"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
צפו

"השנה אני מציין את המעבר בין הזמן שחייתי עם אבא, לזמן שחייתי בלעדיו"

עבור סתו הררי (29) מקדימה, בנו של סא"ל דב (ברי) הררי, שנפל באוגוסט 2010 בגבול לבנון, "לא משנה אם אתה בן 4, שנתיים, או 30, הכאב חזק בכל גיל" • "לאבא נולדה נכדה ראשונה, והייתי רוצה שהוא יידע את זה"

,עודכן
0השמעה
"הייתי בבית כשהיתה דפיקה בדלת וראיתי דרך העינית את החיילים". סתו עם אביו דב ז"ל. צילום: מהאלבום הפרטי

סתו הררי (29) מקדימה, בנו של סא"ל דב (ברי) הררי, שנפל באוגוסט 2010 בגבול לבנון.

"דברים שרציתי לומר". סתיו הררי // צילום: גרגורי ירין, עריכת וידיאו: סיון שוסטר

"השנה אני מציין את המעבר בין הזמן שחייתי עם אבא, לזמן שחייתי בלעדיו", מספר סתו הררי והלב יוצא אליו. "חייתי איתו 15 שנה, ומהשנה אהיה בלי אבא יותר זמן מאשר עם אבא. וזה מלווה בתחושות מאוד לא פשוטות. כי אין גיל שבו אתה מבין יותר את המצב. הכאב הוא אותו כאב. זה לא יותר קל אם אתה בן 4, שנתיים, או בן 30. הכאב הוא חזק בכל גיל".

סתו היה בן 15 כשאביו נהרג בדרום לבנון. דב היה סא"ל במיל', נשוי לרונית ואב לארבעה. בן 45 במותו. סתו, הבן הצעיר במשפחה, היה זה שקיבל את המודיעים שחיפשו את אימו.

"הייתי בבית כשהיתה דפיקה בדלת וראיתי דרך העינית את החיילים. לא כל כך הבנתי מי הם אז הערתי את אחותי. היא היתה בת 18, לקראת גיוס, אז היא כבר יותר הבינה את התמונה. לא הצליחו למצוא את אמא שלי שהלכה לקניות, והתלבטו מאוד אם להודיע לנו. אבל הם כבר היו מולנו, ואמרו לנו. ואז אמא לי הגיעה הביתה, ושמטה את הקניות".

הוא מכיר היטב את סיפור הפגיעה של אביו, שנהרג מפגיעת כדור כשבא לטפל בחברו שנפצע. לאורך השנים שחלפו, שמע על גבורתו מכל עבר, ובעיקר מחבריו של דב שעדיין מקפידים לשמור על קשר עם המשפחה. גם עכשיו, כשהוא עובד כהנדסאי חשמל, הוא נוצר את הימים בהם הצטרף לאביו בעבודתו.

"הזמן לא מקל עלינו", הוא מחייך במבוכה. "לפעמים גם בחיים עצובים יש שמחות. נולדה לו נכדה ראשונה, והייתי רוצה שהוא יידע את זה. שהבית מתחיל לראות טיפה אור. הייתי רוצה שהוא יידע שאני מתקדם טיפה בחיים, בפן המקצועי והאישי וחבל לי שהוא לא חלק מזה.

"הזמן לא מקל עלינו". דב ז"ל בשירותו הצבאי,צילום: מהאלבום הפרטי

"בתור בן יחיד היה לי תמיד חשוב להיות עם דמות שאני יכול להזדהות איתה. היינו שני גברים בבית. אבא שלי היה נגר אבל הוא היה עושה הכל. ובכל הזדמנות שהיתה לי הייתי רוצה להספיק לעזור לו בעבודה.

"בתור בן יחיד היה לי תמיד חשוב להיות עם דמות שאני יכול להזדהות איתה. היינו שני גברים בבית". סתו הררי,צילום: יהושע יוסף

"החוסר שלו מורגש בכל יום. זה נשמע קלישאה, אבל הוא באמת איתי בכל צעד. ואני חושב מה הוא היה עושה במצבים מסויימים, ואיך הוא היה בונה, ומחבר, או איך הוא היה מתנהג. וכל הזמן אני חושב מה הייתי יכול לעשות יותר טוב. כמוהו".

בתקופה לאחרונה סתו משרת במילואים בגבול הצפון. "בהתחלה היה לי קשה להיות שם, איפה שאבא שלי היה, והייתי חייב להתרחק בשביל הנפש. אבל לצערי ולשמחתי זכינו להיות בעוד כמה סבבי מילואים, אז היתה לי הזדמנות לרפא את הפצע הזה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר