"הוא היה חוזר מכינוסי הבחירות באישון ליל, ומייד הולך ללמוד"

אם היינו שואלים את מרן הרב עובדיה יוסף מהי עבורו שנת 1999 (תשנ"ט - תש"ס), הוא בוודאי היה משיב כי גם בשנה זו, עסק במרץ בכתיבת ספריו וחידושיו, שהיו כל עולמו. ביומנו האישי פירט הרב מה הספיק לכתוב בשנה זו, שבה התקרב לעשור השמיני לחייו, ומדובר בהספק מרשים למדי, הכולל כתיבתם של כמה ספרי הלכה במקביל. 

יחד עם זאת, 1999 היתה השנה שבה הרגיש הרב שאחד ממפעלי חייו עובר טלטלה משמעותית, ואין לו האפשרות לעמוד מנגד. כאילו לא די בכך, המועמד לראשות הממשלה דאז, אהוד ברק, לא הסתיר את דעותיו בענייני דת ומדינה, מה שגרם לרב לצאת מגדרו למען הצלחתה של תנועת ש"ס, ואף להנחות את נציגיו להקדיש את כל כוחותיהם למען מטרה זו. 

מדי ערב המריא הרב במסוק לעצרות וכינוסים בכל רחבי הארץ, כשהוא מדלג לכמה מקומות בערב אחד וסוחף את ההמונים במתק לשונו. פעם סיפר לנו, כי לאחר אחד האירועים, פגש את ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, שסייר אף הוא במסוק בין כינוסי הבחירות.

"כבוד הרב לא מתאר לעצמו", אמר נתניהו, "מאות מאות של אנשים באים אלינו לשמוע".

"כבודו לא יכול לתאר", השיב לו מרן, "אלפים אלפים באים אלינו לשמוע..."

השאר, כמובן, היסטוריה. מאמציו של הרב נשאו פרי, וש"ס זכתה להישג הגדול בתולדותיה - 19 מנדטים.

אגב, לימים התאמתו חששותיו של הרב, עם הכרזתו של אהוד ברק על "מהפכה אזרחית". בשנת תשס"א (2001), עם נפילת ממשלתו של ברק, כתב הרב ביומנו: "ביום י"ג שבט נפל אהוד ברק בבחירות, על מעשיו בהכריזו על 'מהפכה אזרחית', חילול שבת ונישואין אזרחיים. תהילות לאל יתברך, אשר גבר עלינו חסדו". 

אולם המחזה המרכזי שנצרב בזיכרוני מאותה תקופה סוערת, הוא כיצד הרב חוזר מכינוסי הבחירות, באישון ליל, מותש ממאמץ, ובכל זאת עושה את דרכו במהירות אל חדר הלימוד האהוב עליו, ובתוך רגעים אחדים צולל לעמקי הסוגיה שעסק בה לפני צאתו מהבית, רכון על עשרות הספרים שעל שולחנו, בדרך לכתיבת פסק הלכה נוסף שיאיר את עולם ההלכה והפסיקה.

אם תרצו, זו תמצית דמותו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. עם כל טרדותיו בעניינים ציבוריים, בזמן שכיתת רגליו לאספות בחירות, כמו בזמן שעסק בסוגיות מדיניות הרות גורל שהמתינו להכרעתו, עדיין ספריו ולימודו היו כל עולמו. עד יומו האחרון ידע הרב כי זוהי מורשתו האמתית וזהו מפעל חייו הנצחי.

שנות חייו של מרן שזורים ב־70 שנותיה של מדינת ישראל באינספור צמתים מרכזיים ונקודות הכרעה. החל מהתרת עגונות מלחמת יום כיפור, כמעט 1,000 במספר, מה שהוגדר כמופת הומני ומופת הלכתי, דרך פסיקתו ההיסטורית, שסללה את עליית יהודי אתיופיה ארצה, ועד להכרעתו בשלל נושאים ביטחוניים וציבוריים. היטיב להגדיר זאת ידידו ורעו, הנשיא התשיעי, שמעון פרס ז"ל, כשסיפר על רגעי הפרידה מהרב: "כשלחצתי את ידו, חשתי שאני לוחץ את ידה של ההיסטוריה, וכשנשקתי לראשו, חשתי שאני מנשק לגדולתה של ישראל". 

הילד הקטן שעלה עם הוריו מבגדד בגיל שלוש, כיהן בשנת 1948, עם קום המדינה, כאב בית הדין וסגן הרב הראשי למצרים, בהיותו בן 27 בלבד. בעוד מלחמת העצמאות מתחוללת במלוא עוזה, לא היסס הרב להפציר בשומעיו להכין עצמם לעלות לארץ ישראל. אנשי הבולשת המצרית חשדו כי הרב הצעיר, שנואם בשפה העברית, מפיץ תעמולה ציונית, והוא נקרא אל המושל הצבאי של קהיר. "אני מדבר באותה לשון שהקב"ה נתן את התורה לישראל", השיב הרב בקור רוח, במענה לשאלה מדוע אינו מדבר בשפת המדינה.

אבל גדולתו של הרב לא באה לידי ביטוי רק בעניינים לאומיים. את ראשי הממשלה, הנשיאים והשרים הבכירים שפקדו את מעונו יכולנו כולנו לראות, אבל כמי שזכתה לשרת אותו ולגור בביתו 20 שנה, ראיתי מקרוב מה עניין אותו באמת.

מדי יום נכנסו לחדרו עשרות אנשים הזקוקים לעצתו, עידודו וברכתו. את כולם - מילד רך בשנים ועד זקן בא בימים - קיבל הרב במאור פנים כאב רחום, הרעיף ברכות והעניק צ'פחה מלטפת, ביד נדיבה. חולים הזקוקים לישועה סחטו מעיניו דמעות כמים. חיילים הנמצאים בחזית הדירו שינה מעיניו.

לא שררה, לא כסף, לא דירות יוקרה ולא מכוניות פאר. אלה, מעולם לא היו ברשימת הקניות שלו. מרן הרב עובדיה יוסף ייזכר כאחד המנהיגים המרכזיים שקמו לעם היהודי במאות השנים האחרונות. "פוסק הדור", המשמש עד היום כסמכות הלכתית עליונה בשאלות סבוכות והרות גורל, לצד היותו מהפכן דתי וחברתי וסמלם הנערץ של רבבות בני עדות המזרח, הרואים בו מי שזקף את קומתם, לנוכח היחס הבלתי שוויוני שזכו לו מצד הממסד המדיני והרבני. כולם היו בניו.

מאז לכתו, הרבה השתנה כאן. אך דמותו, מורשתו והנהגותיו מלווים את המוני תלמידיו ומעריציו, ההולכים לאורו. מדי יום מגיעים מאות מבקרים אל "בית מאור ישראל" - ביתו המיתולוגי בשכונת הר נוף הירושלמית, שהפך למרכז מורשת והנצחה. מתפללים, מתרגשים ומוחים דמעה. 

54 ספרים חיבר הרב בחייו, בהם עסק בכל תחומי ההלכה, בדרכו, דרך בית הלל. בגינם זכה בשנת תש"ל (1970) בפרס ישראל לספרות תורנית. ספריו הפכו לנכסי צאן ברזל בעולם התורני, ורבבות לומדים בהם ופוסקים לאורם. אלפים פתחו דף חדש בחייהם וניצלו מסבל ואומללות בזכות הכרעותיו האמיצות בענייני עגונות, ממזרים ופסולי חיתון, שנבעו מתוך תחושת אחריות אישית לכל אדם באשר הוא. 

אולם יבולו התורני של הרב לא פסק אף אחר פטירתו. אלפי כתבי יד ותשובות הלכתיות שהניח אחריו ימלאו ספרים רבים, העתידים לראות אור. פסיקותיו יהדהדו בבתי המדרש גם בעוד מאות שנים, ורבבות יישענו על כתפיו הרחבות. אלו הן עוצמות נצחיות, הנשאבות מסוד קיומו של העם היהודי, עם הנצח. 

•  •  •

הרב עובדיה יוסף נחשב לבכיר הרבנים והפוסקים הספרדים, ומכונה "גדול הדור" ו"פוסק הדור", חתן פרס ישראל לספרות תורנית (1970). כיהן כרב הראשי לישראל וכנשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס וכתב ספרי הלכה רבים. נולד בבגדד ב־1920, ובגיל 4 עלה ארצה והתיישב עם משפחתו בשכונת בית ישראל בירושלים. לפני הקמת המדינה פעל מספר שנים בקהילה היהודית בקהיר, וכששב ארצה כיהן כדיין בבית הדין הרבני. פסיקותיו נחשבו פורצות דרך, וידיעתו בתורה שימשה מודל להערכה. אחר כך כיהן כרב הראשי של תל אביב, וב־1973 התמנה לרב הראשי הספרדי, תפקיד שבו כיהן עשרשנים. ב־1984 הפך את מפלגת ש"ס (שומרי תורה ספרדים) לתנועה ארצית שהתמודדה בבחירות בסיסמה "להחזיר עטרה ליושנה", ושימש כמנהיגה הרוחני עד מותו.
נפטר ב־2013. להלווייתו בירושלים הגיעו יותר מחצי מיליון איש, והיא נחשבת לגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל.