ההתרגשות סביב אליפות אירופה בכדורגל והמשחקים האולימפיים בקיץ האחרון היתה בלתי נמנעת. גברים, נשים וילדים ברחבי ישראל בילו שעות ארוכות בצפייה בניצחונות או בהפסדים של הקבוצות והספורטאים האהובים עליהם. התעניינות מיוחדת נרשמה סביב נבחרת ספרד בכדורגל - שזכתה ביורו, ופחות מחודש לאחר מכן עשתה זאת שוב כשגרפה את מדליית הזהב באולימפיאדה. לרגע אחד, במעקב אחר מעצמת הכדורגל, הצליחו הישראלים לברוח מהטראומה הבלתי נגמרת הקשורה למלחמה.
עם זאת, אני מוצא תופעה שקשה להסביר. בעוד אנשי תקשורת ופקידי ממשל ממשיכים להזכיר לנו שספרד והנהגתה הן מהגורמים האנטי־ישראליים ביותר באירופה, ישראלים רבים רואים בנבחרת הכדורגל של ספרד אלילה. הם מבדילים בין הצהרות שר החוץ הספרדי לבין המהלכים הקסומים של שחקני הכדורגל הספרדים.
ההבחנה הזו, בין האינטרסים של ישראל בזירה העולמית לבין החיים היומיומיים הפרגמטיים, היא עיקרון מוביל במדיניות החוץ והכלכלה של ישראל. למעשה, במובנים רבים זהו החמצן שמחזיק אותנו.
ספורט אינו המרחב היחיד שנותן לישראל הזדמנות לבטא אינטרסים מגוונים. מסחר והשקעות דו־צדדיות הם תחום נוסף שבו אנשים מקבלים החלטות מסחריות על בסיס אינטרסים עסקיים, תוך כדי ניווט במים הפוליטיים והדיפלומטיים הרותחים.
הכלכלה התוססת של טורקיה היא דוגמה לכך. עם פתיחת המלחמה בעזה, ההנהגה הטורקית הביעה גישה אנטי־ישראלית. נוסף על הצהרות עוינות, ממשלת טורקיה הציגה אמצעים מסחריים דו־צדדיים שונים שהקשו על הסוחרים הטורקים להמשיך לסחור בישראל.
עם זאת, המציאות המסחרית חזקה מכל דבר. למרות המלחמה הסחר המסחרי הדו־צדדי בין טורקיה לישראל המשיך לשגשג. התלות הכלכלית מכסה מגוון רחב של תעשיות וענפים, מטקסטיל ועד כימיקלים, וחברות טורקיות וישראליות מצאו דרכים להשתמש בצדדים שלישיים, בבעלי ברית כגון בולגריה, כדי להקל את עשיית העסקאות תוך עקיפת המגבלות הטורקיות על הסחר הדו־צדדי.
אני לא תמים. ההתנגדות הטורקית וגישתה כלפי ישראל השפיעו על תפיסת הישראלים את טורקיה. לדוגמה, בקיץ האחרון ראינו ירידה משמעותית במספר התיירים הישראלים בטורקיה. רוב המשפחות הישראליות העדיפו את קפריסין ואת האיים היווניים ה"בטוחים" יותר, גם אם איים אלו יקרים מעט יותר מאתרי הנופש הזולים שבהם ביקרו באופן קבוע. עם זאת, הנקודה היא שהריאל פוליטיק האזורי של טורקיה לא הרס את הצורך של הישראלים והטורקים להמשיך לסחור אלו עם אלו, ולהשקיע הון במקומות שהם קרובים ומוצלחים כלכלית.
סטנדרט כפול
מה יכולות ללמד אותנו הדוגמאות הללו בספורט ובעסקים על הכיוון שבו ישראל הולכת, ומהן ההזדמנויות בשנים הקרובות לרעיונות חדשים ויצירתיים ביחסים חוץ־מסחריים? הסטנדרט הכפול, או מה שרבים מכנים "העולם המבוזר החדש", מושך מדינות רבות, וישראל בתוכן, למערכות יחסים מקבילות פונקציונליות, המבוססות על אינטרסים משותפים.
הדוגמאות רבות: משיתוף פעולה עם רוסיה בסוריה, תוך ראיית התמיכה שלהם בהנהגת חמאס, ועד להשתתפות סינית במכרזים ציבוריים בישראל, תוך אירוח פסגת "היום שאחרי" לעולם הערבי - ישראל מתמודדת עם עולם שבו התפרקות הגושים המסורתיים מאלצת אותה לזהות בריתות חדשות. בריתות אלו יכולות להציג לישראל הזדמנויות מסחריות חדשות, שותפויות צבאיות קריטיות, או תמיכה ממקומות מפתיעים בארגונים בינלאומיים, כמו האו"ם וסוכנויותיו השונות.
הודו היא אחד המקרים המורכבים אך המבטיחים ביותר. בעוד ממשלת ישראל הודיעה על השקעות אסטרטגיות בהודו במהלך השנים, רק לאחרונה החלה הודו להשקיע באופן דרמטי בפתרונות הגנה ישראליים, ובונה שותפויות חדשות בין חברות הגנה וטכנולוגיה ישראליות לבין המגזר הציבורי ההודי. בשנת הכספים 2024-2023 לבדה עמד הסחר הדו־צדדי בין שתי המדינות על 4.42 מיליארד דולר.
לא מדובר פה רק במכירת הטכנולוגיות הטובות ביותר למדינה גדולה, שמתמודדת עם אתגרים ביטחוניים אזוריים מצד שכניה. כמדינה הגדולה בעולם כיום מבחינת אוכלוסייה, ואחת הכלכלות הצומחות ביותר בעולם (ואולי הגדולה ביותר יום אחד), מודל החוסן של ישראל הוא קריטי לצמיחתה ולהצלחתה בעתיד.
הפתרונות הישראליים במגזרים רבים, כגון טכנולוגיות מזון וסייבר, יכולים לעזור להודו לנווט במציאות מורכבת של ניהול כלכלת ענק. הודו גם משתמשת בישראל כדי לבנות גשרים עם מדינות מקומיות במזרח התיכון, וכבר נחשף שמיזמים גדולים יחברו את ערי הנמל הישראליות, דרך המפרץ וערב הסעודית, עם מסדרון המסחר ההודי־אסיאתי. ישראל, מצידה, מקבלת גישה לקהילות מוסלמיות מתונות, ומחזקת את הברית בין ארה"ב להודו.
זה לא צירוף מקרים שארה"ב משמשת נקודת התייחסות בסיפור האהבה הישראלי־הודי. העתיד ימשיך ויאפשר לחברות ישראליות למכור מוצרים ופתרונות לשוק ההודי בשיתוף פעולה עם שחקנים מסחריים גדולים מארה"ב. זה נותן לתהליך לגיטימציה ואמינות נוספת.
ארה"ב אינה הדוגמה היחידה שבה צד שלישי משמש מחבר כדי לעזור לישראל ולשותפיה. ראינו מקרים דומים גם באירופה ובאסיה. מדינה נוספת שמשחקת תפקיד בהבטחת האינטרסים החוץ־כלכליים של ישראל ברחבי הגלובוס היא גרמניה, המשתמשת בכוחה כדי לקדם את האינטרסים שלה ושל ישראל.
גרמניה היתה אחת המדינות הראשונות שביטלו את נוכחות חמאס באירופה, והקפיאה את נכסיו במוסדות פיננסיים אירופיים. נוסף על כך, הבסיס התעשייתי של גרמניה משמש מעבדה לחדשנות ישראלית, וחברות גרמניות מפנות מוצרים ושירותים ישראליים לעבר מערב אירופה ומזרח אירופה דרך רשת מורכבת של ערוצי הפצה. למעשה, גרמניה היא שוק קריטי בפני עצמו, אך גם חלון לשאר העולם.
לסייע לחתולי הפרא
רק לפני כמה שנים קיבלתי הזמנה להצטרף לפאנל ראשי מדינות של איים שונים ברחבי העולם כדי לדבר על מגמות שונות בפיתוח כלכלי וביטחוני. די מהר עבר הדיון לנושאים אקזוטיים, כגון עליית מפלס הים ובריתות הגנה. האיים באוקיינוס השקט תמיד היו חתול פרא: מדינות קטנות, וכלכלות עם חשיבות מוגבלת בקהילה הבינלאומית. ישראל הצליחה לנצל את היחסים הטובים שלה עם האיים כדי להשיג קולות במוסדות בינלאומיים, כמו האו"ם. מכיוון שבארגונים אלו כל קול נחשב, ולעיתים קרובות אי חשוב ממש כמו כלכלה גדולה, בניית אמון באמצעות תמיכה בפיתוח וגישה להנהגת ארה"ב היתה המפתח.
שיקולים כלכליים המשולבים ביחסי חוץ אינם חדשים לישראל. מיהי הודו הבאה? מה הם המקומות הבאים שיכולים לספק לנו הזדמנויות פנטסטיות במגוון חזיתות בינלאומיות? לשם כך עלינו להסתכל על מצב העולם כיום ולהבין טוב יותר את הדינמיקה שבו
איים אלו אמנם אינם מדינות מרכזיות במועצת הביטחון, אך הם סיפקו קולות קריטיים בנושאים שישראל באמת דואגת להם בעצרת הכללית של האו"ם. מכיוון שמדינות אלו ממלאות תפקיד חשוב כחלק מגוש האיים הנלחם במדיניות שינויי האקלים בעולם, נראה שמיקוד של ישראל בפתרונות ובמדיניות אקלים, יחד עם הסטארטאפים הישראליים המצוינים בתחום, יכולים לטפל בהרבה מהאתגרים שמטרידים את האיים הללו ואיים אחרים.
מיהי הודו הבאה? מהם האיים הבאים שיספקו לישראל הזדמנויות במגוון חזיתות בינלאומיות? לשם כך עלינו להסתכל על מצב העולם ולהבין טוב יותר את הדינמיקה שבו.
אחת המגמות הצומחות ביותר היא ההשפעה הגיאו־כלכלית בקבלת ההחלטות. הצומת בין מדיניות חוץ לדינמיקה כלכלית אינו חדש, אך הוא התחזק בשנים האחרונות. כולנו היינו עדים לאופן שבו כלכלות השתמשו בכלים כלכליים כדי לקדם אינטרסים ביטחוניים וכלכליים. רוסיה השתמשה במונופול שלה בשוק הגז הטבעי האירופי כדי להפעיל לחץ על מדינות אירופה במהלך מלחמת רוסיה־אוקראינה, כולל בימי החורף הקרים. זה אילץ את האיחוד האירופי להטיל סנקציות על הנפט הרוסי והביא לעליית מחיר היבוא של גז מרוסיה.
ממשלות ארה"ב, הן מהשמאל והן מהימין של המפה הפוליטית, מטילות הגבלות על יצוא טכנולוגיות רגישות לסין ולחברותיה, משבבים ועד כלי בינה מלאכותית, כחלק ממלחמת הסחר וההשקעות הגלובלית בין ארה"ב לסין.
שיקולים כלכליים המשולבים ביחסי חוץ אינם חדשים לממשלת ישראל - מעליית התיירות הסינית לישראל ועד לדיאלוג האסטרטגי עם הודו, ישראל מפתחת בריתות כלכליות חדשות כדי לקדם את האג'נדה הביטחונית והכלכלית שלה. עם זאת, ברור שישראל יכולה לעשות יותר כדי להשתמש במאפייניה הייחודיים ולהמשיך לבסס את מקומה בעולם.
אף שלעיתים מכנים אותה אומת הסטארט־אפ, המגזר הטכנולוגי הישראלי חשוף באופן לא פרופורציונלי לשוק האמריקני. בעוד משקיעים רבים מגיעים מאירופה ומאסיה, רוב המשקיעים והשותפים הטכנולוגיים של ישראל מגיעים מארה"ב. הסינרגיה בין האקוסיסטם הישראלי לעמק הסיליקון חסרת תקדים. עם זאת, יש מקום לקדם חדשנות וטכנולוגיה במדינות באפריקה ובאמריקה הלטינית, למשל, שבהן ישראל מתמודדת עם גישה עוינת. במקומות אלו יש ביקוש עצום לקפיצת מדרגה ולשימוש בטכנולוגיה. ואכן, חברות וטכנולוגיות ישראליות מצוידות היטב כדי לפתח פתרונות וליישם אותם בשווקים מתפתחים אלה. זה יעזור לישראל לבנות את האמון ואת הקשרים הדרושים לה, במיוחד בעת משבר.
מגזר נוסף שראוי לתשומת לב הוא תחום האנרגיה. הן חברות הנפט והגז המסורתיות, והן חברות האנרגיה המתחדשת, הן מועמדות אידיאליות לפתרון אתגרים אזוריים וגלובליים תוך תמיכה בבריתות ביטחוניות ודיפלומטיות קריטיות. חיפושים משותפים ועסקאות יבוא ויצוא אנרגיה באזור מזרח הים התיכון היו קריטיים לאזור כלכלי חדש־ישן זה. על ישראל למצוא דרכים נוספות לפתח ולייצא רבים מהמשאבים הללו לשווקים חדשים.
לבסוף - מגמת החזרת הייצור, המעבר ממיקור חוץ לייצור מקומי, לא פסחה על ישראל. מטרת המעבר הזה ברחבי העולם היא לבנות שרשראות אספקה בנות קיימא ולגוון את המקורות, לנוכח אתגרי הייצור שצצו במהלך מגפת הקורונה והמלחמות האחרונות, כמו המלחמה באוקראינה. ישראל, ככלכלת אי עם מספר ספקים מוגבל, פגיעה במיוחד בתחום זה וחשופה לסיכונים הקשורים לחרמות כלכליים, לטרור ולמלחמות אזוריות.
שיא המגמה הזו היה במלחמה בעזה, שבה נאלצו חברות רבות להשבית את פעילותן כדי לשמור על בטיחות עובדיהן. הצורך בשרשראות אספקה בנות קיימא ובספקים מגוונים גרם למעבר לייצור מקומי. למעשה, זו יכולה להיות הזדמנות פנטסטית לשוק הישראלי, ורבות מהחברות הישראליות יכולות להשתמש בה כדי לבנות גשרים כלכליים עם קונים פוטנציאליים וממשלותיהם, במיוחד במדינות שבהן המוצרים החדשים של ישראל הם בעלי ביקוש גבוה.
√ √ √
יש שיטענו כי ישראל נמצאת באחד הצמתים האסטרטגיים והמאתגרים אי־פעם. עתיד עזה לא ידוע. האיום מלבנון נמשך. איראן קרובה לפצצה גרעינית, ושלוחותיה מעולם לא היו נועזות יותר. ידידיה ההיסטוריים החדשים של ישראל, כמו סין וקולומביה, פנו לכיוונים אחרים במהלך המלחמה האחרונה.
עם זאת, ההזדמנויות החדשות בעולם של היום הן אינסופיות, ואל לנו להמתין לסיום מערכות. קריסת הגושים המסורתיים והדיפלומטיה המפורקת מאפשרות לישראל לבנות בריתות דיפלומטיות וכלכליות רבות. בריתות אלו יבנו את עתידה של ישראל בשנים הבאות, ואין זה רק תפקידם של פקידי ממשל ועובדי ציבור - המגזר הפרטי בישראל ישחק תפקיד מכריע בתמיכה במפנה האסטרטגי החיוני. השקעה בשווקים חדשים, לצד רגישויות תרבותיות, יהיו נחוצות כאן כדי להמשיך לרדוף אחרי החלום החדש במדיניות הכלכלה והחוץ של ישראל.
