להמשיך לרצח הבא, או לומר: עד כאן

לעד ערב יום העצמאות ה־78 של מדינת ישראל יהיה צבוע באדום. ימנו, אחי הקטן, יצא לעבודה ולא חזר. הוא נרצח באלימות בידי חבורת נערים. אבל לצערי זה לא נעצר שם. מאז הרצח של ימנו נחשפנו שוב ושוב למקרי אלימות אכזריים של קטינים: סכינים, קטטות, לינצ'ים וחבורות. אלימות שמתחילה בהערה קטנה ומסתיימת באדם שלא חוזר הביתה.

הכנסת חייבת לעגן בחוק גוף לאומי מתכלל למאבק באלימות נוער: גוף עם סמכות ואחריות, שיחבר בין המערכות ויוודא שאף התרעה אינה נופלת בין הכיסאות. לא עוד עשרה גופים שמטפלים בחלקים של הבעיה.

אי אפשר להמשיך להתייחס לכל מקרה כזה בנפרד. זו מזמן מגפה לאומית. כאשר נער מחזיק סכין ומעשיו מסתיימים ברצח, המערכת חייבת לשאול לא רק בן כמה הוא, אלא מה הוא עשה ולהבהיר שהתחנה הבאה היא בית הסוהר, לא בית ספר.

הסכין לא שואלת אם מי שאוחז בה הוא בן 13, בן 15 וחצי או בן 30. היא יודעת לפצוע ולהרוג. נקודה. וכן, לגיל יש משמעות, אבל הוא אינו יכול להפוך לתעודת ביטוח מפני אחריות. הביטוח הזה עולה בחיי אדם.

הכתובת הראשונה היא כנסת ישראל. בידיה לחוקק חוקים מרתיעים ולחייב את מערכות המדינה לפעול יחד. הרתעה נוצרת גם מהוודאות שמי שבוחר באלימות ייתפס ויישא באחריות.

אבל ענישה לבדה תוביל להרתעה חלקית. אם רק נחמיר את העונש אחרי שהדם נשפך, לא למדנו דבר. המטרה האמיתית היא למנוע את הרצח הבא.

כיום האחריות מפוזרת בין המשטרה, החינוך, הרווחה והרשויות המקומיות. מבקר המדינה כבר הצביע על שיתוף פעולה חסר, פערי מידע והיעדר מסד נתונים אחוד ברשויות שנבדקו.

לכן הכנסת חייבת לעגן בחוק גוף לאומי מתכלל למאבק באלימות נוער: גוף עם סמכות ואחריות, שיחבר בין המערכות ויוודא שאף התרעה אינה נופלת בין הכיסאות. לא עוד עשרה גופים שמטפלים בחלקים של הבעיה.

ובואו נדבר על אחריות הורית, כי ילד לא גדל לבד. הוא גדל בתוך משפחה, בית ספר וקהילה. כשילד מידרדר, איש אינו יכול לומר: "זה לא התפקיד שלי". לכן המאבק על ימנו הוא מאבק על צדק, אחריות וחינוך: ענישה שמרתיעה, מדיניות שמונעת וחינוך שמלמד לעצור לפני שהאלימות מתחילה.

ימנו לא יצר את הבעיה. ימנו חשף אותה.

אני לא יכולה להחזיר את אחי לחיים. אבל למדינה יש את האפשרות לבחור - להמשיך לרצח הבא, או לומר: עד כאן. עד כאן לכך שהגיל הופך לביטוח. עד כאן לנשיאת סכינים. עד כאן לפיצול האחריות. עד כאן לאדישות.

אני דורשת ממקבלי ההחלטות לחוקק, להגביר אכיפה, לחזק הרתעה ולהקים גוף לאומי מתכלל למאבק באלימות.

לא בשביל ימנו בלבד. בשביל הילד הבא. כולנו יכולים להחליט שימנו יהיה האחרון.

יהי זכרו מהפכה.

כתבה זו הינה חלק ממגזין ״ישראל בוחרת״ אשר הופק על ידי המחלקה המסחרית במימון התנועה הישראלית למעורבות אזרחית