אלו הם חיינו בזמן האחרון

בית החיות

אדוני הארץ

ימי הסגר והבידוד של הקורונה הפכו את היוצרות: חיות הבר, שמשוחררות מהנחיות 100 המטרים, מסתובבות חופשי במרחב העירוני, בעוד בני האדם ספונים עדיין בבתים. "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול לא נשמע לפתע כמו משל ספרותי רחוק. בצילום:  חזירי בר משוטטים בחיפה, אפריל 2020. 

בית הכנסת

תפילת הרבים

ההתכנסות לשלוש תפילות יומיות בבית כנסת, שגרת יומם של יהודים שומרי מצוות לאורך דורות, נפסקה עם פרסום האיסור לקיים תפילות במבנה סגור. אפילו המניין, מאבני היסוד בחברה היהודית, ספג טלטלות עזות. בלית ברירה עברו התפילות מבתי הכנסת לרחובות, ושליחי הציבור נשאו קולם דרך חצרות ומרפסות. בצילום: תפילה בחצר בניין משותף ברחוב שחל בבני ברק, השבוע.

ביקור בית

עד הדלת

משבר הקורונה עורר מחדש את תחושות הסולידריות שצצות אצל הישראלים במצבי חירום: העזרה ההדדית וההתגייסות למען הנזקקים, גם במחיר של סיכון אישי. גם הצבא נרתם למשימה, כדי לסייע לכל מי שלא יכול לצאת מביתו. בצילום: חייל מחלק מנות מזון בבני ברק, לקראת חג הפסח.

הבסיס הוא ביתך

סדר כהלכתו

בעת שאזרחי המדינה בילו את ליל הסדר עם המשפחה הגרעינית בבית, לוחמי צה"ל חגגו בבסיסים. רובם לא יצאו הביתה שבועות ארוכים. חיילי חטיבה 188 של השריון הוכיחו שעם קורונה או בלי, הם יודעים לתקתק ארוחת חג, ואפילו להקפיד על מרחק של שני מטרים בין הגדה להגדה. 

בית המשפט

מסיכת הדין

בימים שבהם גם אלת הצדק מסתובבת עם אלכוג'ל, בתי המשפט פועלים במתכונת חירום. לפני כשבועיים נרשם תקדים היסטורי, כשלראשונה הועבר דיון של בית המשפט העליון בשידור חי באינטרנט - כשהשופטים אסתר חיות, נעם סולברג וחנן מלצר עוטים מסיכות מגן.

בית דיור מוגן

אל תשליכונו

בני הגיל השלישי הפכו לאוכלוסייה הפגיעה ביותר במשבר הקורונה. מספר המתים הגבוה והחשש מהידבקות הציבו את בתי האבות ברחבי הארץ בחזית המאבק, ומוסדות דיור מוגן הפכו למתחמים מבוצרים. איש אינו מורשה לבקר, ודור בוני הארץ מוצא עצמו מנופף ליקיריו מבעד לחלון או מהמרפסת. בצילום: ויוית כהן דניאל ואמא שלה, דינה כהן, בכניסה לבית הדיור המוגן "בית בלב" בפתח תקווה, השבוע. 

בית החולים

יחד בחזית

צוותי הרפואה עומדים בחוד המאבק מול אימת הנגיף. הרופאים, האחים והאחיות, עובדי המעבדות וצוותי הסיוע הפכו את בית החולים לביתם, וממשיכים לסכן את עצמם כדי לטפל בחולים, וגם לעשות את עבודת השגרה בחדרי המיון, במחלקות ובמרפאות. בצילום: האחיות נידא אבו עמרה (מימין) ונור אמאני בחדר המיון של בית החולים איכילוב, השבוע.

בית הנתיבות

ארזתם לבד

שמיים פתוחים? נסו דלפקים סגורים בטרמינלים. נמל התעופה בן־גוריון, שעד לאחרונה שבר שיאי תנועה נכנסת ויוצאת, הפך בעל כורחו לפנים האפוקליפטיות של המשבר: האולמות הגדושים הפכו לערי רפאים. מתי נארוז שוב טרולי ונחזור למבצעי 3 פלוס 1 השפויים בדיוטי פרי. 

בית הספר

הזום הוא בשבילי 

פינת האוכל, השולחן בסלון וגם שולחן העבודה של ההורים הפכו לכיתה החלופית של תלמידי ישראל. את הטוש, הספוג והלוח המחיק החליפו אוזניות ומיקרופון, וכולם מתרגלים ללימודים המקוונים דרך תוכנת זום. מעניין רק אם למחנכת יש עיניים בגב גם דרך המחשב. 

בית השואבה

ראש מעל המים

בזמן שהסתגרנו בבית והיינו עסוקים בקורונה, הכנרת הלכה וגאתה, עד שהגיעה למפלס שיא של 13 ס"מ מתחת לקו האדום העליון, לראשונה זה 28 שנים. בצילום: כלב מבלה במימי הכנרת הצוננים, בסוף השבוע שעבר. 

בית היולדות

הדור הבא

החיים נמשכים, גם בעידן של הסתגרות ושמירה על ריחוק חברתי. בתי היולדות הם הנוגדנים הטבעיים ביותר למגיפה, וכל שנותר הוא לבקש מהקטנים שישמרו לנו על העולם, כי אנחנו כבר לא מצליחים. בצילום: בית היולדות ליס בתל אביב, השבוע.

בית הקפה

מחוץ לתפריט

זה לא כל כך נעים לראות בית קפה ריק. הכיסאות המיותמים, ללא האנשים ושקשוק הכוסות והצלחות, מעכירים את הרוח יותר מכל עקומה בלתי משוטחת. ואיפה המלצרים שישאלו "הכל בסדר?". בצילום: בית קפה "ג'ניה" בתל אביב, השבוע. 

בית התפילה

פתק מהרופא

הכותל המערבי ליווה את כל הגזירות שחווה העם היהודי במהלך הדורות, אבל ספק אם נתקל במחזות כמו של הימים האלה. בשל האיסור לקיים תפילה מרובת משתתפים נאלץ רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ, להסתפק במניין בודד של אנשים לקיום מעמד ברכת הכוהנים המסורתית בחג הפסח, ואפילו הרחבה עברה חיטוי מיוחד (בצילום, מ־31 במארס). השאלה היא איך תוחבים ככה פתק.

בית הנייר

שווה זהב

בימים הראשונים לבהלת הקורונה, נייר הטואלט היה המצרך המבוקש ביותר בארץ. הוא נחטף בסופר, לקוחות ברחבי העולם התקוטטו עליו, ופסיכולוגים חברתיים ניסו ללא הצלחה להסביר מה פשר ההיסטריה. בצילום: פס ייצור של נייר טואלט במפעל "שניב" באופקים, השבוע.

בית החרושת

התמכרות לאלכוג'ל

טרנד אלכוהול החיטוי התחיל לדהור לתוך כל תיק וארון בישראל בחסות הנגיף. בחודשיים האחרונים נרכש האלכוג'ל בכמויות גדולות, ושפשוף הידיים הנוירוטי הפך לאחד מסימני ההיכר המרכזיים של התקופה. בצילום: פס הייצור במפעל ד"ר פישר באזור התעשייה קדמת גליל, השבוע.

בית המלון

חמ"ל הלובי

ההפסקה של תנועת התיירים למלונות אפשרה להפוך כמה מהם לאתרים לקליטת חולים. ראשון היה מלון דן פנורמה בתל אביב, שפיקוד העורף נטל את השליטה עליו והפך את אירוח החולים למבצע צבאי לכל דבר. בצילום: חמ"ל המלון בפעולה, השבוע. 

בית הילדים

עצובה בובה זהבה

מילא המבוגרים, אבל מה חטאו הילדים, שהקורונה לקחה מהם את חדוות החג, את רוח החופשה ואת האישור לנשום ריחות אביב. במקומם קיבלנו מראות מכמירי לב של צעצועים מיותמים, אופניים עזובים וצמחי פרא שגדלים בארגז החול. בצילום: בית הילדים הנעול בקיבוץ כפר המכבי, השבוע.

בית הלוויות

אחרי מות

גם בדרכו האחרונה של נפטר, רגע לפני שהוא נלקח אל האדמה, פגעה קללת הקורונה. צוותי חברה קדישא נדרשים להתמגן, ומסעות הלוויה רבים נערכים מול קהל מצומצם ובהקפדה על שמירת מרחק. בצילום: הלוויית הרב הראשי הספרדי לשעבר, אליהו בקשי דורון ז"ל, בבית העלמין גבעת שאול בירושלים, לפני שבועיים.   



בית הגידול

סוף עונת הנגיפים

רק אל תבקשו מפרדסנים, שמסרו את מיטב ימיהם לעבודת האדמה, להישאר בבית. עם כל הכבוד לנגיף, מישהו צריך לצאת לדשן, לנכש ולקטוף. בקיבוץ גבעת חיים איחוד התגייסו כולם לעבודת הקטיף ולתחזוקת גידולי השדה, כי יודע חקלאי פיקח שבלי הקשר לקרקע, אין טעם להילחם בשום מגיפה. בצילום: נדב וקנין, עוזי לס ואיתן מצקין בקטיף תפוזי ולנסיה האחרון לעונה, השבוע. 

עד הבית

תחושת שליחות

לכל מלחמה הגיבורים האלמונים שלה. הפעם היו אלה האנשים בכתום ובכחול, השליחים על האופנועים, הקורקינטים והאופניים, שהיו היחידים שהעזו לנסוע ברחובות בשיאם של ימי הסגר. הם היו החוליה שקישרה בין הלקוחות המורעבים בבית לבין המסעדות (שנשארו פתוחות למשלוחים בלבד), החנויות למוצרים דיגיטליים, הסופרמרקטים והירקניות. בצילום: שליח בתל אביב, סוף מארס.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו