אדווה חבר כבר התרגלה לכך שאנשים מרשים לעצמם להעיר לה כשהם רואים את הציפורניים הארוכות שלה.
"רוב האנשים שמגיבים הם כאלה שדווקא לא מכירים אותי, ברחוב. בעיקר אומרים 'וואו, את בטח לא עושה כלום עם ציפורניים כאלה', כאילו אני לא מנקה, לא מבשלת, לא עושה כביסה. שואלים גם אם אני כל היום עושה 'נעים' לבן הזוג או לילדים. נשים תופסות לי את היד ואומרות 'את חייבת לעשות עם הציפורניים לבעלי'..."
היא בת 46, מתגוררת בכפר חיטים מעל הכנרת ומטפחת ציפורניים ארוכות מגיל 16: "האורך משתנה, מ־8 ס"מ והלאה, לפי מצב הרוח. כרגע אני על 15-12 ס"מ, אבל לפעמים מגיעה ל־17, שזה השיא. בפסח יש יותר ניקיונות אז מקצרים, בקיץ מאריכים יותר כי מבלים בים ובמסיבות וכדומה, זה מאוד תלוי. בדרך כלל הן ארוכות יותר.
"מרגע שהתגרשתי, לפני כ־20 שנה, התחלתי להשקיע באמת בהארכת הציפורניים. זה משדר מסר של 'אל תתקרב'.
יש המון סטיגמות, ונוסף על כך יש לי המון קעקועים, והציפורניים הן סימן של 'הגישה מותרת רק אם אתה בן אדם עם אומץ שיכול לראות מעבר לכל זה. רק אז תתקרב'".
היא מדגישה שאין לה שום כוונה לקצר אותן: "אני לא יכולה לתפקד בלעדיהן, זה עניין של הרגל. אני לא רואה את עצמי בלי הציפורניים הארוכות, הן חלק ממני".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו