ביטחון הפנים זה החזית השמינית, ובה אנחנו מפסידים

כמו רבים בישראל, 7 באוקטובר היה הרגע שבו הבין יועז הנדל שתחום ביטחון הפנים חייב טיפול יסודי. "באותו יום המדינה נעלמה, הממשלה הסתתרה, ומי שתפס פיקוד היו המילואימניקים והאזרחים. הכל התנהל בחלל ריק מבחינת המדינה, ואלמלא ההתעשתות המהירה של אזרחים רבים, כנראה גם היינו עומדים בפני סכנה קיומית".

ביטחון הפנים תופס מקום מרכזי במצע של "בית ציוני - המילואימניקים", שתרוץ לראשונה בבחירות לכנסת. בשל חשיבות הנושא כבר הוחלט כי הנדל, יו"ר המפלגה ולשעבר שר התקשורת, הוא המועמד שלהם לתפקיד השר לביטחון לאומי. בראיון מיוחד, לצד שותפו להנהגה חילי טרופר, הוא מדגיש כי הגיע הזמן ליישם את הלקחים הנדרשים כדי להשיב לציבור את תחושת הביטחון ואת האמון שאבדו.

"אני מזהה את אותו ריק שראינו אז", הוא אומר, "כך אני מרגיש גם כשאני מסתכל על המרחב שנקרא משילות וביטחון הפנים. אנחנו שומעים הרבה מאוד דיבורים שדומים למה שהיה לפני 7 באוקטובר, הרבה מאוד דברי רהב, סרטוני טיקטוק, אבל כשאתה בוחן מדדים ויעדים - אתה מגלה שכמעט בכל תחום מצבנו הורע. שיאים של מקרי רצח, גניבות, פרוטקשן, פוליגמיה, נהיגה פרועה".טרופר, כיום ח"כ מטעם המחנה הממלכתי ובעבר שר התרבות והספורט ושר המדע והטכנולוגיה, מציג את הסוגיה דרך ממדי האלימות והנשק שנמצאים כיום ברחוב. "יש תחושה שהרבה יותר אלים ורעיל להסתובב באזורים מסוימים בחברה הישראלית. רק לאחרונה נחשפתי לנתון משוגע: יש יותר מ־300 אלף כלי ירייה בלתי חוקיים בישראל - כמות שמספיקה למאה חטיבות בצה"ל! בלתי נתפס. העובדה שאנחנו חיים במדינה לא גדולה שיש בה מאות אלפי כלי ירייה בלתי חוקיים בידיים לא מורשות, היא סכנה יומיומית לכל אזרח".

"צירוף שב"כ? אין מנוס"

חלק עיקרי במאבק בפשיעה מייעדים ב"בית ציוני - המילואימניקים" לשינוי בתפקיד גופי הביטחון והאכיפה. הנדל: "הרכבנו תוכנית שבנויה על שינוי פרדיגמה. ראשית, צריך להכניס את שב"כ לתוך מרחב הפשיעה במגזר הערבי. כדי לעשות את זה צריך להתאים את חוק שב"כ למתכונת שאנחנו מציעים, ולהקים אגף ייעודי שמתעסק בפשיעה במגזר הערבי". טרופר מוסיף כי המהלך צריך להיעשות תוך מודעות לרגישות שבו: "זה גוף שפועל בסמכויות קיצוניות, ואף אחד לא רוצה מדינת משטרה מאוד־מאוד מפוקחת. אנחנו יודעים שעבודת שיטור זה לא הייעוד המרכזי של שב"כ, אבל המצב שהגענו אליו הוא 'אין מנוס'. ואגב, שב"כ היה מעורב בכמה חקירות של אלימות, בעיקר נגד ראשי עיר שנפגעו, ולכן במקרי הקצה שנגעו לביטחון לאומי כבר עירבו אותו".

התהליך השני נוגע למערכת המשפט, והוא יצירת מסלול שיפוט מהיר שדומה לבתי דין כלכליים, בתי דין לפשיעה חקלאית ופשיעה במגזר הערבי. הנדל: "לאחרונה ביקרתי בחברת הסעות בצפון. שרפו להם פעם אחת אוטובוסים, שרפו להם פעם שנייה, שרפו לאחד מהבעלים את הרכב. מאותו רגע חברות הביטוח הפסיקו לבטח אותם וזו בעצם תוצאה של פעולת ארגון פשע. וכשלוקחים אדם כזה שגובה פרוטקשן ומכניסים אותו למערכת המשפט הנוכחית, כנראה הוא ייצא משם אחרי 7 שנים עם עונש חלוט, לפעמים אפילו בלי עונש בכלל, כי כבר עבר הזמן. ואת זה צריך לשנות".

טרופר: "נדרש פה גם שינוי מדיניות בחקיקה, לקבוע עונשי מינימום, קביעת רף עונש גבוה יותר לאירועים של נשק בלתי חוקי או ירי. לתת כלים חוקתיים שבעצם ידחקו את המערכת המשפטית להחמיר את הענישה".

הצלע השלישית בתוכנית היא השלטון המקומי. הנדל מבקש "לייצר מערכת של יעדים ומדדים, מה שלא קיים היום, ברשויות המקומיות. אנחנו מאמינים שראשי הרשויות צריכים לקבל יותר סמכויות בתחומים רבים, לרבות ביטחון הפנים. מערכת יעדים ומדדים כזו צריכה להגיע מלמעלה, מהשלטון המרכזי, מהמשטרה, ולמטה עד אל ראש הרשות, כדי שיוכל להבין מה קורה במרחב שלו ולפעול בהתאם".

הנדל: "ראשי רשויות צריכים לקבל יותר סמכויות בתחומים רבים, לרבות ביטחון הפנים. היעדים והמדדים צריכים להגיע מהשלטון המרכזי, מהמשטרה, ועד ראש הרשות"

טרופר מרחיב: "צריך לאפשר הרבה יותר ביזור ולתת את הכלים הנכונים לשלטון המקומי. בסוף האזרח רואה בראש העיר שלו את הכתובת. גם מבחינת ראש העיר זה האינטרס העליון - לתת לתושבים שלו תחושה שבטוח להסתובב ברחובות. אבל אתה לא יכול רק להציב לו מדדים ויעדים בלי כלים, וזה אומר כוח אדם ושאר אמצעים, וכמובן סמכות".

לצד ביזור הסמכויות מציעה המפלגה שינוי בכוח האדם המשטרתי. הנדל: "קחו את כוח האדם של צה"ל שמשתחרר ותייצרו לו מרחב דילמה פיננסי כדי למשוך אותו למשטרה. הצענו 50 אלף שקל למשתחרר כדי לעבוד שנתיים במשטרה במשכורת מלאה. אתה מגייס כוח אדם איכותי לשנתיים, מייצר מערך מילואים ובעצם מכפיל את המשטרה".

טרופר: "כדי שכל אחד מהמרכיבים שבתוכנית שלנו יעבוד בתיאום עם האחר, הצענו להקים ועדת תיאום בראשות אלוף, שמתאמת בין גופי הממשלה השונים. הרי זה לא עניין של משטרה בלבד, זה גם רשות המיסים, רשות המים, משרד התקשורת. זה מאמץ בין־משרדי.

"כדי לתת פה ביטחון לאומי יותר גבוה ויציב, צריך שכל משרדי הממשלה יהיו מעורבים בדבר הזה. הדרך להוריד את האלימות קשורה גם למערכת החינוך - מה היא עושה, בטח באזורים של החברה הערבית. חלק מהיכולת להוריד אלימות קשורה אפילו לתרבות וספורט: אם לצעירים במקומות המועדים יהיו יותר מענים איכותיים אחרי שעות הלימודים, יש סיכוי יותר טוב שלא יידרדרו למקומות אחרים".

מודל אנשי המילואים

את החיבור בין ביטחון הפנים לבין לקחי 7 באוקטובר הם מבקשים להסדיר גם דרך המשמר הלאומי וכיתות הכוננות. הנדל: "אם בעבר היתה חלוקה ברורה בין המשטרה לבין הצבא, באותה שבת שחורה הבנו שזה מתערבב אחד בשני, שגם בתוך הבית קו ההגנה נפרץ, וזה הגיע לתוך היישובים שהם לכאורה באחריות המשטרה. אנחנו רוצים לייצר סוג של משמר לאומי וכיתות כוננות. לצערי, מה שקרה מאז 7 באוקטובר הפך לסוג של בדיחה. כי יש פתאום כיתות כוננות בערים כמו תל אביב, האנשים שם מאוד ורבליים ומצטלמים היטב, אבל זה לא קשור כהוא זה לביטחון, עם כל הכבוד ל'צל'. בפרקטיקה זה לא הפך להיות כוח מסייע למשטרה וגם לא כוח מסייע לצבא".

המודל שהוא מציע מבוסס על אנשי מילואים: "המרחב הזה חייב להיות תחת הסדרה ברורה, עם אנשים שסיימו את שירות המילואים בצה"ל ובאים למילואים במשמר הלאומי, בהכוונת המשטרה, שהיא הרגולטור העליון לכל כוח שפועל בתוך המרחב הפנימי, עם מספיק תשתית של אמל"ח ומספיק תשתית של ידע. בעינינו 'מילואימניקים' זה דבר יפה לא רק בגלל השם של המפלגה שלנו, אלא כי זה כוח אדם מאוד־מאוד איכותי, מחויב ומסור. אלו אנשים שמגיעים לתקופה מסוימת, מקבלים גזרה, ואם הם ידעו לעשות את זה בצבא, באיו"ש, בעזה או בלבנון, הם יידעו גם לעשות את זה עכשיו בשירות מילואים בתוך המרחב שיקבלו, עם משימות שיטור, עם סמכויות שיטור.

"צריך להתייחס לביטחון הפנים כחזית השמינית שלנו במלחמה הארוכה הזאת, וזו חזית שהפסדנו בה, נכון לעכשיו. חייבים לבוא למשימה הזאת בחרדת קודש ומתוך הבנה שזה תהליך שאם לא מטפלים בו - הוא יכול לפרק אותנו. זה מתחיל בכך שאתה שם אנשים שבאמת אחראים על המערכת ומחויבים לתוצאות, ולא כאלה שתפקידם לצלם סרטונים. אני מאוד אוהב תנינים, אבל זו לא תוכנית עבודה אלא תוכנית ריאליטי לא מוצלחת. המערכת היתה מסואבת במשך הרבה מאוד זמן ושימשה שק החבטות של החברה הישראלית. חייבים להפעיל אותה באופן שנותן מענה לתוכניות האלה ולנהל תהליך סדור".

לא תשרת? לא תקבל

מלבד ביטחון הפנים, בית ציוני - המילואימניקים מציבה בחזית המצע שלה כמה נושאים בוערים נוספים, ובהם בין היתר סוגיית ועדת החקירה הממלכתית שטרם קמה - גם שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר. הנדל: "בעניין הזה אנחנו לא מעגלים ולא ליד: צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית בישראל על פי החוק. אימצנו גם את ההצעות של הנשיא הרצוג, כדי להגדיל את האמון בה, שאת החברים בה ימנו נשיא בית המשפט העליון והמשנה שלו יחד. זו חרפה גדולה שלא קמה עד עכשיו ועדת חקירה ממלכתית.

"אתה רואה שבצה"ל, שכשל באופן נורא ב־7 באוקטובר, בסך הכל נעשו תהליכי בדיקה ותחקירים. הרמטכ"ל הלך הביתה, ראש אמ"ן הלך הביתה, ראשי אגפים, אלוף פיקוד הדרום, שורה ארוכה של אנשים. אבל לא רק כי הם שילמו ברמה האישית, אלא זה מעיד על תהליך בירור שהוא בסך הכל טוב. לעומת זאת, הדרג המדיני, שקבע את המדיניות בעשרים השנים האחרונות למעט הפסקה קצרה, עד היום לא עשה בדיקה מעמיקה, לא תחקיר, מתחמק מזה. הכי רחוק ממושג האחריות.

"בעיני, זה בכלל לא שאלת ביבי לא ביבי. זו שאלה ערכית עקרונית על מושג של אחריות. כשקורה האסון הכי גדול בתולדות המדינה, אתה רוצה לדעת שמי שנושא באחריות גם לוקח אותה עליו ושמתקיימת חקירה אמיתית כדי למנוע הישנות של המקרים האלה. שני הדברים האלה לא קרו".

בהמשך לדיון על המלחמה האחרונה, מציגים השניים עמדה ברורה גם לגבי סוגיית השוויון בנטל, שקיבלה משנה תוקף לנוכח גודש המשימות שבהן נדרש צה"ל לעמוד. טרופר: "כל אזרח ישראלי צריך לעשות משהו למען המדינה. בסוף זה עניין של בניית החברה - לא רק 'חברת מופת', אלא אם אנחנו יכולים להחזיק מעמד לאורך שנים כשחלקים בתוך החברה אינם חלק ממנה. הם אזרחים סוג ב' במובן שיש להם רק זכויות ולא חובות".

הנדל: "אנחנו מציעים לייצר קאט - הפסקה מוחלטת של תקצוב. מי שלא משרת בצבא או בשירות לאומי, לא יקבל מימון למוסדות החינוך שלו ולא יוכל לקבל משרות ממשלתיות. בחרת לא להתגייס? אנחנו לא במקום הפלילי שנתחיל לגרור אנשים לתוך בתי הכלא, אבל לא תקבל מהמדינה. בחרת לשרת? תקבל את הכל. ההטבות יעברו מהמשתמטים אל המשרתים".

נקודת פתיחה טובה

בתחום החינוך מדגיש טרופר את החובה לחזק את המערכת הציבורית ואת מעמד המורים: "חינוך זה הדבר הכי חשוב והחינוך בישראל מלא באתגרים. צריך לחזק את החינוך הציבורי שנחלש, על פני החינוך הפרטי. המדינה מממנת היום חינוך פרטי שלא מלמד לימודי ליבה, שלא כפוף לסטנדרטים, שלא נמצא תחת פיקוח ושלא מחנך לשירות למען המדינה".

לצד זאת הוא מציע שינוי במודל ההעסקה: "אנחנו נעודד צעירים להיכנס לעולם החינוך, גם אם יבואו למספר מוגבל של שנים. התגמול הגבוה לא יהיה מותנה בזה שהם יישארו 30 שנה במערכת כמו פעם. כבר בשנים הראשונות הם יקבלו יותר כסף, אבל זה לא רק תגמול, זה גם יחס אליהם".

טרופר: "כל מרכיב בתוכנית שלנו חייב לעבוד בתיאום עם האחר ובסוף, בממשלה, יהיה גם סנכרון סביב נושא ביטחון הפנים. הצענו להקים ועדה בראשות אלוף, שמתאמת בין גופי הממשלה, כי זה לא עניין של משטרה בלבד"

שיקום הנגב והצפון עבור טרופר והנדל, כמי שנמצאים בשטח לאורך כל שלוש השנים האחרונות, גם הוא אחד היעדים המרכזיים. "מעט לפני הראיון ביקרתי בעוטף", מספר טרופר, "נעשים פה תהליכי שיקום משמעותיים, צריך להאיץ אותם וצריך לדאוג שבתוך כמה שנים הנגב המערבי בישראל יהיה יותר גדול ויותר חזק ממה שהיה לפני זה.

"בצפון התמונה שונה. יש היום עיר בישראל שהיא על סף קריסה, אם לא קרסה. העובדה שבקריית שמונה יש כיום שליש מהתושבים לעומת מספר התושבים ב־7 באוקטובר, ורבים מהם נשארו בעיר רק כי לא היתה להם אפשרות אחרת - זה כתם גדול".

הנדל מציע להסתכל על התשתיות כמנוע לתהליך השיקום: "למדתי מתפקידי בעבר שחשיבותן לפעמים עולה על חשיבות התקציבים. תיאוריית 'החכות מול הדגים'. אם אתה מייצר מספיק חכות, מספיק תשתיות שמגדילות את שוק התעסוקה ומייצרות מנועי צמיחה, אתה מייצר תהליכים של מאצ'ינג (Matching) של הממשלה עם המגזר הפרטי.

"בסוף, המטרה של כולנו היא לייצר לאנשים חיים טובים. היו חיים טובים מאוד בעוטף רגע לפני 7 באוקטובר. צריך להחזיר את רמת החיים הגבוהה, את התשתית התרבותית, החינוכית, הספורט - הדברים שחילי היה אחראי עליהם כשר וקידם מאוד בנגב ובגליל. נקודת הפתיחה שלנו טובה מאוד עם תשתית אנושית נהדרת. עכשיו צריך לייצר מספיק מוטיבציה להישאר, למשוך עוד אנשים ולשגשג".

כתבה זו הינה חלק ממגזין ״ישראל בוחרת״ אשר הופק על ידי המחלקה המסחרית במימון התנועה הישראלית למעורבות אזרחית