"בדרך לכותל המשוחרר אבא התפעל: 'כמה העיר גדלה!'"

בבוקר 5 ביוני 1967, באחד משיאיה של מלחמת ששת הימים, פתח צבא הלגיון הירדני במתקפה על כוחות צה"ל בגזרת ירושלים. המתקפה לוותה בהפגזה כבדה על החלק המערבי של העיר, בריבונות ישראל.

בתיווך האו"ם הושגה תחילה הפסקת אש, אך ירדן הפרה אותה והשתלטה על מתחם ארמון הנציב. צה"ל הגיב במתקפת נגד מהירה, כבש מחדש את המתחם, והעביר את היוזמה בלחימה לידיו.

בבוקר 7 ביוני, בסביבות 10:00, נכנסו כוחות מחטיבה 55 של הצנחנים וחטיבת הראל לעיר העתיקה, והגיעו להר הבית ולכותל המערבי. לאחר זמן לא רב נשמע מח"ט 55, מוטה גור ז"ל, אומר במערת הקשר את צירוף המילים המרטיט שנצרב לנצח בהיסטוריה הישראלית: "הר הבית בידינו".

ברכה אברהמי, שהייתה אז ילדה ירושלמית, נזכרת ברגעים הבלתי נשכחים. "הייתי בת שש וחצי, ולמדתי בגן החובה שהיה צמוד לבית שלנו בשכונת רסקו, לא רחוק מהקטמונים. כשפרצה המלחמה אני זוכרת את תחושת הבהילות מצד הגננות, שפיזרו אותנו במהירות לבתים. הרגשנו שמשהו שונה מתרחש.

"משם ירדנו למקלט, שהיה משותף לשני בניינים ברחוב שלנו. היו מפוזרות בו מיטות ברזל, ואמא שלי שפכה מים וניקתה עם מטאטא קש. לנו, הילדים מצמד הבניינים, הייתה חגיגה להיפגש, ואני זוכרת את הגדולים צמודים לטרנזיסטורים, מאזינים לשידורים ברדיו.

"ישנו במקלט כמה לילות. בבקרים היינו עולים הביתה, כדי לצחצח שיניים ולשטוף פנים, ואמא שלי האיצה בנו שנעשה את זה מהר. בני הנוער במקלט ארגנו לנו משחקים, תיאטרון בובות, סיפורים. היינו מרותקים, אבל צ'יק-צ'ק זה נגמר. כשיצאנו לבסוף הסתובבנו בשכונה וראינו כמה בתים מוכי קליעים. אני זוכרת בית אחד שחטף פגז ונוצר בו חור גדול.

"זמן קצר אחרי המלחמה הלכנו, הוריי ואני, לכיוון מזרח ירושלים. צעדנו ברגל לקראת שכונת ממילא שצמודה לעיר העתיקה, ואבא שלי כל הזמן אמר 'תראו איך העיר גדלה, תראו איך העיר גדלה'. אני לא ממש הבנתי למה הוא מתכוון, אבל הוא הבין את גודל השעה.

"כשהגענו לשער יפו ראינו מוכר של בייגלה עם זעתר. טיילנו בסמטאות, וכל הערבים, ללא יוצא מן הכלל, התרפסו בפנינו, לא הייתה להם השנאה בעיניים שיש כיום. היהודים מאוד התלהבו מהחפצים שיש לחנויות במזרח העיר להציע.

"המשכנו לכותל המערבי, שעדיין לא היה משופץ, והכניסה אליו התאפשרה דרך סמטאות מכיוון שער יפו. הרחבה הגדולה והפתוחה שכולנו מכירים היום לא הייתה קיימת. אני זוכרת את המבוגרים עומדים מאוד נרגשים ונפעמים, וזה הקרין לטובה גם עלינו, הילדים".

קרדיט וידאו: עקירה נצר חזני -סרט משחק ביתי- קרדיט אבי אבלו, באדיבות ארכיון מרכז גוש קטיף, שמואל בוכריס, מתוך עמוד היוטיוב של "קרן רמון", גדעון מרקוביץ, דודי ועקנין, הרצי שפירא, ליאור מזרחי, לירון אלמוג, שרון מחט, צילום מסך מתוך "הראשון בבידור", AP, משה מילנר לעמ, צביקה ישראלי לעמ, ישראל סאן, ליאור מזרחי