"גם ברגעים הכי חשוכים אפשר למצוא אור": הכיכר שהפכה לגלעד לקורבנות 7.10

זו הייתה מחווה ספונטנית כמו שרק עם ישראל יודע. חמישה ימים לאחר הטבח הנורא של מחבלי חמאס ביישובים ובקיבוצי הדרום, ולאחר שהתברר כי 1391 ישראלים נרצחו בשבת השחורה, יצאו אזרחי המדינה לחלוק כבוד.

עוד בטרם הובאו כל הנרצחים למנוחת עולמים, הרגישו רבים בישראל כי הם לא יכולים לשבת בבית, הם חייבים לכבד את זכרם של הנרצחים ולחלוק את תחושת הכאב עם אחרים. אלפים יצאו מבתיהם למרחב הציבורי להצדיע לבן העיר שנרצח, לחייל שנפל, למשפחה שנכחדה. ועל פני כולם ניכר הכאב הטרי, כאב 7 באוקטובר, כאב המלחמה.

בכל כיכר או טיילת ברחבי ישראל הודלקו נרות נשמה לזכר הנרצחים, אבל כיכר דיזינגוף הייתה החלוצה - אותה כיכר מיתולוגית, שנחשבת כאחד מסמליה של העיר תל אביב. אותה כיכר שבעבר היוותה מקום מפגש לרבים, מוקפת כולה בבתי קפה, בתי קולנוע ומסעדות. כיכר שמאז הקמתה נערכו בה אירועים רבים ושמחים: חגיגות יום העצמאות, אירועי שבוע הספר, הכיכר הפכה בשנה האחרונה מכיכר העיר לאנדרטה ענקית ועצובה, המנציחה את זכר הנרצחים והחטופים.

ממקום מפגש שמח, היא הפכה למקום עלייה לרגל, להבעת הזדהות עם המשפחות השכולות ועם זכר הקורבנות באסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה.

יש שיאמרו שהכיכר מבטאת את תחושת היגון של אזרחי ישראל, כיכר ששכול ועצב מרחפים מעליה. לא רק הנרות הצליחו להביע את עומק הכאב שחשו אזרחי ישראל. מאז הטבח הנוראי בכל יום מגיעים לכיכר אנשים, משפחות עם ילדיהם, מביטים בתמונות של חטופים, בתמונות של נרצחים ובמיצגים שהונחו שם: בובות דוב עם דם עליהם ופיח של ירי, פרחים מקרמיקה שיישארו לעד, מדבקות עם שמות נרצחים והרבה מאוד תמונות של אנשים שאינם עוד.

סביב הכיכר, על ספסלים מעץ, נתלו מדבקות עם שמות של חטופים שטרם חזרו הביתה. וגם היום, כשנה מאז הטבח הנורא ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, רבים עדין פוקדים את הכיכר ומנסים למצוא נחמה.

בימים שאחרי הטבח הגיעו רבים למקום. 1391 לפידים בוערים הונחו בכיכר לזכרם של הנרצחים. את הלפידים שהודלקו בכיכר דיזינגוף תרמה עמותת "נערי האור" ומעסיקה נערים בסיכון.

רני אורן, מנכ"ל העמותה שתרמה את הנרות, אמר אז: "גם ברגעים הכי חשוכים אפשר למצוא אור. האחדות שרואים כרגע בעם היא נקודת אור. אלו ימים קשים. החלטנו להקדיש רגע לזכרם של הנרצחים והנופלים. אנחנו מתפללים לשלום הלוחמים והפצועים".

אזרחי המדינה, כמו גם יהודים בכל העולם, לא מחכים ליום השנה, לטקס הממלכתי. כמעט בכל ערי ישראל נרשמה אחדות ורצון לכבד את זכרם של הנרצחים ומאז אותה שבת ועד היום, בכל ערב מודלקים ברחבי הארץ וגם בכיכר דיזינגוף נרות נשמה לזכרם של אלו שאינם עוד.