"קראתי נרגש מהסלון: 'אמא, יעל הפילה את הגרמנייה!'"

באולימפיאדת ברצלונה ב-1992, אחרי ארבעה עשורים של ציפייה נכזבת, זכתה מדינת ישראל לראשונה, סוף סוף, במדליה אולימפית. את ההישג רשמה הג'ודוקא יעל ארד, שהגיעה למשחקים כשהיא מסומנת כאחת המועמדות במשלחת שמסוגלת לחזור עם מדליה.

ארד, אז בת 25, עמדה בציפיותיה של מדינה שלמה, ובתום יום קרבות גדול בקטגוריית משקל עד 61 ק"ג, הגיעה לחצי הגמר מול אלופת העולם הגרמנייה פרורה אייקוף, ניצחה אותה באיפון - והבטיחה מדליה היסטורית.

בגמר עצמו, מול קתרין פלורין הצרפתייה, שתי המתמודדות לא הצליחו להשיג ניקוד על הלוח, ולכן ההכרעה נפלה על השופטים, שברוב של 1:2 העניקו את הניצחון ליריבתה של הישראלית. ארד חזרה ארצה עם מדליית הכסף היוקרתית.

יהודה ספרא, עורך בדסק חדשות הספורט של "ישראל היום" נזכר בקרב הגדול של ארד מול אייקוף בחצי הגמר: "זה היה ביולי 1992, החופש הגדול. הייתי נער בן 17 שוויתר על בילוי עם חברים כדי לעמוד נרגש על השטיח שבמרכז הסלון בבית ולעקוב אחרי המהלכים של יעל ארד בדרך לאיפון.

"אמי, טובה, ישבה בחדר העבודה הסמוך, וביקשה שקט. 'אבל היא הפילה אותה, אמא! היא הפילה את הגרמנייה', הסברתי בקול חנוק. 'יעל ניצחה! תהיה לישראל מדליה ראשונה באולימפיאדה!

"עכשיו כבר עמדנו שנינו, אם ובנה, והרענו ביחד לג'ודוקא כחול-לבן שעשתה היסטוריה והעפילה לגמר בברצלונה על חשבון יריבה גרמנייה. הקרב הבא, בגמר, הסתיים כידוע בגאווה לאומית בצבע של מדליית כסף".

קרדיט וידאו: עקירה נצר חזני -סרט משחק ביתי- קרדיט אבי אבלו, באדיבות ארכיון מרכז גוש קטיף, שמואל בוכריס, מתוך עמוד היוטיוב של "קרן רמון", גדעון מרקוביץ, דודי ועקנין, הרצי שפירא, ליאור מזרחי, לירון אלמוג, שרון מחט, צילום מסך מתוך "הראשון בבידור", AP, משה מילנר לעמ, צביקה ישראלי לעמ, ישראל סאן, ליאור מזרחי