יונתן (22) ורחל (17) מויאל מסתכלים אחד על השני בעיניים גדולות. "אי אפשר היה לחשוב שמשהו יקרה לאבא. זה היה בלתי נתפס", רחל נושכת שפתיים. "כשהוא היה בבית, בחג הראשון של סוכות, הוא ממש הלך לבקר את כולם. זה היה שבוע של נסיעות. כאילו אמר ביי לכולם".
אבא שלהם, שאול מויאל, נהרג באחד האירועים הקשים בלבנון בו נהרגו 6 לוחמים. במציאות הבלתי נתפסת שנוצרה במלחמה הזו, גם העובדה ששאול הוא אב לעשרה ילדים, לא מנעה ממנו לצאת להילחם. הוא היה בן 47 במותו, נשוי לסמדר. איש חינוך, איש אדמה, שאף התנדב ברשות הטבע והגנים כשהדריך סיורים בנחל קנה הסמוך לביתם.
יונתן הוא הילד השני. לפני 5 חודשים השתחרר משירות סדיר במחנה שורה. מאז הוא משרת שם במילואים. רחל היא הבת השישית, תלמידת כיתה יא'.
בעל תואר שני בביולוגיה והיה דמות אב במילואים
"אבא שלי היה בעל תואר שני בביולוגיה, והתייחס לצמחים שלו כמו שהוא מתייחס אלינו, לתלמידים שלו ולחבר'ה שלו במילואים, ולהפך", מספר יונתן. "הוא ורחל היו מטפים בגינה בבית, מגדלים תאנים, אבוקדו, תפוחי אדמה וכדומה. היה לו ידע נרחב וכל מה שרציתי לדעת הוא ידע. ואם לא ידע, היה בודק וחוזר עם תשובה.
"הוא היה חוזר מהצבא וקורא לנו 'אחי', כי היה מאוד מחובר לסיטואציה של המילואים. המילואימניקים ששירתו איתו אמרו שהוא היה כמו אבא בשבילם, ואני קצת מקנא באמירה הזו כי בשנה הזו לנו לא היה אבא כל כך. היה לו כושר של אדם בן 16, וכוח רצון מטורף".
את הבוקר ההוא, בו יצא אבא שאול שוב למילואים, יונתן משחזר בראשו שוב ושוב. "נפרדנו לפני הרכב. הוא אמר לנו שהוא הספיק הרבה, יש לו עשרה ילדים, והחיילים הצעירים צריכים להישאר בבית לנוח והוא צריך ללכת. שבוע אחר כך הוא נכנס ללבנון. היתה הרגשה רעה כזו. כבדה. ואז בשבת הודיעו לנו שהוא נהרג".
"כתבתי לו תודה על הכל"
עכשיו הם לומדים להתמודד עם החוסר הגדול. "הייתי רוצה להגיד לו תודה", יונתן מחייך בענווה. "אבא היה הרבה מעבר לדמות אב בשבילי. הוא היה הרב שלי, הפילוסוף, הפסיכולוג, איש יצירה. אני לא הספקתי להגיד לו תודה על כל השנים שהיה איתנו. אמא כל הזמן אמרה שבזכותו היא הפכה להיות מי שהיא היום".
רחל עוד הספיקה לכתוב לו מכתב לפני שיצא לסבב המילואים האחרון. אבל עד היום היא לא יודעת אם קרא אותו. "כתבתי לו תודה על הכל ושאנחנו מעריכים אותו וגאים בו. אני לא יודעת אם הוא הספיק לקרוא אותו".
יונתן מוציא מכיסו שני דפי פוליו גדולים, בהם כתב על הגעגוע והחוסר. על עלייה לקבר לעיתים קרובות, על הצמחים שמחכים שאבא יחזור, על זכרונות מתוקים שיש לו מאבא.
לאחר מכן הוא מזדקף. "בחור שהיה עם אבא במילואים סיפר לנו שהם ישבו באחד הימים, ואחד מהחבר'ה אמר שצריך לשאוף למדרגה עליונה", יספר. "אבא שלי אמר שהוא רוצה להיות פשוט שאול. לא מישהו אחר. וחשוב לי להגיד את זה, כי אם יש מהשו שימשיך את אבא שלנו, זה שכל אחד יהיה עצמו. עם מלא כוח רצון ואמונה בעצמכם, תהיו אתם. זה השיעור שהוא לימד אותנו".
מי שהכיר את מויאל מקרוב הוא הזמר והיוצר חנן בן ארי, שהיה התלמיד שלו בתיכון. הזמר נפרד ממנו בחשבון האינסטגרם שלו והקדיש למורו סטורי לאחר שנפל בקרב בדרום לבנון.