במהלך החודשים הראשונים של התפשטות נגיף הקורונה בישראל, דיווחו כלי התקשורת על "מחדל" שאליו קשרו בטעות גם את בתי הדיור המוגן. בפועל, לימדו הנתונים כי מספר המתים והנדבקים בדיור המוגן עמד על אפס (!). הנתון המדהים הזה, המלמד על הצעדים הנכונים שבהם נקטו ההנהלות, הניע רבים לעבור לדיור המוגן, או לדבוק בתכוניתם המוקדמת יותר לעבור, גם בתקופה שעבור אחרים מסמלת אי ודאות.
"היום כבר אין חשש לעבור לדיור המוגן, אבל בגלל הדיווחים המוטעים, אנשים חשבו שמדובר בפצצה מתקתקת", אומר עוזי זליכה, מנכ"ל הבית ברמת השרון מרשת מגדלי הים התיכון, "אנשים לא הבינו את ההבדל בינינו לבין בתי אבות אבל אחרי שהתבררו הנתונים המדהימים על אפס תחלואה בגל הראשון, התמונה השתנתה. אני יודע שיש לפחות ארבע דיירות שעומדת להיכנס אלינו בשבועות הקרובים, שהתחילו להתעניין במעבר לפני הקורונה, הקפיאו את המהלך למספר חודשים בגלל המגבלות, וכיום זירזו את המעבר כי הבינו שזה מקום טוב עבורן. הקורונה היא זו שבסופו של דבר דירבנה אותן לחתום על החוזה והן אמרו 'טוב, היינו בבית ארבעה חודשים, ואנחנו כבר רוצות לעבור'".
זליכה מספר גם על דיירת בת 80 שעברה אל בית הדיור המוגן שבוע וחצי לפני שהתחיל הסגר הגדול. "היא ממש נפלה לתוך הבלגאן, בקושי הצליחה לארגן את הדירה ולא יכולנו לאפשר לבת שלה להיכנס לעזור לה, כי רצינו לבודד את המקום. מאד חששתי מהמעבר שלה כי זו היתה תקופה לא נעימה, אבל כמה חודשים אחר כך דיברתי איתה על ההתלבטות שהיתה לה אם לעבור או לחכות, ועל כך שבסוף היא קפצה למים ועברנו יחד את כל הקושי שהיה כרוך בזה. היא אמרה חד משמעית: 'טוב שאת התקופה הזו ביליתי כאן ולא נשארתי לבד בבית'.
"גם מדיירים אחרים שמעתי את המשפט 'טוב שאנחנו פה בקהילה ולא לבד'. הפכנו את הלימון ללימונדה במשבר הקורונה: עטפנו את הדיירים, דאגנו להם, פינקנו אותם, וכמובן שהקפדנו מעל ומעבר לשמור על כללי הבריאות. היה להם הרבה יותר נעים כי בזמן שאנשים לא עשו כלום והיו סגורים בדירות, פה היתה להם פעילות".
"היום כבר אין חשש לעבור לדיור המוגן" // צילום: באדיבות רשת בית בלב
"המקום הנכון להיות בו"
שרגא שלנגר, בן 78, אב לשלושה וסב לתשעה נכדים ושתי נינות, צפוי לעבור בעוד כשבועיים מביתו בפתח תקווה ל"בית בלב" בתל אביב. "קיבלנו את ההחלטה על המעבר עוד לפני משבר הקורונה", הוא מספר, "זה קשור לגיל ולקושי של החיים בבית שאני גר בו כעת. אני גר עם זוגתי אחרי שאשתי נפטרה לפני כשלושים שנה. זוגתי צעירה ממני אבל קשה לנו: אנחנו גרים בבית משותף, בקומה שניה ללא מעלית, אנחנו כבר לא צעירים ולא קל עם הקניות, עם אחזקת הבית והכנת האוכל. עם הגיל גם אוספים מחלות והבריאות מתרופפת, וקשה לעשות את כל המשימות שהיינו רגילים אליהן".
שרגא מספר כי לא רק שמשבר הקורונה לא גרם לו לשקול דחיה או ביטול של המעבר לדיור מוגן אלא להיפך. "בזמן הגל הראשון סבלנו מאד. 'העבדנו' את הילדים במשלוחי קניות אלינו הביתה. הם סחבו ארגזים עם אוכל, שמו לנו ליד הדלת וברחו. זו היתה תקופה מאד לא נעימה - לא עבורנו ולא עבור המשפחה. במקום כמו דיור מוגן דואגים לדיירים עם אוכל חם עד החדר, לפעילויות חברתיות ותרבותיות, ולא צריך לדאוג לשום דבר. בניגוד למה שאמרו בתקשורת ובניגוד להפחדות, אנחנו חשבנו שדיור מוגן הוא דווקא המקום הנכון להיות בו בסגר ובתקופה כזו בכלל. יש שם גם טיפול רפואי במקרה הצורך, ומקפידים על כל מה שצריך ויותר מכך כדי שלא יהיו הדבקות".
בנו של שרגא, ניר שלנגר, מוסיף: "מאד חששנו בגל הראשון מכך שאבא גר בדירה רחוק מאיתנו, כי כל הזמן דיברו על קבוצות הסיכון ולאבא יש את כל מחלות הרקע וברמה גבוהה. היינו צריכים להיות מאד קשוחים איתו כדי שיקפיד לא לצאת מהבית. ביקרנו שם כל יומיים כדי לראות מה שלומם, עשינו קניות עבורם, זה היה מאד לא פשוט עבור כולנו. עוד לפני הקורונה דיברנו על כך שיעשו את המעבר, ובמהלך הגל הראשון והשני לא חששנו, כי ידענו שלא נמצא אף חולה קורונה בדיור המוגן. מעבר לכך, בכל דבר שעושים בחיים לוקחים סיכון מחושב".
כשאנחנו שואלים את שרגא מה היו הדברים החשובים ביותר עבורו במקום שיהיה לו בית בעוד זמן קצר, הוא משיב: "רצינו קודם כל מקום שיפתח לנו את האופקים מבחינת נושאי עניין. אנחנו גרים בפתח תקווה הרבה זמן, מקום סגור וצנוע, ורצינו להרגיש את החיים בעיר הגדולה. מעבר לזה רצינו שיהיה לנו נוח מבחינת צרכים יומיומיים כמו הכנת אוכל, ובדיור מוגן תמורת סכום סמלי אנחנו מקבלים ארוחות נהדרות. רצינו מקום שנראה טוב, במרכז הפעילות החברתית של תל אביב. כחובב שחיה המקום מממן לי פעילות בבריכה בנווה שרת, וכמובן שהיו חשובים לי האנשים. חיפשנו חברה טובה, בית אבות היה לנו מוקדם מדי ו'כבד' מדי. חיפשנו דיור מוגן, פתוח ולבבי, צעיר ותוסס, וכמובן שתהיה לנו את האופציה לשנים הבאות להתבגר בו למקרה שנצטרך טיפול סיעודי".
"לנו, כבנים של מי שהולך להיות בדיור מוגן", מוסיף ניר, "היה חשוב לראות קודם כל את המבנה והתחזוקה, את הצוות, את הרוח של האנשים שמנהלים את המקום, את המיקום וכמובן את הדירה עצמה שיגורו בה. מבחינה חברתית אני סומך על אבא שלי שימצא שם חברים חדשים, הוא אדם חברתי מאד, וגם האזור מזמין אוכלוסיה שאני מאמין שתהיה נעימה לו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו