אתם עונים

ירין גרדי, 29, באר שבע 

"אם קורה משהו - אין למי לפנות"

אני לא רואה שינוי לטובה בביטחון האישי. אני גר בדרום ועובד באזור התחנה המרכזית בבאר שבע, והייתי פה גם בזמן פיגוע. למדנו להסתגל ולשמור על עצמנו כי המשטרה לא מתעסקת במה שצריך, והמצב רק הולך ומחמיר. אין משילות ברחובות, אנשים עושים מה שהם רוצים, ואם קורה משהו - אין למי לפנות חוץ מלבורא עולם. גם בעסק שלי אני נתקל בבעיות: אנשים גונבים ומכניסים מוצרים לכיס, לפעמים הולכים מכות מחוץ לחנות. בן גביר היחיד שמצליח להזיז דברים - להיכנס לשטחים, לקחת נשק ולפעול - אבל חייבים לעשות את הפעולות האלה גם בתוך הערים שלנו ולא רק רחוק בשטחים, כי אנחנו שומעים כל יום על מקרי חטיפה ואירועים שונים. אני רואה את בני הנוער שמגיעים לאזור שלי, וברגע שיהיה שינוי בבתי הספר אצל הקטנים, זה ישפיע על הגדולים. צריך לגלות סבלנות כלפי הילדים כשהם גדלים ולהקשיב להם.

דניאל בן מעלם, 20, אופקים 

"כל אחד היום יכול לבוא אליך ברחוב ולאיים או לתקוף "

כשאני חושב על מה שהשתנה בביטחון האישי בישראל בשנים האחרונות, אני רואה את מה שקרה ב־7 באוקטובר כשאנשים נחטפו והמדינה לקחה את הזמן. רואים את זה גם היום במקרה של הילדה היימנוט, שאפילו המשטרה לא מעוניינת להגדיר אותה כנעדרת או כחטופה. זאת, בזמן שחיפשו את מלי וליאל בכל העולם, שנסעו מיוזמתן - ובמקרה שלהן המענה היה מהיר. אולי בגלל צבע עור או דעה פוליטית. המדינה שלנו לא שולטת במה שקורה בתחום הפשיעה והביטחון ברחובות. כל אחד יכול לבוא ולתקוף, לדבר לא יפה או לאיים. אני מסתובב ברחוב ומפחד שמישהו יפגע בי רק כי לא עשיתי את מה שהוא רצה. המשטרה מצידה צריכה לתת לכל אזרח ביטחון, ובאירועי תקיפה, כמו במקרה של ימנו בנימין זלקה ז"ל, לפעול בזמן. אנחנו עם אחד, וצריך לפזר אהבת חינם ולא שנאה ברחובות. לפני 7 באוקטובר היינו קצת יותר מאוחדים, והיום זה הולך ומאבד את עצמו לגמרי.

פנינה גד, 45, בני ברק

"אין ביטחון מלא בשום מקום"

מאז 7 באוקטובר כולנו מעורערים מהמצב ומזה שנכנסו לבתים, ומקווים שלא נגיע לזה שוב. ברמת הביטחון האישי היומיומי שלי אין משהו מיוחד שמפחיד אותי ואני אופטימית, וגם על הבת שלי אני מרגישה בטוחה. אני חושבת שהמשטרה עושה את התפקיד פחות או יותר, ואני סומכת עליה, כי אחרת לאן נגיע.  לגבי פשיעה ברחובות, מה שמלחיץ אותי זה האלימות של בני הנוער שחוזרים ממסיבות. זה עניין של חינוך שמגיע מהבית וגם מבתי הספר. החופשות הארוכות בקיץ מוציאות את הילדים מדעתם, בעיקר את הגדולים.  לגבי שליטת המדינה בפשיעה, מצד אחד יש משטרה ופקחים, אבל מצד שני באזור שלי בבני ברק, ליד פארק קוקה־קולה בז'בוטינסקי, היה פיגוע ממש בבניין ממול ואין באמת ביטחון מלא בשום מקום. אני רוצה להאמין שלמדו לקחים כדי שלא יהיו שוב פיגועים או אירועים כמו ב־7 באוקטובר. ההוכחה שהממשלה הבאה תצליח בביטחון האישי תהיה כשנראה תוצאות בשטח ולא יקרו עוד אירועים קיצוניים כאלה.

צליל כהן, 29, רמת גן

"שמים דגש על סרטוני טיקטוק במקום על האזרח"

כשאחותי קונה לי ליום ההולדת מחזיק מפתחות עם אמצעי הגנה עצמית, זה מראה שהמשטרה לא עושה את תפקידה כראוי. אני סומכת על השוטרים בשטח, אבל הבעיה היא במדיניות שמגיעה מלמעלה, כששרים שמים דגש על סרטוני הטיקטוק במקום על האזרח הפשוט, וחסרה נוכחות משטרתית ומתן מענה לאלימות נגד נשים ולפשיעת צעירים. אני אישה צעירה שגרה לבד, ואם פעם רק פחדתי לחזור לבד בלילה, היום אני מפחדת לצאת לרחוב גם ביום. מתחת לבית שלי פעל עבריין שתקף נשים. המשטרה עצרה ושחררה אותו שוב ושוב מבלי לספק פתרון לטווח ארוך. רק עכשיו עצרו אותו שוב כשיש תיעוד ממצלמות - וסביר להניח שישוחרר בקרוב.  המדינה נסוגה בביטחון האישי, והציבור התרגל לזילות בחיי אדם שמסתכמת בהודעת פוש במקום בדיון אמיתי. כדי שנרגיש מוגנות צריך נוכחות מוגברת של שוטרים ושוטרות ברחוב. המבחן של הממשלה הבאה לא יהיה בתוכניות מפונפנות שנשמעות כבר שנים, אלא בהצבת הביטחון האישי בראש סדר העדיפויות ובמעשים בשטח.

ג'ינה גינדי, 70, רמת השרון 

"לאחרונה התחלתי לפחד להסתובב בלילה"

בשנה האחרונה התחלתי לפחד להסתובב לבד בלילה ברחובות, מה שלא קרה לי בעבר. נהיה מסוכן יותר עקב אלימות של אזרחים, וקשה לי להסתובב בערב במקומות כמו שדרות רוטשילד בתל אביב. בבוקר הכל בסדר, אבל בלילה המדינה לא כל כך שולטת בפשיעה.  המשטרה אמנם מגיעה כשקוראים לה, אבל אולי היא מפחדת להיכנס לחלק מהמקומות. כדי שנרגיש מוגנים צריך קודם כל להפחית את האלימות. הציפייה שלי היא שהשר בן גביר ימשיך לעשות את מה שהוא עושה כעת כדי לשנות את המצב. בעיניי הוא הגבר היחיד שמתאים למשטרה והוא משתדל ומשתפר. ההוכחה להצלחת הממשלה בשיפור הביטחון האישי תהיה המשך הפעולות שלו בשטח כדי שיהיה פה בסדר.

קרן יצחקי, 50, פתח תקווה 

"להציב לנוער גבולות ברורים יותר"

יש מה לשפר בכל הנוגע לשליטת המדינה בביטחון. צריך להפריד בין הביטחון הכללי לבין מה שקורה אצל הנוער. הכי מדאיגה אותי בעיית המשמעת שלהם. רואים בכל מקום שהנוער הפך לבעייתי יותר, ולכן צריך לשים על כך דגש חזק, להציב להם גבולות ברורים ולהגביר את המשמעת. המשטרה פועלת בתחום הזה, אבל כנראה צריך לעשות יותר. אני סומכת על המשטרה ומרגישה שהיא עושה את תפקידה כמו שצריך. בפתח תקווה רואים נוכחות יפה של שוטרים וניידות סיור במקומות שבהם מסתובבים ילדים. ברמה האישית אני לא חשה פחד. אבל כדי להוכיח שהממשלה הבאה באמת הצליחה לשפר את הביטחון, המדד המרכזי בעיניי יהיה ירידה ממשית באחוזי הפשיעה, ובפרט בלימה וטיפול בעליית הפשיעה וחוסר המשמעת בקרב בני הנוער.

כתבה זו הינה חלק ממגזין ״ישראל בוחרת״ אשר הופק על ידי המחלקה המסחרית במימון התנועה הישראלית למעורבות אזרחית