ההצגה חייבת להימשך

עולם התרבות בישראל משווע לתקומה - החל מהקהל שמתגעגע להופעות, דרך עובדי הבמה ועד האמנים שמחפשים כל דרך להתפרנס ולממש את עצמם. אבל בשעה שהקופות והשערים סגורים, בבתי הדיור המוגן נהנים הדיירים משפע של תרבות מגוונת, כאילו לא היתה קורונה מעולם.

"כשאני מדבר עם בני משפחה וחברים מבחוץ, הם אומרים לי 'כמה טוב לכם שאתם ממשיכים בכל פעילויות התרבות, כשבחוץ  הכל סגור'", מספר בני בן אליעזר, תושב הבית בנורדיה מרשת  מגדלי הים התיכון, "במשך שישה ימים בשבוע יש לנו פעילויות מגוונות ואין פה רגע שלא דואגים לנו לתוכן, כל אחד מוצא עניין. יש לנו פה כל הזמן פעילות בשעות הפנאי - זה היה לפני הקורונה וזה המשיך גם במהלך השנה האחרונה, משום שדואגים שיתאפשר להשאיר הכל פתוח במסגרת המגבלות".

מנכ"לית הבית בנורדיה, בת אל דניאל, מספרת כי ברשת מגדלי הים התיכון היה ברור מרגעי הסגר הראשונים שבבתים יעשו הכל כדי לספק לדיירים את המשך השגרה התרבותית:  "חרטנו על דגלנו את המוטו 'מעניין לחיות פה'  - עוד לפני שהגיעה הקורונה. אנחנו מניפים את נס התרבות ומובילים אותו כשמדובר בגיל השלישי, כך שעם פרוץ הקורונה היה מבחינתנו טבעי שעולם התרבות יקבל את הנופך שאנחנו  מאמינים בו, בכלל - כחלק מאיכות החיים של  הדיירים פה - ובפרט בימים של סגר. פתחנו כאן את הגולדן רינג - מתחם אינטימי שפעל בהתאם להנחיות התו הזהוב עם שמירת מרחק, קפסולות וכדומה. הופיעו כאן אמנים מהשורה  הראשונה כמו אסף אמדורסקי, אלי גורנשטיין,  חמי רודנר, העיתונאי רוני קובן, יוסי אלפי, נתן דטנר ועוד.

"אחרי הגל הראשון, בקיץ, פתחנו בנורדיה כפר הופעות חיות עם קפסולות שמכילות בסך הכל ‭ 80‬ אנשים בהופעה. הופיעו שם שלומית אהרון, דודו פישר, רמי קלינשטיין, הזוג המלכותי של האופרה הישראלית, התיאטרון  העברי ועוד".

בת אל מספרת כי לצד ההנאה הגדולה של הדיירים, היתה ניכרת ההתרגשות הרבה גם אצל האמנים, שעבורם למעשה נפסקה כמעט לחלוטין הפעילות שהיו מורגלים אליה בשגרה, והקהל בדיור המוגן היה מראה לא שכיח עבורם בתקופה  כזו. "היתה לנו זכות לארח את האמנים האלה וכולם הרוויחו.  רמי קלינשטיין, למשל, שאני בספק אם היה מופיע בדיור מוגן אלמלא הקורונה, כתב בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו עד כמה התרגש מהמיזם הזה ועד כמה נהנה מההופעה  בבתי הרשת. הוא דיבר על הקהל, על מחיאות הכפיים ועל כל החוויה המרגשת שעבר כאן מהזווית של האמן".

תרבות מעודכנת

"חמי רודנר התקבל פה באהבה גדולה", מוסיפה בת אל, "כשביצע הופעה של קאברים למיטב הלהיטים הישראליים הנוסטלגיים של  אריק איינשטיין, שלום חנוך, הביטלס ועוד. הוא  גם הופיע עם אביו, הסופר עמוס רודנר. זה ביטוי לשילוב של קלאסי ועכשווי, שזה אחד העוגנים  של 'מעניין לחיות פה'. בני הגיל השלישי של היום מאוד רוצים שפה משותפת עם הנכדים והנינים, ומאוד מעצים אותם כשמביאים לכאן אמנים רלוונטיים. זה משנה תפיסות של אנשים  ביחס לגיל השלישי. ה-‭70‬ של היום זה ה‭60- ‬  של פעם, וחשוב למבוגרים להיות מעודכנים. זה אנטיתזה למה שעשתה הקורונה לעולם: בחוץ  אנשים הפסיקו לעבוד, לצאת, לבלות, נסגרו  בבתים, ודווקא כאן פורחים ומרגישים חיוניים.

"דווקא בתקופה הזו, כל מה שאנחנו מציעים פה מבחינת תרבות ופנאי חיזק אצל רבים את ההחלטה לעבור לדיור המוגן. אנשים הבינו את הערך המוסף של מקום כזה. מה שבשגרה היה מובן מאליו קיבל כעת משנה תוקף והעלה את קרנו של הדיור המוגן, בין היתר כמקום שנותן מעטפת מוגנת לצד ניהול שגרת חיים שוקקת ותוססת מבחינת חברה ותרבות.

"היום אנחנו קצת רואים את האור בקצה המנהרה, אבל כאן חיו חיי שגרה ברוכה כל  הזמן, ולדעתי כשיאמדו נזקים, הדיירים פה ייצאו נשכרים. אמנם גם פה הם חוו קשיים כמו  כולם, אבל ביחס לאנשים אחרים בגילם, שפר עליהם מזלם והם גם הודו לנו על כך יום יום, וקיבלנו מהם ומבני המשפחה חיזוקים על כך. לשמחתי אני גם יכולה לומר שמעל הכל - לא היה לנו ולו חולה אחד בכל התקופה הזו, וגם זה מוכיח שאפשר לנהל שגרה תקינה במקום  כזה, גם בימים כאלו".

ממרפסת הבית אל הבמה

רותי זלצמן, דיירת בנורדיה, מספרת על  ההופעה שהותירה עליה רושם מיוחד: "באופן אישי התלהבתי מאוד מהופעה של זמר אופרה 'איטלקי', שרק לאחר ההופעה התברר לנו שלא נולד באיטליה, ושמדובר בבחור ירושלמי  בשם רונן לזרוב, יהלומן במקצועו, שהתגלה במהלך תקופת הקורונה כששר לעוברים והשבים על מרפסת ביתו. הוא נתן פה את ההופעה הכי טובה שראיתי מימיי, הוא מאוד נלהב להופיע בפני קהל ונתן שואו מדהים. אני לא מבינה עדיין איך כל הרשתות החברתיות עוד לא גילו אותו - ואני קצת מתמצאת במוזיקה.

"בנוסף הביאו לנו עוד המון הופעות שכל אחד מצא בהן את המועדפת עליו, ובעיקר הקפידו שהתכנים יהיו מגוונים ואיכותיים. אנחנו מקבלים כל ערב משהו אחר. גם הארגון של האירועים נעשה עם מחשבה, תוך שמירת כל  הנחיות הבריאות. כל עוד היה מזג אוויר טוב,  סידרו לנו מעין 'אמפי' עם מחיצות סביב הדשא  הגדול, ובמרכזו במה. בין כל שתי מחיצות הכניסו כ-‭20‬ כיסאות עם מרווחים, ומאחר שהמקום מאוד גדול, היה מקום להרבה דיירים, בלי צפיפות ועם הקפדה על כל מה שצריך.

"עד לפני שנה היינו הולכים המון למופעים,  קונצרטים, תיאטרון, סרטים - אינספור דברים. כעת החברים שלי מחוץ לדיור המוגן אומרים  שהם מרגישים ממש מנותקים".

מרים שובי מוסיפה: "כל יום אני אומרת שאנחנו נמצאים בגן עדן. יש פה בכל ערב הופעה, ואני רק חושבת על כמה שזה היה חסר לי אם הייתי עכשיו מחוץ לדיור המוגן. אני מאוד אוהבת את הקברטים שמביאים לנו ואת מופעי המוזיקה.

"אני פה שנתיים, הגעתי בגיל ‭ .75‬ אני זוכרת שבהתחלה השומר היה אומר לי בכניסה 'מה  את עושה פה?' והייתי משיבה שאני בדרך לבית  שלי בתוך הדיור המוגן, אז הוא היה עונה 'את  עוד צעירה, מה יש לך לעשות פה?'. הסברתי שצריך להגיע למקום כזה בגיל צעיר, שבו אפשר ליהנות מכל מה שיש למקום להציע. יש לנו פה באמת איכות חיים. רכזת התרבות שלנו עושה את כל המאמצים כדי שיהיה לנו  מעניין, ואנחנו מודים לה על כך".