייה והחסימה העצום של הקונצרנים הגדולים של המזון, אשר כפי שהודיעה הממונה על התחרות לאחרונה, 'שולטים במדפים לגמרי'. במקביל, יגדל מספר ספקי המזון העצמאיים. גם כוחם של היבואנים הגדולים יקוצץ באופן דומה".
כמעט לא מדברים על קצבאות הזקנה - נושא קריטי לפלח אוכלוסייה גדול. איך פותרים את הבעיה הזו בישראל, כשהקשישים מקבלים סכומים זעומים כל כך?
"קיים כאן עיוות של שנים. קצבת הזקנה לא מכסה אפילו את הצרכים הבסיסיים ביותר של קשישים, ומצד שני קיים בזבוז עצום של כספים בקצבאות המשולמות לאנשים שלא זקוקים להן כלל. גם כאן השכל הישר מחייב מבחן דיפרנציאלי: מי שיש לו הון צבור, משתייך לעשירונים הגבוהים ויש לו מן הסתם פנסיה הנגזרת מהכנסותיו הגבוהות - לא צריך לקבל כלל קצבת זקנה, ואילו מי שמבחן הכנסה משייך אותו לחסרי ביטחון כלכלי - יש לדאוג לו לקצבה אמיתית שמאפשרת קיום מינימלי בכבוד. הדבר הזה אפשרי כיום כשיש חוק פנסיה חובה. אפשר להנהיג מבחן כזה, והוא מחויב ההיגיון".
"השכל הישר מחייב מבחן דיפרנציאלי: מי שיש לו הון צבור, משתייך לעשירונים הגבוהים ויש לו פנסיה הנגזרת מהכנסותיו הגבוהות - לא צריך לקבל קצבת זקנה, מי שמבחן הכנסה משייך אותו לחסרי ביטחון כלכלי - יש לדאוג לו לקצבה אמיתית שמאפשרת קיום בכבוד"
אתה עוסק כבר שנים בריכוזיות ובכוחם של שחקנים דומיננטיים במשק. מהו הדבר הראשון שהממשלה הבאה צריכה לעשות כדי להפוך את התוכנית למציאות?
"קודם כל לקבל החלטה - ומהר. כבר בחודשים הראשונים לכהונת הממשלה החדשה צריך להתחיל במהלך של שינוי מבני ופירוק מונופולים. ברור שהחסם המרכזי אינו מקצועי אלא פוליטי. לצאת מול כל המונופולים הכי חזקים במשק זה דבר שאנשים מעדיפים לא להתעמת איתו. אבל גם המלחמה ושאר המשברים הלאומיים אינם יכולים לשמש תירוץ לדחיית הטיפול. שר האוצר ושר הכלכלה מקבלים משכורת על הכלכלה שלנו, על התחרות בה ועל הזכות של כל אזרח לקבל מחירים סבירים".
שטרום מגדיר את יוקר המחיה כ"אחת משלוש החזיתות החשובות ביותר שיש בישראל", ומזהיר שהבעיה כבר אינה מוגבלת לשכבות החלשות. מחאת 2011? לדעתו אנחנו בדרך לגרסה העדכנית שלה: "אנחנו מתקרבים מאוד לנקודה הזאת. אני לא רוצה לחשוב במונחים של אנשים שייצאו לרחובות ויציתו מדורות, אבל אני חושב שאנחנו עשויים להגיע לשם די בקרוב, אם הבעיה לא תטופל. אנחנו קרובים להתפוצצות".
כתבה זו הינה חלק ממגזין ״ישראל בוחרת״ אשר הופק על ידי המחלקה המסחרית במימון התנועה הישראלית למעורבות אזרחית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו