"הייתי רוצה להתקשר אליו ושהוא יגיד לי 'בואי הביתה ונדבר'"

שדאן חניפס (19) משפרעם, בתו של רס"מ אימן חניפס, שוטר מג"ב שנפל בעת מילוי תפקידו ביולי 2008.

הילדים של אימן חניפס כמעט לא זוכרים כלום מאבא. שדאן היתה כבת שנתיים, אחיה חסן (17) רק נולד. אבל שניהם יודעים שהם היו כל עולמו. "תמיד מספרים לי שהוא אהב אותי", שדאן מסתירה חיוך מבויש. "לא היה לנו מזגן בבית, ורק אחרי שנולדתי הוא התקין מזגן. הוא שירת בירושלים, אבל אחרי שאח שלי נולד ביקש לעבור לעבוד בצפון כדי להיות קרוב למשפחה.

"אין לי הרבה זיכרונות ממנו. אני כן זוכרת שכשהוא היה הולך לעבודה הוא היה מסמן לי 'ביי ביי' עם היד, והולך. ואני ואמא היינו צוחקות ואומרות שנתגעגע אליו ונחכה שיחזור".

אימן נהרג בתאונת דרכים ליד רמת ישי, במשמרת הראשונה שלו בצפון. הוא היה אז בן 30, נשוי להודא, ואב לשניים. שדאן, שלאחרונה סיימה לימודי פסיכומטרי, מכירה אותו בעיקר מהסיפורים והתמונות. "כולם אומרים שאני נראית ממש כמוהו, רק בבת, והחיוך שלי הוא כמו החיוך שלו".

שדאן מרבה לחייך. באופן כללי, היא משתדלת לראות את הטוב בדברים. אבל השיח על אבא לא קל לה. הוא חסר לה בכל צעד בחייה. "הייתי רוצה לספר לו על כל מיני התלבטויות בחיים. לספר לו שהיה לי קשה ללמוד לפסיכומטרי, שאני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד, לספר לו על החברות שלי. אפילו סתם סיפורים מצחיקים. הייתי רוצה להיות מסוגלת להתקשר אליו ושהוא יגיד לי 'בואי הביתה ונדבר'.

"הוא חסר בדברים הקטנים האלה. אני רואה את החברות שלי ובני דודים שלי הולכים ומחבקים את אבא שלהם, ואני גם רוצה. הייתי רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו. למרות שלא הכרתי אותו, אני מכירה אותו מהסיפורים עליו. ומבחינתי, הוא היה אדם שעושה את המקסימום כדי שכולם סביבו יהיו שמחים. אדם טוב. אנחנו תמיד אומרים שאם אבא היה פה, בטח הדברים היו נראית אחרת. היינו הולכים לכל מיני מקומות, היה לנו רכב אחר, חיים אחרת".

מדי פעם, תספר בגאווה, מגיעים אליהם חברים של אביה ומספרים עליו. "מאוד חשוב לי לשמוע את הסיפורים האלה, כי אני רוצה לדעת עליו הכל. איך הוא התנהג עם החברים שלו, איך התנהג בעבודה. למרות שזה כואב, אני אוהבת לשמוע עליו ולדבר עליו. הוא היה גיבור בשבילי".