יעל לרנר
חברה (לא קשורה) מהעבודה הזמינה אותך לחתונה שלה. אם במקרה היא בעמדה בכירה ממך, איך לעזאזל תתחמקי מזה? אבל בדרך דיפלומטית מספיק שלא תפגע באפשרויות הקידום שלך או באפשרות להגיע זקופה לעבודה ביום ראשון כשהיא תביט בך במבט שואל.
מה שתמיד עובד בשבילי הוא שמייד עם קבלת ההזמנה, ובייחוד אם היא ניתנת ביד, אני נאנחת בקול ואומרת: "אוי, בדיוק יש לי אירוע אחר מהמשפחה הקרובה. בצפון. הרחוק. מאוד". במקרה שלי, באמת יש לי משפחה בצפון, ואני גם טורחת להבליט את זה בכל הזדמנות, כך שאני מכוסה, אבל גם הדרום הרחוק (פתח תקווה) יכול לעבוד. דרך נוספת היא מייד עם קבלת ההזמנה במייל, לשלוח מייל תשובה מתרפס בעל כמה אלמנטים: "כמה שאני מאושרת בשבילך (סימן קריאה), אך לא אוכל להגיע בשל התחייבויות קודמות". לא יודעת מה איתכם, אבל "התחייבויות קודמות" תמיד עובד בשבילי וגורם לי להרגיש חשובה. וזה מה שחשוב, לא?
דרך נוספת ויעילה (אך בשל הנבזיות הכרוכה בה היא עדיפה עלי פחות) היא להבריז באותו ערב, ללא הודעה, ואולי אפילו לא להגיע לעבודה יום למחרת בתואנת מחלה. כך את יוצרת אליבי מושלם, המגובה ביכולות הרכילות המרשימות של חברותייך לעבודה, שיבררו כמובן מהי הסיבה להיעדרותך. השיטה האחרונה להתחמקות מושכלת, השמורה אך ורק לצורך חנופה למישהי שמעמדה חשוב להתקדמותך, היא מה שאני מכנה "הברזה לארג'ית". את מודיעה מראש שלא תוכלי להגיע, אך מביאה לאותה קולגה צ'ק ודואגת לעשות זאת בנוכחות כמה שיותר אנשים, למען יראו וייראו ועוד פעם יראו.
ואפשר ללכת על האמת הפשוטה: "תודה שהזמנת, אני מאוד שמחה בשבילך, אבל לא מרגישה מספיק קרובה בשביל להגיע. תיהנו!" טוב, אולי בעצם זו לא אופציה. יחד נעבור את עונת החתונות בשלום!
אודליה יקיר
בשעה טובה, חברה מהעבודה מתחתנת. בשעה טובה לה - לא לך. כי את לא רוצה ללכת, אבל הקרצייה החליטה להזמין אותך לרגע הכי חשוב בחייה, רק כי אתן חולקות את אותו תא השירותים במשך תשע שעות בכל יום.
אמנם הקשר שלכן מסתכם בפטפוטים שטחיים נוסח: "יואו, מהממת!!! מאיזה אתר הזמנת את השמלה?" אבל אם מחשבים את סך כל המחמאות האלה, מגיעים לעובדה שאת כנראה מדברת איתה יותר מאשר עם כל חברה אחרת. תחשבי כמה פעמים את הולכת לשירותים. בשעה.
אז... ללכת או ללא ללכת? חתיכת דילמה.
מצד אחד, אתן נפגשות בכל יום בעבודה. מצד שני, כנראה לא היית בוחרת בה אפילו כאופציה האחרונה לבילוי על אי בודד.
בעודך שוקלת אם להמציא לה תירוץ או להיפרד מ־400 שקלים (לא, אי אפשר פחות, זה ממש לא הזמן להפוך לפתע לקמצנית), את שוכחת שקיימת עוד אופציה. נכון, תמיד אפשר גם להתפטר.
אני אישית מעדיפה לעשות רק מה שנוח לי מבלי לפגוע באף אחד בסביבה. בדיוק בשביל זה המציאו את ההומור, שעוזר לנו להגיד דברים לא נעימים בצורה קלה לעיכול. רוצה דוגמאות? בבקשה.
בתור התחלה אפשר להגיד לה, "יואו, איזו באסה, יש לי כבר אירוע באותו הערב, אבל אני ממש אשמח לבוא לחתונה הבאה שלך!" אופציה נוספת היא להגיד שאת לא מאמינה במוסד הנישואים, אז אין לך בעיה לבוא, אבל את הצ'ק את נותנת רק אחרי שאת רואה שהם לא מתגרשים. סליחה, שלא כל אחת תעשה עלייך פה קופה.
בכל זאת בא לך ללכת על כנות? את תמיד יכולה להגיד שהיית ממש שמחה לבוא, אבל את לא רוצה.
ואם כל זה לא עובד לך - פשוט תאכלי הרבה בחתונה.
איריס קורן
שעת לילה מאוחרת, אני ועוד ארבעה קולגות נוסעים חזרה העירה מאולמי־גני־שקר־כלשהו. כולנו מבושמים, למעט הנהג, ומנהלים שיחת נפש על החיים, על אהבה, ואיך אפשר שלא – מגוללים רכילות עסיסית על קולגות שאינם נוכחים באוטו. זה רק אחד מהרגעים הקסומים וההזויים שמזמנות לנו אך ורק חתונות של חברים לעבודה. אז למה להבריז, בעצם? טוב, לא חסרות סיבות - אבל אם כבר החלטת ללכת, הנה מדריך קצר וחשוב מאין כמותו - של עשי ואל תעשי.
ראשית, מצאי מישהו שנוסע מאזורך לאזור האסון ויוכל לקחת אותך. לא תצלחי את האירוע הזה ללא אלכוהול. השאיפה היא שהנהג הנבחר יהיה מבוגר ועסוק ככל האפשר, שכן את עומדת להיות בת הערובה שלו באירוע, וכדאי לך שזה יהיה מישהו שירצה להסתלק משם מוקדם. שנית, בחרי שמלה מחמיאה, אבל לא כזאת שעם התנועה הלא נכונה עלולה לחשוף הרבה יותר ממה שהתכוונת בזמן שאת משתוללת על הרחבה. זה, אגב, נכון לכל אירוע. שימי לב: בכל מסיבה כזו יש גם צלמים.
לגבי ה"קנס", ערכי בירור קצר בין חברייך לעבודה. מיותר לציין שלא תביאי אפילו שקל פחות מהם, ואם אפשר, נסי להביא קצת יותר אפילו. קבעי בינך לבין עצמך את הסכום, ושחררי את הסיפור.
נכנסת לאירוע, המבוכה בשיאה, כל האנשים שאת רגילה להנהן לעברם במסדרונות פרושים במיטב מחלצותיהם, ואת ניצבת מול הדילמה - איך לפנות אליהם?
שלום מנומס או נפילה על צווארם בחיבוק ובנשיקה? את לא הולכת לאהוב את התשובה הזאת, אבל חד־משמעית, המחווה צריכה להיות זו החמימה יותר. זה הקוד, ואת לא רוצה לצאת הפולנייה הקרה של החבר'ה. זה יהיה אפילו מביך יותר.
מובן שאם ברצונך לרכך את המכה, תצטרכי לפקוד את הבר כבר עם הכניסה למתחם. את רוצה להרגיש נינוחה וקלילה יותר, אבל בטח לא להשתכר לגמרי. לא משנה מה גילך ומה מצבך המשפחתי, אין צורך להביך את עצמך מול קולגות. ועל צלמים כבר דיברנו. אז מה שותים? קמפארי תפוזים, למשל, ג'ין אנד טוניק או כוס קאווה - ולאט לאט. את הרי לא רוצה לפצוח במחוות סטייל ברלד על הרחבה, נכון? בהמשך הערב סרבי לצ'ייסרים, ואם לא בא לך להיות מחרבת מסיבות, עשי כאילו את שותה, קחי שלוק פצפון וזנחי את הכוס בפינה חשוכה.
לאורך הערב, במקום לבדוק אם נערכים מגעים לחלץ אותך מהמקום, שמרי על קשר חם אך ענייני עם הנהג שלך. ולמחרת, דאגי לספר לכל מי שמוכן לשמוע, ובייחוד לכלת השמחה - כמה נפלא היה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו