לייק לצה"ל

כשמדברים על צה"ל וטכנולוגיה בימים אלה, מייד חושבים על ההצלחה הכבירה של מערכת כיפת ברזל. אבל מלחמות הן כבר מזמן לא רק יריות וטנקים. לא פחות חשובה מהפעולות המבצעיות היא הסברת ההצדקה שלהן בעולם.

בצבא הבינו את זה. לצה"ל יש אתר רשמי כבר יותר משלוש שנים. אבל עם כל הכבוד לאתרים רשמיים, צה"ל גם יודע שההווה הוא רשתות חברתיות, ותהליכים מותנעים כיום בבלוגיספירה. בסוף השבוע האחרון בערוץ היו-טיוב הרשמי של צה"ל הועלו קטעי וידיאו שהציגו איך אנשי חמאס יורים טילים מתוך אזורים מיושבים ברצועת עזה. אתר צה"ל וערוצי המדיה החברתית שלו עודכנו 24 שעות ובתדירות גבוהה מהרגיל, בעקבות ההתלקחות שהיתה ברצועה.

במקביל פתח צה"ל חשבון טוויטר מיוחד (IDFinJapan) כדי לרכז את המידע על המשימה ההומניטרית של הכוחות שנמצאים ביפן בעקבות הצונאמי. שם מועלים סיפורים וקטעי וידיאו מרגשים, כמו על טושיקו יאמאוצ'י, שהגיע למרפאה בכיסא גלגלים ובזכות ד"ר נחמיה בלומברג שבה ללכת, או על יוקי סאטו, שילדה לפני חודש וחצי, אך לא יכלה ללכת לגינקולוג מאז הצונאמי, עד שפגשה את הרופאים במרפאת צה"ל.

כך קורה שמרפאה צה"לית קטנה ונידחת מותירה רושם חיובי בעיני הציבור בדרום-מזרח אסיה. כי אם תמונה אחת שווה אלף מילים, אז קטע וידיאו שווה מיליון. לכן כל כך חשוב שיהיה לא רק חיל אוויר וזרוע יבשה איכותיים, אלא גם חיל מדיה משובח. ברוכים הבאים לזירת המלחמה של צה"ל באינטרנט.

האם אתם כבר עוקבים אחרי הטוויטר של צה"ל (IDF)? האם אתם כבר לא מפספסים אף וידיאו שצה"ל מעלה בערוץ היו-טיוב הרשמי שלו ומשתפים בפייסבוק? ואגב פייסבוק, בקרוב תוכלו גם לעשות "לייק" לצה"ל באתר הפופולרי.

לקחי המרמרה

כדי לתפוס את סדר הגודל והמשמעות של ה"ניו- מדיה" בזירה הבינלאומית, הנה שני נתונים: לסרטונים של ערוץ צה"ל ביו-טיוב כבר יותר מ-22 מיליון צפיות. כאשר מתרחש אירוע בשטחים ולצה"ל יש חומר מצולם ביו-טיוב, הוא תמיד יהיה בין מקום ראשון לרביעי במספר הצפיות העולמי.

לטוויטר של צה"ל,שמתעדכן כל כמה שעות, יש כבר 15 אלף עוקבים, יותר מפי שניים למשל מצבא בריטניה. מספר העוקבים הולך וגדל במהרה: לפני חודשיים היו רק 11 אלף. לצה"ל יש גם פליקר שבו מוצגות תמונות מהשטח.

"המטרה שלנו היא להיות רלוונטיים ולתת מידע חדש בכל פעם שישפיע על דעת הקהל בעולם", אומרת סא"ל אביטל ליבוביץ', ראש ענף תקשורת בינלאומית (תב"ל) בדובר צה"ל, "בשבילי הרשת היא כלי עבודה מאוד טבעי וחיוני, למרות שבהיותה פתוחה ושיתופית היא מנוגדת באופייה לצבא, שהוא מסגרת סגורה".

בזירת מלחמה לא תמיד יימצאו כתבים זרים, ולכן לצה"ל יש אפשרות לתת להם כלים ומידע מהשטח, ולהציג את הצד של צה"ל בלחימה, ואם צריך אז גם ינסו לזעזע את העולם בתמונות קשות.

ה"ניו-מדיה" היא חלק ממה שנקרא "דיפלומטיית הסייבר". "חלק אחד בעבודה הוא הנושא הטכני הקשור לתכנות ולהעלאת תכנים, והחלק השני הוא חשיבה יצירתית - איך מעבירים מסר", אומרת ליבוביץ', "אם תדמית צה"ל בעולם היא צבא כובש ואגרסיבי, אז אני בפלטפורמות של הניו-מדיה אנסה להציג את הצבא כגוף אנושי ופתוח שמקבל אנשים ממינים שונים ומדתות שונות, אז אני פותחת ב'פליקר' תיקייה בשם DIVERSITY (מגוון) ומציגה בה את המרקם האנושי המגוון".

אולם בפרשת משט המרמרה ספגו צה"ל וההסברה הישראלית ביקורת נוקבת על זמן התגובה הארוך לאירועים. כאשר דובר צה"ל שיחרר לעולם את הסרטונים שמראים שחיילי צה"ל הותקפו, בכל העולם שודרו במשך שעות תמונות מתוך האונייה בשידור חי לאורך כל המשט, שם הוצגו פגועים מדממים בקרב נוסעי הספינה מייד אחרי האירוע.

"היו שני עניינים שעיכבו את פרסום הווידיאו שלנו", מסביר מפקד אתר צה"ל, סרן צחי בירן, "ראשית, החומרים התעכבו, מפני שהמסוק שהקצו לנו היה עסוק בפינוי פצועים ורק מסוק נוסף שהצטרף אחר כך יכול היה להביא לנו חומרים. בנוסף לכך שרשרת האישורים להצגת הסרטון היתה ארוכה ועלתה עד לאישור שר הביטחון. בתחקירים הופקו לקחים לאירועים הבאים. רמת האישורים הורדה לדובר צה"ל על מנת שהחומרים ישוחררו יותר מוקדם. וכבר בפרשות שהיו אחרי המשט דוגמת רייצ'ל קורי פעלנו מהר יותר".

פרצות בביטחון שדה

הבלוגוספירה הרבה פחות מפותחת בישראל מאשר בעולם המערבי, ובאמת אחת המטרות של ענף תב"ל היא לגרום לקצינים לוחמים לכתוב בלוגים, שבהם יציגו את מה שעובר עליהם ברמה המבצעית והאנושית. כך ייחשפו הפנים האנושיות של חיילי צה"ל ותשופר תדמיתו בעולם.

מפקדת מדור ניו-מדיה, סגן עליזה לנדס, היא בחורה מרשימה מאוד, אינטליגנטית, רק ארבע שנים בארץ ויש לה עברית מושלמת. לנדס (28), שלמדה בבית ספר יהודי ועשתה תואר ראשון במדעי המדינה ובמזרח התיכון, עלתה ארצה מבוסטון ומשרתת כבר שלוש שנים וחצי בצבא.

"בזמן מבצע עופרת יצוקה ביקשתי אישור לפתוח ערוץ ביו-טיוב, ומשם הכל התחיל", מספרת לנדס על חבלי הלידה של הניו-מדיה בצה"ל, "מהר מאוד היו לנו מעל מיליון צפיות, התגובה היתה טובה מאוד, ובסוף קיץ 2009 כבר הוקם המדור עם חייל אחד, מאז המדור גדל והוא ממשיך להתרחב. זו חוויה נהדרת עבורי כי תמיד עניין אותי לראות את התפתחות הבלוגוספירה".

כשערוץ צה"ל ביו-טיוב עלה בזמן עופרת יצוקה, כעבור זמן לא רב יו-טיוב סגרה אותו אחרי תלונות מצד גולשים, שטענו שיש שם תוכן פוגעני. לנדס ועמיתיה הסבירו שמדובר בערוץ רשמי שמשמיע את עמדות הצבא, ובאמצעות לחץ שהפעילו בלוגרים אמריקנים יו-טיוב אישר את הערוץ. כן, זו ממש מלחמה.

לנדס מספרת חוויה אחת זכורה במיוחד, אחרי אסון רעידת האדמה בהאיטי. "פתחתנו טוויטר צה"ל בהאיטי, ועידכנו מה קורה עם המשלחת שלנו. אחרי כמה ימים אנשים בעולם הבינו שצה"ל לא רק נמצא בשטחים, אלא גם בהאיטי, וקיבלנו תגובות טובות. אבל השיא היה כשאנשים בהאיטי ביקשו עזרה, שלחו כתובות שלהם ואנחנו העברנו את המידע לחמ"ל, שדיבר עם המשלחת בהאיטי".

למרות שיותר מחצי מיליון בני אדם וארגונים כבר התחברו לפייסבוק, לצה"ל אין עדיין פרופיל בפייסבוק, אך הוא נמצא בשלבי פיתוח. "לא רצינו לפתוח סתם עמוד בפייסבוק", מסבירה לנדס, "אנחנו רואים שם הזדמנות אמיתית לדבר עם הקהל, וזה מה שאנחנו רוצים לראות. כשנצטרף בקרוב לפייסבוק, זה על מנת שאנשים יוכלו לשאול שם שאלות ולקבל תשובות".

מי שמחכה בכיליון עיניים לדף הפייסבוק של צה"ל היא סמל טליה לוי (24). ללוי מבטא אמריקני קל, היא התגייסה בגיל 21 אחרי שסיימה תואר ראשון, ולמרות שקיבלה פטור משירות, היא התגייסה. "אני רוצה לדבר ישר לציבור העולמי ולא דרך התקשורת המסורתית", אומרת לוי, "הניו-מדיה הופך את כל התקשורת המסורתית על פניה כי אתה פונה ישירות לקהל היעד שלך. אני עושה את אחד התפקידים בצבא שבהם אפשר להשפיע הכי הרבה".

עם זאת, רשתות חברתיות הן נושא מורכב ורחב כשמדברים על הצבא. ובעיקר רגיש מאוד מבחינת ביטחון שדה. שירותים מסוימים - למשל FOURSQUARE, שמאפשר לדעת היכן אתה נמצא, עלולים להיות קטלניים עבור כוח לוחם. בכלל, העובדה שלכל חייל יש סלולרי שיכול לצלם סרטונים ולהעלותם לרשת חברתית ולהגיע לתפוצה רחבה, היא אתגר לא פשוט לצבא, שמנסה להתמודד איתו דרך הנחיות ונהלים, אבל יש גבול ליכולת שליטה על רבבות צעירים וצעירות.

כאן טמון פוטנציאל הנזק ההרסני, בעיקר תדמיתית. בשנה שעברה זכור המקרה של החיילת המשוחררת עדן אברג'יל, שהעלתה לפייסבוק תמונות שלה מהשירות הצבאי לצד עצירים פלשתינים כפותים ויצרה ביקורות על הצבא.

מקרה נוסף מפורסם היה הריקוד של חיילים בחברון שזכה ל-3 מיליון צפיות ביו-טיוב. הצבא הזדעזע ונזף בחיילים, אבל יש גורמים בצבא שחושבים אחרת. "זה דווקא קטע שמציג את החיילים בצורה אנושית, עושים את מה שעושים בכל העולם נערים בגיל שלהם", אומר בירן, "זה קטע שמראה שחיילים הם לא רק כובשים אלימים אלא גם יש בהם צדדים אנושיים רגישים ומשעשעים".

דור מרושת

אתר צה"ל מרכז את כל המידע הרשמי שדובר צה"ל מוציא ומייצר גם הרבה תכנים מקוריים. בחודש מארס היו לאתר כניסות מ-153 מדינות שונות. בכל פעם שיש אירוע מבצעי, אפילו בסדר גודל בינוני, מספר הכניסות לאתר קופצות עד פי חמישה מבשיגרה. "הנחו אותנו שכתב צבאי לא יכול ללכת לשירותים בלי לפטופ", אומר בחיוך רב"ט יונתן אוריך, עורך באתר. אוריך, בן ישיבה, מתעסק באקטואליה ובאירועים מבצעיים. "דואג שמה שקורה בצבא מקבל אצלנו התייחסות מהירה", כמו שהוא אומר, "רוב כתבי הצבא, במיוחד באינטרנט, מאוד מחוברים לאתר ועוקבים אחריו ומגיבים".

מפקד האתר, שהוא גם העורך הראשי, הוא סרן צחי בירן. הוא שירת בנ"מ וחזר לצה"ל אחרי עשור שבו עסק בעיתונות באינטרנט. "הפוקוס שלנו הוא לא לרדוף אחרי ראיונות עם בכירי צבא, אלא יותר להציג את הפנים האנושיות של צה"ל, החיילים, האנשים שמאחורי הסיפורים, הצעירים הרציניים, העולים החדשים, סיפורים אנושיים מעניינים ולהציג זוויות חדשות שלא באות לידי ביטוי במדיה".

רב"ט גילי מלינסקי נולדה בארץ ובגיל 8 עברה עם הוריה לבוסטון, שם גדלה. אחרי שסיימה לימודי עיתונות באוניברסיטת בוסטון, היא באה ארצה במסגרת תוכנית התנדבותית והחליטה להתגייס. "באתי לתרום מיכולותיי, אני מרגישה חופש לפתח את האתר באנגלית שהוא כלי הסברתי מדהים", אומרת מלינסקי, "יש שם חלון לעולם של הצבא. למשל ביום האישה הבינלאומי האתר היה מפוצץ בכתבות על נשים בצה"ל וההיסטוריה שלהן. יש לנו מרחב לכתוב על מה שמעניין אותנו, ונקודת המוצא שלנו היא שהעולם לא באמת יודע מה קורה כאן, אז חשוב שיידעו הכל".

"אנחנו עוד בתחילת הדרך בתחום הניו-מדיה, ובונים את צעדינו לאט אך בטוח", מסכמת סא"ל ליבוביץ'. בירן מחדד את חשיבות הכניסה לזירה האינטרנטית הסבוכה: "הרעיון בערוצים אלה הוא לפנות לזירה הבינלאומית. לנוכח הדה-לגיטימציה שיש היום לישראל אנחנו חייבים לפעול במקומות האלה. לצה"ל ברור שבני הנוער כיום חיים ברשתות החברתיות. הם לא צורכים חדשות ב-8 בערב, לא מאזינים לתוכניות האקטואליה ברדיו ורובם לא קוראים עיתונים. ברור לנו שבשביל לדבר אל הדור הזה אנחנו חייבים להיות בפייסבוק וביו-טיוב".